נר זיכרון בכיכר ציון / אביגדור רבינוביץ' מבכה את רצח אחיו

"אני כותב ובוכה. מנסה לעצור את הדמעות שזולגות ולא מפסיקות, על ילדים תמימים, שרק רצו לחזור הביתה, לאימא שמחבקת ואבא שאוהב. ויחד איתי בוכה העם כולו". אביגדור רבינוביץ' יצא אל כיכר ציון לספוד לנערים ולבכותם

אני כותב ובוכה. מנסה לעצור את הדמעות שזולגות ולא מפסיקות. יושב על ספסל נידח, בלב העיר, יחד עם מאות אנשים שממשיכים להגיע למרכז העיר בירושלים, ולהדליק נר אחרון. נר זיכרון. האנשים עוברים בדממה כואבת, המאחדת את הכאב הנורא הזה. עוד נר נדלק, ועוד אחד מנסה להאיר את החשיכה הכבדה, בה עם ישראל שרוי. וככה אחד אחרי השני, עוברים האנשים ומתייחדים עם זכר הנערים התמימים, שעלו כעולות תמימות, גיל-עד, נפתלי ואייל.

כל העם כולו, חוצה מגזרים, מגדרים ודעות, כולם עוברים להדליק נר זיכרון. עם שירה חרישית, נוגה, שנשמעת מההמון, ועם האכזבה הגדולה וניפוץ התקווה, שהתנפצה לה באחת, עם הישמע הבשורה המרה. הם אינם עוד.

במשך כשבועיים וחצי, עם אחד דאג, קיווה, התפלל וזעק לבורא עולם- תחזיר אותם הביתה. ובהודעה אחת כואבת, זה נגמר. תחושת האובדן ממלאת אותנו, כשם שממלאת את כל עם ישראל באשר הוא. הכעס, הנקמה, רגשות הזעם, מתחלפים פה בשירת- "תפילה לעני כי יעטוף ולפני השם ישפוך שיחו. השם שמעה תפילתי". גם האחד, הבודד שניסה לצעוק עונש מוות לערבים, הושתק מיד. כי כאלה אנחנו- עם רחמן.

בחור צעיר, בן 16, בגילם של הנערים שנרצחו, ישב על הרצפה ועיניו דומעות, כשניסיתי לדובב אותו לתחושותיו הקשות בערב זה, אמר ללא קול: "הם כבר לא איתנו…הם רצחו אותם", והרכין ראש לקריאת עוד פרק תהלים. בין לבין מתחלף קולות הבכי והשירה, לתקווה, להתחזקות, כי אנחנו לא נשברים. לא אנחנו.

ראיתי את האמונה החזקה, העצומה הזאת, שיש באנשים שרחוקים מהדת ומשמירת מצוות ביום יום, אבל כאן הם יודעים וחשים זאת יש רק אחד שמתפללים אליו- בורא עולם.

"והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם", והקהל שר וחוזר פעם אחר פעם. "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" צעקו כמה עשרות אנשים בכאב. כי מאמינים אנחנו.

זהו, אחד אחרי השני, אנשים חוזרים לבתיהם, יודעים ומרגישים, שזהו יום שייחקק בהיסטוריה של מדינת ישראל- 3 ילדים תמימים, שרק רצו לחזור הביתה, לאימא שמחבקת ואבא שאוהב. של מדינה שלמה שציפתה, התפללה וקיוותה, לראותם חוזרים הביתה, אל החיים, אך הם נרצחו בידי מחבלים בדם קר. יום אבל שיישאר חקוק לעד, בלב כולנו, אבל לא ישבור אותנו.

יהי זכרם ברוך.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.