חכי"ם היזהרו בבחירתכם! / פרופ' קרמניצר בפנייה לבוחרי הנשיא

נשיא המדינה חייב להיות מי שנמצא מעל לכל חשד ושהתנהגותו עומדת בסטנדרטים הגבוהים ביותר מבחינה מוסרית וציבורית ואזרחי ישראל זכאים לכך שהוא ייצג את הטוב והיפה שבחברה הישראלית. לכן על הכנסת מוטלת אחריות הציבורית המחייבת אותה להימנע מכל רמה של סיכון בבחירת הנשיא.

להגיע להסכמה על הכישורים הדרושים לנשיא המדינה- לא ניתן, ככל הנראה. האם עיקרו של התפקיד הוא ייצוג המדינה כלפי חוץ או שמא אמור הנשיא להפנות מבטו אל תוך החברה הישראלית ולעסוק בחיזוק המשותף, בביסוס התשתית הערכית ובקידום אוכלוסיות מוחלשות? האם מה שנדרש הוא נשיא שטווח התערבותו בנושאים ציבוריים שנויים במחלוקת הוא אפסי או שבמקרים חריגים מצופה דווקא מהנשיא להשמיע קול מוסרי? כפי שעשה הנשיא החמישי, יצחק נבון, כשדרש להקים ועדת חקירה לאירועים שהתרחשו במחנות סברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה.

אין מנוס מן המסקנה כי אופיו המיוחד של התפקיד הוא רחב מספיק כדי לאפשר במסגרתו גישות שונות, שהן כולן לגיטימיות, כך שהנשיא או הנשיאה יכולים לעצב את התפקיד לפי כישוריהם המיוחדים ולפי תפישת התפקיד שהן מביאות עימן אל משכן הנשיא.

אולם, יש תכונה אחת שהינה הכרחית לנושא המשרה. הוא חייב להיות מעל כל דופי לגבי טוהר מידותיו ולגבי יושרו האישי. אין מדובר באמת המידה, שהפכה להיות במקומותינו למבחן-קובע- כול, של העדר עבר פלילי.

נשיא המדינה, כמי שעומד בראשה, מבחינה סמלית, חייב להיות מי שנמצא מעל לכל חשד ושהתנהגותו עומדת בסטנדרטים הגבוהים ביותר, מבחינה מוסרית וציבורית. לאיש אין זכות קנוייה להיות נשיא המדינה. לעומת זאת, אזרחי ישראל זכאים שמי שעומד בראש המדינה, ייצג את הטוב והיפה שבחברה הישראלית.

אזרחי ישראל זכאים להיות גאים בנשיאם, ללא צורך להסביר, להתנצל או להצדיק. זהו האלף שבאלף בית של בחירת הנשיא. גישה זו יפה תמיד. גישה זו מתחייבת ביתר שאת לאחר הכישלון הכפול בתחום זה ממנו סבלנו (הנשיא וייצמן והנשיא קצב), ובמיוחד החרפה שנגרמה למדינה כתוצאה מכך שלכהונת הנשיא נבחר משה קצב.

הבושה נגרמה, במידה רבה, כתוצאה מהגישה שמי שלא הורשע הוא בחזקת חף. למרות השמועות והחשדות שדבקו בקצב במשך השנים, לפני בחירתו לנשיא, העדיפו חברי הכנסת אותו על שמעון פרס. והתוצאה- כדי ביזיון וקצף. עתה, כשאנו כבר מלומדי ניסיון, תהיה זו בחירה מופקרת ממש, בלתי נסלחת, אם יבחר לכהונת נשיא אדם שלאחר בחירתו תיפתח תיבת פנדורה לגביו.

דווקא משום שהבחירות לנשיאות הן חשאיות, אין ברירה לציבור אלא לשפוט את הכנסת, בהקשר זה, כמוסד, כקולקטיב.

הכנסת תמעל בשליחותה ותביא על עצמה פגיעה קשה באמון הציבור בה, אם חבריה ייקחו סיכון לחזרה על פרשת קצב, גם אם במתכונת פחות דרמטית.

האחריות הציבורית הרובצת על כל אחד מחברי הכנסת מחייבת להימנע מכל רמה של סיכון.

הכותב: פרופ' מרדכי קרמניצר הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.