"נתניהו הציל את חייו של מאיר דגן, איך הוא מעז לצאת נגדו?!"(וידאו)

אחרי הנאום התקיף שנשא ראש המוסד בעצרת השמאל אמש – בליכוד משיבים אש: ח"כ יריב לוין האשים את דגן בכך שדבריו גורמים נזק לביטחון המדינה, מירי רגב טענה שהמניע של דגן הוא נקמה אישית ברה"מ, ואילו סגן השר אופיר אקוניס תהה להיכן נעלמה הכרת הטוב של ראש המוסד לשעבר. צפו

הרוחות בליכוד סוערות בעקבות הדברים החריפים שנשא ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, בעצרת השמאל אמש בכיכר רבין: ח״כ מירי רגב כתבה בעקבות הדברים: "מאיר דגן, גם שבקשת בפעם השלישית מראש הממשלה נתניהו להאריך את כהונתך חשבת שמדובר בהנהגה כושלת? או שאתה חסר אחריות או שאתה פשוט עדין מתוסכל מהסירוב של נתניהו להמשך כהונתך.

דגן מנסה לבלבל את הציבור ולטשטש בין תפקידיו בעבר לבין האידאולוגיה שלו. דגן דואג לומר מול כל מיקרופון 'לא ביבי' ומנגח את ראש הממשלה על בסיס אישי אבל הוא שוכח לספר לציבור שהוא תומך בחלוקת ירושלים, ויתור על חלקי מולדת והכרה בזכות השיבה".

גם יו״ר ועדת חוץ וביטחון, ח״כ יריב לוין הגיב לדברים ואמר: "הפטפטת חסרת האחריות של מאיר דגן גורמת נזק אדיר לביטחון המדינה. דגן פועל ממניעים פוליטיים ברורים והשנאה לראש הממשלה עיוורה כבר מזמן את יכולתו לראות את המציאות. הנזק חמור עוד יותר כאשר אמירותיו המסוכנות של דגן מנוצלות עד תום על ידי התעמולה האיראנית כדי לנגח את ישראל…בעוד ראש הממשלה מנהל מערכה בעלת חשיבות הסטורית נגד התחמשות איראן בפצצה גרעינית, מעז דגן לפגוע באופן שיטתי במאמץ הישראלי ובביטחון של כולנו. היה מצופה מבכיר לשעבר בתפקיד כה רגיש במערכת הביטחון לגלות אורך רוח, להתאפק ולא לנצל באופן כה בוטה את עברו שלו על מנת לנסות ולהשפיע לרעה על עתידם של אזרחי ישראל כולם".

ואילו סגן השר אופיר אקוניס בחר לתקוף את דגן בצורה חריפה אף יותר. בשורת ראיונות שהעניק לתקשורת תמה אקוניס על בחירתו של דגן לבקר את נתניהו למרות שהוא עצמו הודה כי הוא הציל את חייו: "אני מאמין כישראלי וכאדם, בהכרת תודה. אם היה אדם שמציל את חיי, לא כמשל, אלא ממש מציל את חיי, מעולם לא הייתי יוצא נגדו בביקורת אישית וארסית כפי שעשה דגן", אמר אקוניב.

אקוניס הוסיף: "ההתקפה הייתה אישית, הנאום כאילו נכתב במשרד יחסי הציבור של מפלגת העבודה, מרצ, או אפילו ממשרד יחסי הציבור של אהוד אולמרט. בנאומו של דגן שמענו את אותן סיסמאות שמטרתן לסיים את חזון המדינה הציונית".

"אם אחרי מסע ההכפשות והתועמלנות שנמשך חודשיים ובאופן אישי כנגד נתניהו וכנגד הליכוד, זה כל מה שהצליחו להביא אנשי השמאל, אז יש להם מקום לדאגה. אין לי כל ספק שעצרת הימין בשבוע הבא תהיה גדולה בהרבה יותר ותשקף את הציבוריות הישראלית", דברי אקוניס.

כזכור, אמש השתתפו קרוב לארבעים אלף בני אדם בעצרת השמאל בכיכר רבין, כאשר הנואם המרכזי בה היה ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן.

דגן אמר: "מי שמכיר אותי יודע שזו איננה הבמה שלי. אני לא איש של נאומים, אבל נראה לי שהטיעונים שלי מספיק משכנעים. אני לא שייך לאף מפלגה, אני מדבר כחייל שמבקש לעשות את כל הדרוש והאפשרי למען המדינה שעבור ביטחונה הקדשתי 45 שנים מחיי. אין לי שאיפות אחרות.

אני מבוגרי מלחמת יום הכיפורים, במהלכה היו רגעים שחשבתי שאנחנו בדרך להפסד גורלי. ידענו שאם האויב יבקיע, יבקיע את קווינו לא יהיה מאחורינו מישהו שיציל אותנו. את זה חשבתי שאם אז לא יצליחו להשמיד אותנו כנראה שלא יצליחו בזה אף פעם. אני מאמין בזה גם היום. ישראל היא מדינה שמוקפת אויבים. אויבים אינם מפחידים אותי. אני חושש מההנהגה שלנו.
אני חושש מהיעדר חזון, מאובדן דרך, אובדן הנחישות ואובדן הדוגמה האישית. אני חושש מהססנות והקיפאון. אני מפחד מעל הכל ממשבר של מנהיגות. המשבר שאנו חווים היום הוא החמור ביותר שאני זוכר מאז הקמת המדינה.

שש שנים ברציפות מכהן בנימין נתניהו כראש הממשלה. שש שנים שבהן ישראל לא היתה תקועה יותר מאשר הפעם הזו. שש שנים שבהם הוא לא הוביל מהלך אמיתי אחד לשינוי פני האיזור או ליצירתו של עתיד טוב יותר.

במשמרת שלו ניהלה ישראל את המערכה הארוכה ביותר מאז מלחמת השחרור, שהכניסה את העורף תחת אש. במשך קיץ שלם ישבו אזרחי מדינת ישראל במקלטים בזמן שנורים לעברם אלפי רקטות. שילמנו מחיר דמים כבד. המערכה שהסתיימה באפס. אפס הרתעה ואפס הישגים מדיניים.

מערכת הבריאות קורסת. משבר הדיור הגיע לשיא. הפערים בחברה ממשיכים לצמוח. המרחק בין הפריפריה למכרז מעולם לא היה גדול יותר. אחד מכל שלושה ילדים עני. 40% מתושבי ישראל לא גומרים את החודש. האזרח הישראלי רואה את החידלון הזה. הוא רואה הנהגה שלא רואה אותו ולא סופרת אותו. ואין לו אלא לשאול – לאן אתה הולך, אדוני ראש הממשלה?

מה לך להיות אחראי לגורלנו אם אתה כל כך מפחד לקחת אחריות? בשביל מה מבקש אדם את ההנהגה אם הוא לא רוצה להנהיג? איך קרה שהמדינה הזו, החזקה פי כמה מכלל מדינות האזור, לא מסוגלת לבצע מהלך אסטרטגי שישפר את מצבנו? התשובה היא פשוטה: יש לנו מנהיג שנלחם רק במערכה אחת – המלחמה לשרידותו, להישרדות הפוליטית של עצמו. בשם המלחמה הזו הוא מדרדר אותנו למדינה דו לאומית ולסופו של החלום הציוני.

אני לא רוצה מדינה דו-לאומית. אני לא רוצה מדינת אפרטהייד. אני לא רוצה לשלוט בשלושה מיליון ערבים. אני לא רוצה שנישאר בני ערובה של הפחד, הייאוש והקיפאון. אני חושב שהגיעה השעה להתפכחות ואני מקווה שאזרחי ישראל יפסיקו להיות בני ערובה של החששות והפחדים שמאיימים עלינו בוקר וערב.

זו כבר ממזמן לא שאלה של שמאל וימין. זו שאלה של דרך, של חזון ואופק אחר. אל תאמינו לסיסמאות. אל תלכו שבי אחרי כריזמה ריקה. כבר ראינו לאן הכריזמה הזו הובילה אותנו. לא הנאומים הם חשובים – המעשים הם חשובים. בהיסטוריה הקצרה שלנו היו מנהיגים שדיברנו מעט ועשו הרבה. שאולי גמגמו מדי פעם בדיבורים אבל לא במעשים. היום היו קוראים להם 'אפורים', או 'נטולי כריזמה', אבל הם עשו עבודה מופלאה. הם ידעו להציב דרך וחזון, ידעו לחתור אליה בנחישות ולהגיע לשיאים חדשים. זה מה שישראל זקוקה לו היום".

"יש לי חלום – להשאיר לשלושת ילדיי ושבעת נכדיי חברה אחרת. אני חולם שהם יוכלו להקדיש את החיים לצמיחה, לפיתוח, להגשמת חלומות ולא למלחמה על הבית. הייתי רוצה להבטיח להם חיים טובים יותר מהחיים שאני חייתי. הייתי רוצה להבטיח להם חברה שתדביר מתוכה את האפליה ואת האלימות, שתשוב לשורשים ותיקח אחריות על גורלה. חברה שתבטיח הזדמנות אמיתית לכל אזרחיה ותחתור לשוויון אמיתי

תיאבקו עם כל מי שאומר שאין לו כוח להצביע. יש דברים שהם חשובים יותר מזה. אין דבר חשוב יותר מזה. כמו שיש 'מלחמת אין ברירה' גם יש 'בחירות אין ברירה' ,ואנחנו ניצבים היום בפני אתגר כזה. אנחנו חייבים להבין שמדובר בצו שמונה אזרחי שאין באפשרותנו לחמוק ממנו. אנחנו חייבים להזיז את כיוון המצפן. אנחנו חייבים לבחור בדרך אחרת. אנחנו חייבים לבחור בהנהגה אחרת. כי מהצומת ההיסטורי שאנחנו נמצאים בו כרגע לא תהיה דרך חזרה. תנו למצפונכם להוביל אתכם".

צפו בדברי ראש המוסד לשעבר מאיר דגן

(באדיבות רשת)

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. לא משנה ראש המוסד או ראש השב"כ. הרימונים לא רואים כלום באתר הזה ואין התחשבות מינימלית. נקודה.

    בובתית |
    הגב