נתניהו ימשיך לשחק פוקר עם לפיד

בזמן שאזרחי ישראל צופים במרוץ למיליון, בכנסת מתנהל מרוץ אחר – הטור של לילך ויסמן

למרות שנתניהו שומר על יציבות, ויש עתיד ולבני לא מעוניינים ללכת לקלפי – הקמפיין לבחירות כבר החל סקר "גלובס" מגלה שהיחידים שמתחזקים הם בנט, שגולש על גלי הלאומנות אל הקלפי, ומנגד הרצוג, שנתפס יותר ויותר כאלטרנטיבה ראויה לראש הממשלה

בזמן שאזרחי ישראל צופים במרוץ למיליון, בכנסת מתנהל מרוץ אחר לגמרי: לפיד במרוץ למע"מ אפס, שעלול להיגמר בהתרסקות בקלפי, נתניהו במרוץ לחוק הלאום, שעלול להסתיים בקואליציית אנטי-ביבי בראשות הרצוג או ליברמן, בנט במרוץ למנדטים, שעלול להסתיים בהתנגשות חזיתית עם רשימה חדשה של אורי אריאל ואלי ישי, ורק לבני קפואה על מקומה מחשש שלא תצלח את אחוז החסימה. כנסת ישראל, תמונת מצב, נובמבר 2014.

לנהל כזו קואליציה זה בלתי אפשרי. אין יציבות, אין משילות, אי אפשר להעביר הצעות חוק, נותרה רק שאלת מיליון הדולר, מה יגבר על מה? יצר ההישרדות שיאפשר לקואליציה המקרטעת לחמם את כורסאות עור הצבי עוד כמה חודשים, או הקדמת הבחירות, שבמצב הנוכחי זו טובת המדינה. הקואליציה הזו כבר לא יכולה לשבת יחד. רמת התיעוב כל כך גבוהה, שהשותפים לא יכולים אפילו לנשום את אותו האוויר, אלא שבהקדמת הבחירות טמון סיכון: לעולם אין לדעת מה יהיה פסק הדין.

היה מי שאמר שנתניהו קודם מחליט ואחר כך מתלבט. זו התחושה היום בכנסת. שרה"מ החליט להקדים את הבחירות, עכשיו הוא רק מתלבט אם זה נכון. סקר מכון רפי סמית שנערך עבור "גלובס" תומך בגישה שלליכוד עדיף להקדים את הבחירות, ומהר. מפלגת השלטון שומרת על יציבות יחסית וזוכה ב-23 מנדטים, אלא שמאז יולי היא נמצאת במסלול התרסקות. בתוך חמישה חודשים איבד הליכוד 8 מנדטים.

הבעיה של נתניהו והליכוד היא הירידה במנדטים. הסיוט שלו הוא העלייה של הבית היהודי ובנט. על פי סקר "גלובס", בבית היהודי יש 16 מנדטים, אבל קמפיין מוצלח יכול בקלות להוסיף עוד 4. כשכל שבוע שחולף מגדיל את הכוח של בנט, עדיף לנתניהו לחתוך עכשיו. לקחת מה שיש ולברוח. שזה בדיוק ההיפך ממה שממליץ הסקר ללפיד. לא זו בלבד שיש עתיד נחתכה בחצי, על פי פילוח פנימי 61% ממצביעי יש עתיד לא מרוצים מתפקודו של הראש. ללפיד יש בעיה קשה יותר. רק 6% רואים בו מתאים לראשות ממשלה. המספר הזה, שמלווה אותו לאורך זמן, צריך להדליק לו נורה אדומה.

נתניהו, מנגד, בהתאמה לראשות הממשלה צומח ל-33%, בנט נתפס בוסרי עם 12%, והרצוג יחד עם העבודה יכול לזקוף לזכותו התחזקות כפולה: לאחר חודשים ארוכים של דריכה במקום עולה העבודה ל-15 מנדטים, והרצוג, בתום סדרה של נאומים התקפיים מעל בימת הכנסת, עוקף את בנט בהתאמה לראשות הממשלה עם 15% תמיכה.

מלחמת מוחות

אחרי להיטי עבר כמו "יתנו יקבלו" ו"הם מ-פ-ח-ד-י-ם", עלה אתמול נתניהו לבימת הכנסת עם הלהיט התורן "לא פינית לא עשית" בסגנון ההיפ הופ המתנחלי. בימים כתיקונם נתניהו שותק. כשהוא מתחיל לשיר על במות זה כבר די ברור שהגיעה עונת החיזור אחר הבוחר, שאביב הבחירות כבר כאן. אם לא יחול מפנה דרמטי של הרגע האחרון, הכנסת עלולה להתפזר כבר בחורף הקרוב.

חוק הלאום הפך לנייר הלקמוס להמשך קיום הקואליציה. מה שהתחיל כתרגיל מנהיגות של נתניהו מול לבני הפך לאבן הבוחן. ירצו השותפות להמשיך הלאה – יצטרכו להגיע להסכמות. ירצו להמשיך לריב – יפילו את החוק ביום ד' הבא ויאללה לבחירות.

בתחילת השבוע הצליחו הצדדים להגיע לפשרה. אם ככה נראית פשרה, מעניין מה זה קרע. בינתיים הם שומרים על נתק. כמו במלחמת מוחות מנסה כל אחד מהצדדים לצפות את מהלכי היריב ולהגיב בהתאם.

 

המסרים מוחלפים באמצעות כלי התקשורת או מעל בימת הכנסת. אחרי שהוקרבה להצביע נגד חוק "ישראל היום", נשלחה אתמול ח"כ פנינה תמנו-שאטה, שליחתו לעניינים מיוחדים של לפיד, לתקוף את הממשלה במליאה. בסביבת נתניהו למדו מכך שבקרב בין עפר שלח לשי פירון על עיצוב דעתו של לפיד, ניצח שלח. בקואליציה מתרשמים שלשלח נמאס, שהוא הבין שאין מנוס מהקדמת הבחירות, והוא זה ששכנע את לפיד להיכנס לקמפיין בחירות. אחרת אין שום הסבר הגיוני לכך שלפיד, שהולך ונעלם בסקרים, ולבני שכבר לא קיימת, דוהרים לעבר התהום בעיניים פקוחות. במקום ללחוץ על הבלמים הם לוחצים גז. השבוע ניתנו לשניים כמה הזדמנויות לשים ברקס, אבל במקום לעצור הם רק הסלימו את המצב.

הבעיה היא לא חוק הלאום. גם לא התקציב או חוק ההסדרים. מדובר בבעיית אמון קשה. לחשדנות הזו מתווסף הניסיון לרקוח ממשלה חלופית מאחורי גבו של נתניהו. רה"מ לא נרגע. הוא לא רוצה בחירות, אבל הניסיון להחליפו לא נותן לו מנוח. הוא מחפש סימנים ועדויות לכך שזה עדיין אפשרי. וזה שהוא פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריו. אתמול בנאומו הקפיד הרצוג לומר שיעשה הכל להחליפו. מבחינה טכנית, הכנסת יכולה להצביע אי אמון ולהמליץ לנשיא על ראש ממשלה חלופי. זה מספיק לנתניהו לסמן עוד וי בטבלה לטובת הקדמת הבחירות.

ובכל זאת, לפיד וליברמן בונים על זה שנתניהו הוא שחקן של הדקה ה-90, עם פרנויה של הדקה ה-91, שלא מוותר על זמן פציעות. הם מאמינים שבשבוע הבא נתניהו יתפכח, שההיגיון יגבר על השנאה והתיעוב, והפחד מבחירות יכריע. כרגע הוא נקרע בין הפחד מבחירות לחוסר האמון בשותפות. זו הדילמה של נתניהו. השאלה איזה ביבי ינצח. ההגיוני והשקול או זה שמונע מפחדים ושנאות.

את העמידה האיתנה מול האיומים לפירוק הממשלה וההתנהלות הפוליטית המבריקה מייחסים במערכת הפוליטית ליו"ר הקואליציה, זאב אלקין. בכנסת מאמינים שאלקין לא יתן לנתניהו להישבר או למצמץ. הבעיה היא שהכל יכול להתהפך כשנתניהו מגיע בערב הביתה. החישובים שם שונים מאילו של יו"ר הקואליציה. הוא מחשב אצבעות כמו בבית הקלפים, שם עסוקים בכריתת בריתות כמו בהישרדות VIP. יושבי הבית מבינים היטב שהליכה לקלפי לא מבטיחה את שובם הביתה או למיטות המעופפות שאליהן הורגלו.

בינתיים, רה"מ לא ממהר להכריע. מבחינה טכנית, לקואליציה יש חמצן עד מארס, ולכן נתניהו ימשיך לשחק פוקר עם לפיד, מה גם שבבית הנשיא לא בדיוק יש מי שמחכה לו. אם בפרס נתניהו תמיד חשד, ברובי הוא בטוח.

את מלחמת העולם בין נתניהו לריבלין אפשר לראות בדברים הקטנים. כשפרס כיהן כנשיא הוא היה ממתין לכניסת נתניהו באירועים ממלכתיים, ונכנס, על פי כללי הטקס, איתו או אחריו. ריבלין לא מוכן להשלים עם האיחור הכרוני של נתניהו. בטקסים לזכרם של גנדי ורבין בהר הרצל, הגיע ריבלין לפני נתניהו ותפס את מקומו. אף אחד לא הצליח לעצור את רובי. ביחידה לאבטחת אישים תפסו את הראש, אבל רובי לא רוצה לחכות. גם בבחירות ריבלין לא ימתין לנתניהו.

רה"מ תמיד טען שהדבר האחרון שפרס עושה זה לפרגן לו בארוחות צהריים אינטימיות שנהג לקיים. הוא היה מאשים את פרס בהדלפות. ריבלין לא צריך להדליף, הוא עושה את זה לציטוט. נתניהו מוביל את חוק הלאום, ריבלין יוצא נגד. נתניהו אומר שחור, ריבלין מניף דגל לבן. אז מה הסיכוי שייתן לו את המפתחות?

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.