סגולה לפרנסה: לחם הפנים

בפרשת השבוע פרשת אמור נמצאים כל החגים והמועדים וגם עניין לחם הפנים. וידוע שבזמן שהיה בית המקדש קיים לחם הפנים היה סגולה גדולה לפרנסה.

השבת הקרובה היא מהשבתות המיוחדות ביותר בכל השנה. בפרשת השבוע פרשת אמור נמצאים כל החגים והמועדים וגם עניין לחם הפנים. וידוע שבזמן שהיה בית המקדש קיים לחם הפנים היה סגולה גדולה לפרנסה. ולכן בשבת זו גם אם זה לא המועד, הקריאה מעוררת את הזמן וכשקוראים את הפרשה יש השפעה גדולה של המועדים ושל לחם הפנים על הפרנסה. ומקריאת פרשת השבוע בשבת מושפע שפע גדול לעם ישראל לכל השבוע כולו.

רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א עם דבר תורה לפרשה המיוחדת: *"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי"* וגו' (ויקרא כג, ב) *"אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם"* (כג, ד)

 

וצריכים להבין מה הכפל של הפסוקים שנראים לא לצורך, ועוד צריך להבין את השינוי שבפסוקים, הפסוק הראשון אמר *"מועדי ה' אשר תקראו אותם"* וסיים ב *"מקראי קודש"*. בפסוק שאחריו הקדים *"מקראי קודש"* קודם שאמר *"אשר תקראו אותם"*, וגם בפסוק הראשון מסיים *"אלה הם מועדי"* ובפסוק שלאחריו לא סיים כן, אם כך צריכים להבין מה הכפל ב *"מועדי ה'"* שפעמיים כופל אותם בצורה אחרת? הרי כל דבר המוזכר בתורתנו הקדושה יש לו סוד ויש לו סיבה, ואין דבר שמוזכר ומובא ומוזכר סתם כך בתורתנו הקדושה.

 

אלא אפשר לפרש ולומר, הנה פרשת השבוע הקרובה היא פרשת שבוע מיוחדת ביותר, והשבת הקרובה היא מהשבתות המיוחדות ביותר בכל שבתות השנה. ומובא בשם אחד הצדיקים הגדולים שהיה אומר בפרשת פנחס שיש בה כח של כל הרגלים כולם, וכל החגים כולם ההשפעות והכוחות שיש בכל החגים נמצאים בפרשת פנחס, והיה אומר שכולם יבואו אליו בשבת פנחס משום שכח של כל החגים נמצא באותה השבת כולל של הימים הנוראים, משום שבפרשת פנחס קוראים את כח עניין החגים והרגלים.

 

והנה עוד צדיקים וקדושי עליון היו אומרים שגם בפרשת אמור נמצאים כל החגים וכל המועדים, וגם כח של הפרנסה נמצא בפרשת אמור מדוע? משום שבפרשת אמור יש עניין של לחם הפנים, וידוע שלחם הפנים שהיה במשכן הוא סגולה גדולה לפרנסה, ולכן בפרשת השבוע הבאה עלינו לטובה ולברכה יש כח גדול של כל המועדים וכח גדול של הפרנסה.

 

וידוע שמשבת קודש מושפע כל השבוע כולו, וכל הברכה של כל ימות השבוע נמצאת בשבת קודש, לכן ידוע מעשה על הרב הקדוש הרב מנחם מענדל מרימינוב שעשרים ושתיים שנים לפני פטירתו היה דורש בכל שבת בעניין פרשת המן. שאלו אותו תלמידיו ובני ביתו מדוע בכל שבת אתה דורש על פרשת המן? והיה אומר להם משום שכל השבוע כולו מושפע בברכה משבת, וידוע שפרשת המן היא סגולה לפרנסה. *אם כך, כשבשבת דורשים בפרשת המן, מושפע שפע גדול ממה שדיברו ומה שלמדו בשבת לכל השבוע. לכן בכח של הפרנסה יהיה שפע לעם ישראל לכל השבוע כולו.*

 

וכך גם ידוע על פרשת המן, הגמרא (במסכת עבודה זרה דף ג) אומרת שהקב"ה עוסק בכל יום בבוקר שלוש שעות  בתורה,  ועוסק על זמן לקיטת המן שהיה בבוקר, והקב"ה משפיע כח של פרנסה מתי שמדברים בעניני המן לכל עם ישראל. ולכן רבי מנחם מענדל מרימינוב כל שבת היה עשרים ושתיים שנים לפני פטירתו מדבר בעניני פרשת המן, להשפיע שפע גדול לכלל עם ישראל. וכך מתי שחושבים על דבר או מדברים על דבר נותנים כח בדבר, וכמו שאומר רבנו הבעל שם טוב שבמקום המחשבה שם נמצא האדם. *אדם שנמצא בבית מדרש וחושב על דברים בטלים, הגוף שלו נמצא בבית מדרש, אבל איפה שהמחשבה אם המחשבה נמצאת בדברים בטלים, אז המחשבה שלו כמו שהגוף שלו נמצא בדברים בטלים.*

 

וכך הגמרא אומרת בעניין עירובי תחומין, שמי שרוצה ללכת אלפיים אמה מחוץ לתחום אסור לו. ומה עושה? הולך מעט פחות מאלפיים אמה, מניח שמה חתיכת אוכל ועוד אלפיים אמה ועוד מניח חתיכת אוכל, ואז מותר לו לצאת מחוץ לתחום בשבת, את כל המקומות שהוא שם פחות מאלפיים אמה, ועוד פחות מאלפיים אמה מעט אוכל מותר לו ללכת, ולמה? הרי אסור לצאת מחוץ לתחום אלפיים אמה, אלא במקום המחשבה  ‏שמה האדם נמצא, ואם המחשבה שלו מחוץ לתחום במקום הזה, זה לא נקרא יציאה מתחום שבת, ומותר לו לצאת וללכת מחוץ לתחום שבת. אם כך, מה שחושב ואיפה שנמצא האדם, שם האדם גופו ושמה גם הוא נמצא.

 

וכך על פי זה אפשר לבאר ולומר, הגמרא (במסכת יומא דף לט) אומרת באותה שנה שמת בה שמעון הצדיק, אמר להם בשנה הזו הוא מת. אמרו לו מניין אתה יודע? אמר להם בכל יום כיפור היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עימי ויוצא עימי. והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עימי ולא יצא עימי. והנה קשה, קושיה הרי כתוב *"וכל אדם לא יהיה באהל מועד"* (ויקרא טז, יז) ואפילו מלאכים דכתיב *"ודמות פניהם פני אדם"* (יחזקאל א, י) והגמרא שם מתרצת ואומרת ומשני דשמא שכינה היייתה ע"כ.

 

והנה צריכים להבין באמת, מה זה אותה דמות של זקן שהיה נכנס עם שמעון הצדיק בשעת עבודתו ביום הכיפורים, מי זה אותו זקן שהיה נכנס איתו ויוצא איתו? אלא אפשר לפרש ולומר יסוד גדול שידוע, שמתי שאדם חושב מחשבה הוא נמצא איפה שהמחשבה נמצאת.

 

והנה מצאנו (יומא עא) בשמעיה ואבטליון שיצאו במוצאי יום כיפור מבית המדרש, והיה כהן שגם יצא שלא היה צדיק גדול, ולא היה תלמיד חכם גדול. ומתי שכולם ליוו את הכהן לביתו, ראו את שמעיה ואבטליון עזבו את אותו כהן, ורצו אחרי שמעיה ואבטליון. אותו כהן הצטער, ואמר לשמעיה ואבטליון שהם מבני גרים, ענו לו שמעיה ואבטליון ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא‏ דאהרון. מסבירים המפרשים מה אמרו שמעיה ואבטליון, הם אמרו לאותו כהן שאנחנו בני עמים בני גרים, אבל אנחנו עושים עבודת הכהן, איזה עבודת הכהן? על ידי שהם היו מכוונים את הכוונות של יום כיפור, ואותו כהן לא היה תלמיד חכם הוא לא ידע לכוון את הכוונות, הכוונה שלהם והמעשה שלו היו מצטברים ומתחברים לאחד. וזה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, הקב"ה לוקח את המחשבה ומצרף אותה למעשה.

 

אם כך, *כל דבר שקוראים או לומדים אפילו שזה לא הזמן שצריכים לקרוא או ללמוד, מחברים את המעשה עם אותו דבר שקראו ולמדו, כי איפה שהמחשבה נמצאת, שם גוף של האדם גם כן כביכול נמצא.*

 

ועל פי זה אפשר להבין ולומר פרשת השבוע מתחילה *"אלה מועדי ה'"* ופעמיים כופל עניין המועדים,  מדוע כופל פעמיים במועדים? אלא פעם אחת שאומר מועדים זה פעם של ההשפעה שבאמת האדם נמצא בחג, ופעם שניה שאומר מועדים זה כשקוראים את הפרשה, וזה לא הזמן של המועד אלא רק קוראים את הפרשה. כמו השבת שקוראים את הפרשה של המועדים וקוראים את הפרשה של הלחם הפנים, שההשפעה של המועדים ושל לחם הפנים על פרנסה גם אם זה לא המועדים והחגים עכשיו, וגם אם זה לא זמן שיש את לחם הפנים להכין את לחם הפנים, ההשפעה של לחם הפנים וההשפעה של המועדים נמצאת גם עכשיו.

 

לכן כפל פעמיים, פעם אחת על הזמן ופעם אחת כמו עכשיו על הקריאה שמעוררת את הזמן שאדם נמצא, גם אם לא במועד אבל בכח של המועד.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.