"סגל ורהב מאיר השתוללו והפכו לנערי הפוסטר של ההוריקן הלאומני"

בפנאל שנערך בכינוס של מועצת יש"ע להסברה ותקשורת, דיברו הכתבים הפוליטיים עמית סגל ורביב דרוקר על התקשורת הישראלית מההתנתקות ב-2005 ועד הבחירות ב-2015:

 

בפנאל שנערך בכינוס של מועצת יש"ע להסברה ותקשורת, דיברו הכתבים הפוליטיים עמית סגל  ורביב דרוקר על התקשורת הישראלית מההתנתקות ב-2005 ועד הבחירות ב-2015:

 

סגל התייחס לסערה סביב חופש הביטוי, חירות הפרט וחופש המידע,ואמר:"התקשורת אינה ולא צריכה להיות מאוזנת, אבל אשמח לדוגמא אחת שבה השבט הלבן, התל-אביבי, ליברלי, שמאלני, הופלה לרעה בתקשורת הישראלית".

סגל לא חסך ביקורת על עיתונאי השמאל שמוטים באופן ברור לטובת האג'נדה השמאלית, "נשגב מבינתי להבין איך עיתונאי הגון יכול לשבת ערב ערב, או בוקר בוקר, או שישי שישי בפאנל מוטה, נטול ייצוג לעמדה רווחת מאוד בציבור הישראלי, ולחיות עם זה בשלום. לא ברור הפער בין היכולת של עיתונאים למחות על היעדרם של ערבים בבנק ישראל או מיעוט נשים בממשלה לבין החד-גוניות המזעזעת של מערכות החדשות שבהן הם נמצאים.

 

 

סגל מתאר כיצד התייחסו כלי התקשורת "להשתלטות הדתית" על חדשות 2 במבצע צוק איתן, "כשחדשות 2 שידרו במשך 18 שעות ביממה, שיבצו את סיון רהב מאיר ואותי להגיש את משדר מוצ"ש. כי כידוע לכל שבת יש מוצאי שבת. חי נפשי, זה היה משדר צוק-איתני קלאסי – איפה נפל הגראד, מה שלום הפצועים, כתב צבאי על הקו. בקיצור, אפס אג'נדה גם אם היינו ממש רוצים להטיף. ארבעה מוצ"שים הגשנו, ובכל ראשון חיכתה לנו ביקורת טלויזיה מזועזעת מההשתלטות הדתית-ימנית על המסך. באחד מהעיתונים כינו את השידור: "פרומו מבעית למה שצפוי לנו״. באחר: "סגל ורהב מאיר הרשו לעצמם להשתולל והפכו לנערי הפוסטר של ההוריקן הלאומני־דתי שסוחף את ישראל. הם לא היססו להיכנס במרואיינים שהביעו עמדות שמאל־מרכז, ניצחו על מקהלת הימנים באולפן ונתנו לכולנו הצצה למהדורת החדשות ביום שבנט יהיה ראש הממשלה".

אני לא רוצה להיות אחד מאלה שעומדים ומנופפים בגזרי עיתון מצהיבים כדי להתלונן על התשקורת העוינת, וגם לא כדי להתבכיין. אחת הרעות החולות של הימין היא תסביך הנחיתות. אני מביא את הציטוטים האלה כדי להסביר שאם זו תחושת המצוקה שחשים כמה עיתונאים ב"הארץ" או ב"טיים אאוט" כלפי משדרים ספורים, תכפילו באלף, בעשרת-אלפים, כדי להבין את המצוקה והתסכול שחש ציבור ענק כלפי כל משדר טלויזיוני, כל עיתון, כבר שלושים שנה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.