סיוט העומר

שישי בקוקר: בן ישראל הוא כותב צעיר ומוכשר שהשבוע מספר לנו על הקשיים שהוא, כבחור חסידי ממשפחה טובה צריך להתמודד איתם בימי ספירת העומר. אנחנו בתמורה צריכים להתמודד איתו.

כצעירים חסידים קצוצי זקן, ספירת העומר הוא חג נוסף במועדי ישראל עבור ההורים שלנו. בימים אלו אנו בעיצומו של חג שבו נוהגים להגיד, "תראה איך יפה לך זקן, תראה איך אתה מרשים, נראה בוגר. מתאים לך הרבה יותר. אתמול דודה זלדה ראתה אותך בסופר והיא סיפרה שהיית נראה ממש "מענטש".

אני מתעצבן ואומר בחביבות האופיינית לי, שדודה זלדה מבינה בסטיילינג כמו שאני מבין בכובעים. ואפילו אני שלא מבין בכובעים, יודע לזהות שבעלה הולך עם אותו כובע ששימש בעבר את סבא שלו עליו השלום. בבר מצווה.

״אויש אתה והשטויות שלך״, אני שומע וחושב לעצמי שזה תמיד אני והשטויות שלי. אף פעם לא הם והשטויות שלהם. הם! עם ה-"ההיא נעבאך נהייתה מודרנית", ו"ההוא מסכן הבן שלו עשה רשיון", והאח הצעיר יותר אבוי, "אומרים שראו אותו יוצא מהדר גאולה עם חולצה מבד של גויים".

אבל לא רק דודה זלדה מהווה איום קיומי על התגלחת הקרבה ובאה. יש גם את גרסת הבת, שחשה את עצמה ליברלית הרבה יותר, אבל מנווטת לאותה קטסטרופה בדיוק. ״תראה איך אתה נראה טוב עכשיו״, היא מנסה להסביר לי. ואני, כל מה שעובר לך בראש זה, הכובע הזה שיש לאבא שלה מהבר-מצווה. אולי תדאגי כבר להחליף אותו? הוא כל כך מאובן שיום אחד הוא עוד ישמש כדוד להגעלת כלים, בחיי.

מבוכה ווקאלית

בוא נגיד את האמת: עוד לא נברא הגיהנום שיכול לבעור מספיק זמן כדי להכיל את זה שהמציא את הקונספט של המוזיקה הווקאלית.

השבוע נהגתי ברכב, שמתי רדיו קול חי או קול ברמה. אין לי מושג מה ההבדל ביניהן אבל מי שיצליח להבדיל יזכה בפרס, יום שידורים מלא ללא התרמות. בכל מקרה "המוזיקה" של ספירת העומר התנגנה, אלא שבאוטו ישב חבר לא חרדי בשם ליאור. (אוי גיוואלד, ״נוסע עם חבר לא חרדי באוטו") לפתע הוא קופץ בבהלה, מצביע לכיוון הסטריאו ברכב, ״למה? למה הוא יורק עלי ליחה כאילו עכשיו זה שש בבוקר והוא בן 90 שצועד במדרכה ממול"?!

"לא. סליחה. באמת". התחלתי להשתנק.

״שוב פעם הוא עושה לי חחחחייייייי טו"! ליאור כמעט מכה אותי. תן לי לרדת מהרכב.

 עצרתי בצד, ליאור פתח את הדלת, מנסה להימלט מצלילי הגריאטריה בבוקר.

טיש פוך פוף חיייייי כחי טפו!

פוך טיש טוש חייי פוף טפו כחי!

"ליאור תקשיב". צעקתי והוא כבר לא שמע. "הוא לא יורק עליך".

"זה המוזיקה שלנו".

"הוא יורק עלינו".

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.