"ספק אם היהודים יישארו במפלגה הדמוקרטית"

אחת ההפתעות שזומנו לי בשיחה עם פרופ' ג'ונתן סרנה היתה כשנזף בימין הישראלי. לא מה שאתם חושבים. לטעמו, הימין הישראלי בפרט, והמחנה השמרני בכלל, אחראים במידה רבה לכך שיהודי ארה"ב לא ממש מכירים את עמדותיהם, וכך אל תוך הוואקום הזה נכנסים רק בעלי העמדה המנוגדת ומשפיעים הרבה מעבר לכוחם. נחזור לזה בהמשך.
סרנה, פרופסור באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון, נחשב כיום לחוקר החשוב ביותר בעולם של ההיסטוריה של יהודי ארה"ב. הוא נמנה עם הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית המתחדשת, שהתכנס השבוע בירושלים. כל מי שהתעניין בבחירות שזה עתה הסתיימו בארה"ב, לא היה יכול שלא לראות את המעורבות יוצאת הדופן של היהודים במערכה. גם ישראל שיחקה תפקיד מסוים בשיקול הדעת של הבוחר היהודי ובהצהרות המתמודדים.
כשנפגשנו בגבעת רם לשיחה ראיתי בחדר את ספרו החדש, שיצא בהוצאת דביר: "לינקון והיהודים" (הלמ"ד של לינקולן אינה נהגית), על הנשיא ה־16 של ארה"ב אברהם לינקולן, בשיתוף עם בנימין שאפל, המחזיק באוסף הפרטי הגדול ביותר של מסמכים בנושא. הנה נושא מצוין להתחיל בו שיחה עם היסטוריון.
"אם אנחנו חושבים שלינקולן עשה גדולות עבור אמריקה, מתברר שהוא גם יוצא דופן מבחינת היהודים", אומר סרנה. כשלינקולן נולד היו כ־3,000 יהודים באמריקה, וכשהוא מת היו כבר 150 אלף יהודים. "רבים רצו להרחיק את היהודים, לעצור את התרחבות הקהילה בארה"ב", לינקולן חשב ההפך; "הוא הכניס את היהודים ממעמד של זרים פנימה".
בשפתו, לינקולן שינה את אמריקה. כולם דיברו על אמריקה הנוצרית, ואילו לינקולן המציא את הביטוי המקיף "אומה אחת תחת אלוהים" שמשמעו: גם היהודים הם חלק מהאומה האמריקנית. במלחמת האזרחים, כשיהודים גורשו על ידי יוליסס גרנט, לינקולן הפך את ההחלטה ומינה יהודים לתפקידים. באחד ממכתביו כתב: "עוד טרם מינינו עברי". העדפה מתקנת.
אני שואל אם אפשר להכניס את לינקולן תחת הקטגוריה של נוצרי ציוני, וסרנה משיב שהוא באמת האמין שהיהודים צריכים לשוב לציון. "יש לו שיחה מעניינת עם נוצרי ציוני בשם מונק, שבה אמר שישמח לסייע לעם היהודי לחזור לציון. כשהוא ראה יהודים, הוא חשב על התנ"ך".
אברהם לינקולן היה אדם דתי?
"זו שאלה טובה. מי שקורא את הנאומים שלו, רואה שהוא התחבט בנושאים דתיים אך התקשה להשתייך לכנסייה מסוימת. הוא חונך בעולם שבו צריך לקבל הארה כדי להיוולד מחדש, והוא מעולם לא קיבל סימן והצטער על כך. אז הי לו המון שאלות דתיות והתחבטויות תיאולוגיות. הוא שאל, כנשיא, כיצד אלוהים מאפשר לעשרות אלפי אנשים למות במלחמת האזרחים – אולי בגלל חטא העבדות?"

הנשיא רייגן כמשל

בוא נדבר על מה שקורה עכשיו ביהדות אמריקה. בישראל וגם בארה"ב בנימין נתניהו והמחנה השמרני הואשמו בכך שהציבו את יהודי אמריקה בעמדת מחלוקת. בשל המחלוקת בין נתניהו לאובאמה הפכה המפלגה הרפובליקנית יותר פרו־ישראלית, ואילו הדמוקרטים באגפים הרדיקליים שלהם הלכו לכיוון יותר פרו־פלשתיני ואף אנטי־ישראלי. המעניין הוא שעם היוודע תוצאות הבחירות בארה"ב יוצא לכאורה ההפך – שיהדות ארה"ב סיבכה אותנו, כי רוב היהודים התנגדו לנשיא הנבחר. כיצד אתה רואה את הדברים?
"בפרספקטיבה רחבה, כל אימת שנשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל לא ראו עין בעין, היה קשה. הדבר נכון עוד משנות ה־50; בן־גוריון היה סוציאליסט, דווייט אייזנהאואר היה יותר שמרן, והיו ביניהם חילוקי דעות. כששניים כמו רבין וקלינטון שידרו על אותו גל מבחינה פוליטית, יהדות ארה"ב היתה מאושרת – כי אז לא צריך לדאוג לשאלת הנאמנות הכפולה. המקרה של אובאמה ונתניהו הרתיע אנשים שרצו להביע נאמנות וידידות לשני הצדדים. אם יתברר שרה"מ נתניהו והנשיא טראמפ יסתדרו טוב, אני דווקא חושב שיהודי ארה"ב ברובם יהיו מרוצים וחיוביים, אף ששלושה רבעים מהם הצביעו עבור הילארי קלינטון.
"צריכים יהודים כמוה". דונלד טראמפ ובתו איוונקה // צילום: אי.פי.אי
"מבחינת סוגיות הפנים של ארה"ב – ביהמ"ש העליון, שירותי הבריאות וכדומה – אני משער שחלק גדול מיהודי ארה"ב עומד בפני תקופה קשה עם הממשל החדש. אבל כדאי לזכור שגם ביחס לרונלד רייגן הרפובליקני עמדת היהודים השתפרה עם הזמן. הכל תלוי באיזה סוג של נשיא יהיה טראמפ. הפסימיסטים יאמרו שהוא יוביל אותנו לימים השחורים של ווטרגייט, כשארה"ב היתה במלחמה פנימית וכשהעיתונות נגד הנשיא, בלי יכולת להשיג דבר. אבל התקווה היא, כמובן, שהוא ישתמש בכמה מהמיומנויות שהפכו אותו לאיש עסקים מצליח, כי הוא מבין מה דורש התפקיד. 'The office makes the man', המשרה עושה את האדם, ואז אנשים יופתעו לטובה. מוקדם מדי לדעת" .
נראה שאמריקה כולה עוברת סוג של משבר זהות, ובייחוד היהודים. כמשקיף מן הצד, אני רואה סוג של תהייה אחר זהות: מי אנחנו? מדובר בדור רביעי לשואה, צעירים שלא חוו מצב של היות יהודים בסביבה עוינת. מה דעתך?
"זה נכון שהבחירות האלה המחישו לצעירים היהודים רמה של אנטישמיות שרובם לא זו בלבד שלא ראו, אלא מן הסתם לא ציפו לראות לעולם. יהודים רבים קיבלו ציוצים מפחידים בטוויטר או תמונות של עצמם בתאי גזים".
האם זה נעשה במטרה להפחיד אותם עם המחשבה מה יהיה כשטראמפ ינצח, כדי לדחוף אותם להצביע להילארי קלינטון?
"כמה מתומכי טראמפ, מה שמכנים Alt Right (ימין אלטרנטיבי; ד"א), מגיעים מאגף ימני קיצוני ביותר. בתקופות אחרות הם לא קיבלו כל התייחסות, אבל עכשיו הגיעו המון עיתונאים לכנס שלהם ונחרדו ממה ששמעו".
עבורי כישראלי, הפלג הקיצוני של המפלגה הדמוקרטית מפחיד יותר, כי הקיצונים האלה נלחמים נגד ישראל. ה־Alt Right הם קיצונים, בסדר, אבל הנזק הגדול יותר לישראל נמצא דווקא בצד הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית.
"מנקודת מבט ישראלית, השמאל הקיצוני של המפלגה הדמוקרטית – שבחלקו אוהד את תנועת ה־BDS ותנועות דומות וסולד ממדיניותה של ישראל – הרבה יותר מסוכן. האמת היא שמי שבוחן את ההיסטוריה היהודית, יודע שקצוות שני הצדדים מסוכנים ליהודים. שלעיתים קרובות קיימת התכנסות בין השמאל הקיצוני והימין הקיצוני. החשש שלי הוא שהבחירות האלה נתנו כוח לקצוות. האנשים האלה – סנדרס או אליזבת וורן או (קית'; ד"א) אליסון – בעלי עמדות שליליות מאוד כלפי ישראל, אף שבמישור הפנימי חלק מרעיונותיהם מוצאים חן בעיני לא מעט יהודים אמריקנים.
"לקדם את הרעה בעצבים דרוכים". פרופ' סרנה // צילום: יוסי זליגר
"יהיה מעניין לראות בעוד ארבע שנים איזה אגף של המפלגה הדמוקרטית יגבר. לא אתפלא אם האגף השמאלי, שהוא במידת מה אנטי־ישראלי, ינצח. ואז יהיה מאוד מעניין לראות אילו יהודים יאמרו שאינם יכולים בשום פנים ואופן להצביע עבור המועמדים האלה, ואלו יהודים יאמרו שהם אזרחי ארה"ב ושהמועמד הזה מתאים להם מבחינת מדיניות הפנים, מה גם שאינם מחבבים את מדיניותה של ישראל. אני צופה שיהודים ייטו לשני הכיוונים. אופתע מאוד אם במאה ה־21 הקהילה היהודית תהיה דמוקרטית כפי שהיתה ב־80 השנים האחרונות מאז אל סמית' (מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ב־1928, שהפסיד להרברט הובר הרפובליקני; ד"א). השערתי היא שבשנים הקרובות נראה דפוס הצבעה אצל היהודים כמו במאה ה־19, אז ידעו שהיהודים מפולגים פוליטית ומוכנים לעבור מצד לצד, תלוי במועמד".

סיסמה נאצית, מפי יהודי

מה, לדעתך, עשוי להיות דפוס ההצבעה של הדור הצעיר בקרב היהודים? 
"הצעירים היהודים הם יותר אורתודוקסים, ויש להוסיף עליהם את היהודים דוברי הרוסית. יש לזכור שאף כי רק 10 אחוזים מיהודי ארה"ב אורתודוקסים – בשל הילודה הגבוהה יחסית, כ־20 אחוזים מהצעירים הם אורתודוקסים. שנית, עכשיו יש לנו מספר גדל והולך של דוברי רוסית יהודים, כמו בישראל, קרוב לשלושת רבעי מיליון מהגרים וילדיהם, והם נוטים יותר למפלגה הרפובליקנית ולשמרנות פוליטית".
הניצחון של טראמפ גרם לתגובת שרשרת של חרדות? 
"בקהילה היהודית קיימת מחלוקת בין אלה שאומרים: אנחנו בשנות ה־30 בגרמניה וצריך להתכונן בהתאם; ובין אלה, ואני בהם, שאינם סבורים כך. לדעתי, אנחנו ב־1920. באותה תקופה הנשיא היה וודרו וילסון הליברל, והיה חבר הלאומים. השמרנים אמרו אז, 'יש כל כך הרבה מהגרים. יהודים, קתולים ואחרים. אמריקה משתנה. צריך לעצור את זה'. הם רצו לחזור אחורה ואפילו נקבו בתאריך, 1890. הם לא נחלו הצלחה אך הצליחו להאט את תהליך השינוי, עד שהגיע פרנקלין רוזוולט, שיצר קואליציה חדשה שכללה את היהודים והקתולים".
ההשוואות הללו אינן מפריעות לך? אפשר להבין את ההשוואה לשנות ה־20. אני מבין מחלוקת בין שמאל לימין. אבל 1933! האם השתגענו?
"אני חושב שההשוואה לשנות ה־30 היא א־היסטורית לחלוטין. מה שקרה בגרמניה אז היה שהבסיס הכלכלי של היהודים נהרס: הרסו או החרימו עסקים של יהודים. זה לא איפשר להם להישאר בגרמניה. דבר מזה לא דומה למה שמתרחש היום".
אני רוצה לצטט לך את תגובתו לתוצאות הבחירות של חתן פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן, יהודי: "מתברר שטעינו. מתברר שיש מספר עצום של אנשים – לבנים החיים בעיקר באזורים כפריים – שאינם שותפים כלל לרעיון שלנו באשר למה זאת אמריקה. מבחינתם, מדובר על דם ואדמה, על פטריארכליות מסורתית והיררכיה גזעית… ערכים אנטי־דמוקרטיים". חיפשתי ומצאתי שהמקור לדברי קרוגמן נמצא אצל ריכרד ולטר דארֶה, שפירסם בגרמניה ב־1930 ספר על "האצולה החדשה של דם ואדמה". הצירוף שטבע, "דם ואדמה", הפך לסיסמת המשטר הנאצי. את זה ראה קרוגמן בבחירות האחרונות בארה"ב! האם כך מדבר חתן פרס נובל? היכן האחריות שלו?
"אני רוצה להזכיר לך שיהודי ארה"ב ברובם אינם יודעים די היסטוריה, גם לא מספיק היסטוריה יהודית. אבל יש דבר אחד שלימדו אותם שוב ושוב: השואה. לכן זו תגובה טבעית שלהם. המסר הזה לא מופץ רק על ידי קרוגמן; קראתי אותו ברשתות החברתיות. כתבתי מאמר ב'The Forward' על שנות ה־20: הוטלו אז הגבלות הגירה, והרבה יהודים לא יכלו להגיע לאמריקה בגללן. הדבר המעניין הוא שבתקופה ההיא היהודים שיגשגו כלכלית. ברחבי אמריקה רואים מבנים יהודיים גדולים – מוסדות ובתי כנסת – שנבנו באותה תקופה. התקופה הזאת עשויה לחזור עכשיו שוב. זה הבדל עצום משנות ה־30".

"אנו עומדים בפני קיטוב"

תיארת את התמונה של יהדות אמריקה במונחים היסטוריים ופוליטיים. מה המשמעות של זה מבחינה רוחנית ותרבותית? 
"המרכז נעלם, וזה קרה מהר מאוד. בשנות ה־50 הקבוצה היהודית הגדולה ביותר היתה של יהודים קונסרבטיבים במרכז – לא אורתודוקסים ולא רפורמים. בקרב הפרוטסטנטים היה מה שנקרא 'פרוטסטנטיות מרכזית'. הם היו לא ליברלים כמו היוניטארים, ולא שמרנים כמו האוונגליסטים. האמריקנים האמינו שהמרכז הוא המקום האידיאלי, כי השמאל גרם לך להיות קומוניסט והימין הפך אותך לפשיסט. כיום התנועה הקונסרבטיבית הידרדרה מאוד וגם הפרוטסטנטיות המרכזית, ואני דואג מאוד – לא רק שאמריקה תתפצל בין ימין לשמאל, אלא שהקהילה היהודית מתפצלת יותר ויותר לימין ושמאל, ממש כמו בישראל. יש קהילה גדלה של חילונים צעירים, שמזדהה מאוד עם השמאל הפוליטי ולא כל כך מודאגת מנישואי תערובת, כי אחרי הכל 'כולנו אנשים'. בצד השני יש ימין יהודי, הכולל יהודים דוברי רוסית ורבים מהיהודים האורתודוקסים. די מסוכן למדינה ולקהילה היהודית שלא יהיה לה 'מרכז חיוני'. אני דואג לזה גם בישראל. לכן אני חושב שפנינו לקראת עידן של קיטוב".
האם רוב יהודי ארה"ב לא שייכים לזרם מסוים?
"מפתיע באיזו מהירות עולה מספר היהודים שמסרבים להגדיר עצמם קונסרבטיבים, רפורמים או אורתודוקסים. הגידול המהיר ביותר נמצא אצל אלה המגדירים עצמם כ'יהודי אחֵר'. יש התרחקות מכל התנועות והזרמים הדתיים, וזה מדאיג את הממסד. אבל הייתי אומר שהיהודי האמריקני הממוצע בוחר בית כנסת לא בגלל התווית והשיוך, אלא בגלל הרב והקהילה. במילים אחרות, אנשים קופצים מבית כנסת אחד למשנהו".
נתמקד לרגע במחנה המפסיד בקרב היהודים. עבור רבים מהם, ישראל והקשר אליה הם מחסום אחרון לפני התבוללות. וכשישראל הפכה לדעתם יותר ויותר ימנית ורפובליקנית, הם מרגישים עכשיו שקשה להם להזדהות איתה. לאן זה הולך? 
"לפני 50 שנים היה קל להיות ליברלי ופרו־ישראלי כאחד. בישראל הסוציאליסטית שלטה מפלגת שמאל. במובן זה, השינוי גדול. כשמנחם בגין נבחר לראש ממשלה, יהדות אמריקה הוכתה בהלם. כך שבמובנים מסוימים צריך לחזור לאותו רגע".
כשבגין נבחר, נשמעו קולות דומים לאלו שעכשיו ביחס לטראמפ – אמרו שהוא מחרחר מלחמה והשתמשו בכינויים קשים נוספים. 
"בהחלט. הרבה יהודים אמריקנים תהו אז מה יהיה על ישראל, ובגין עבד קשה להרגיעם. הוא הבין שהוא זקוק ליהדות אמריקה. מה שהיה מדהים הוא כיצד פיתח ידידות עם אלכסנדר שינדלר, ראש התנועה הרפורמית ואחד המנהיגים החזקים בימיו. רבים מחבריו של שינדלר נדהמו. ובכל זאת, שניהם היו יהודים שנזרקו מאירופה בתקופת השואה והם באמת הגיעו להבנה ביניהם, דבר שהיה משמעותי מאוד.
"היום רבים באגף השמאלי ביהדות ארה"ב מוכרחים לבחור אחת משתיים: האם הם תומכים בישראל, או רוצים להיות חלק מתנועת 'Black Lives Matter' ומטרות ליברליות אחרות בגלל פילוסופיה חדשה, המכונה בפיהם Intersectionality. כלומר, אם ברצונך לתמוך במטרה ליברלית אחת, אתה חייב לתמוך בכולן. כך שאם אתה תומך ב'Black Lives Matter' אתה גם צריך לתמוך בפלשתינים, אחרת עליך לפרוש. עולים במחשבתי כמה יהודים שחייבים לצאת נגד ישראל, כדי שאמינותם בשמאל לא תיפגע. יש אחרים, ובהם רבה רפורמית, שכתבה על כך שפעלה כל הזמן עם 'Black Lives Matter', אבל כעת נאמר לה שאינה יכולה לצעוד איתם מפני שהיא פרו־ישראלית.
"אני יכול לראות את טראמפ מושל עם עמדות מרכז. זה תמיד היה כך: אתה מנצח בבחירות עם אמירות מסוימות, ומושל על פי אחרות. 'אתה רץ למשרה בשיר, אבל מושל בפרוזה'".
כיצד תגיב הקהילה היהודית להעברת שגרירות ארה"ב לירושלים? 
"אני חושב שאם זה יקרה, נראה את הקהילה היהודית נחלקת בין המשבחים את הצעד לבין המגנים אותו כמכשול לשלום, דוגמת ג'יי סטריט ודומיה. העובדה שה'ניו יורק טיימס' הדפיס מאמר של ג'ימי קרטר בעמוד הראשון מלמדת על מגמה. יש ציפייה לדיון עקרוני בתוך הקהילה היהודית האמריקנית – האם יהודים מצביעים על בסיס תמיכה בישראל, או על בסיס תמיכה בליברליזם? במשך שנים זה היה קל יותר עבורם. קרטר מובא כדי להזכיר לנו כמה זה שביר, והאגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית מאשר את זה".
אנחנו בישראל מוזהרים בידי דוברי השמאל כאן ובאמריקה שבגלל מדיניות הממשלה הנוכחית, אנחנו אשמים בנתק של יהדות אמריקה ממדינת ישראל. איני מבין: אם העם בישראל בוחר במדיניות מסוימת, האם עלינו לוותר עליה רק כדי להתחבר איתם? האם זאת אהבה התלויה בדבר? 
"אנו יודעים שמר אובאמה רצה להפעיל לחץ רב יותר על ישראל, והעובדה שלא עשה כן היא ככל הנראה בשל לחץ מצד הקהילה היהודית האמריקנית ותורמים יהודים למפלגה הדמוקרטית. לא ברור כמה זמן זה יימשך, אבל אני לא ממליץ לחשוב שהיהודים כקבוצה מאמינים שאמריקה צריכה ללחוץ על ישראל. אני בכלל לא חושב שזה הרוב. אני רוצה לחזור לנקודה שלך: הביקורת הגדולה שלי על הימין הישראלי היא בכך שהוא לא טיפח דוברים שיכולים לבוא לאמריקה ולדבר ליהודי אמריקה ולצעירים בקמפוסים, כדי שהצד שלהם יישמע".
אני וחבריי מרצים ברחבי העולם, אבל לא במעוזים הליברליים באמריקה. איננו מוזמנים לדבר בקמפוסים האלה. הם לא יודעים כמעט דבר על המחשבה השמרנית והימנית בישראל. 
"זה נכון, הם לא יודעים. אבל לא מספיק להאשים אחרים; צריך לעשות מאמץ מרוכז כדי לוודא שהקולות האלה יישמעו. יש קתדרות רבות ללימודי ישראל. אף שכמה מהן מזמינות דוברים בעלי דעות ימינה מהמרכז, כמעט אין ספרים באנגלית שמבטאים את החשיבה הזאת. רעיונות אלה יש להפיץ על ידי אנשים שמבינים כיצד להגיע לקהל אמריקני. זה תהליך איטי.
"יהודי אמריקה מדברים על המתנחלים, אבל הדבר המדהים הוא שרבים מהם לא פגשו מתנחל מימיהם. קל להכליל ולעשות דמוניזציה על משהו שמעולם לא פגשת. מבחינתם, הם כמו קאובויז קיצונים. הדבר המדהים הוא כמות האמריקנים ביהודה ושומרון שנטלו חלק חשוב במפעל ההתנחלות.
"אני חושב שצריך להיעשות מאמץ הרבה יותר גדול עם תורמים למכוני מחקר בישראל. לא כולם יסכימו עם דעותיהם, אבל ודאי שכולם צריכים לשמוע אותם לאורך זמן, ולא ביום אחד, כדי ליצור הבנה טובה יותר. יש בעיות קשות. ה'ניו יורק טיימס' הפך למשהו כמו 'הארץ', והוא נקרא על ידי חוגים נרחבים בקרב יהודים אמריקנים. אין מקבילה ישראלית מימין עבור יהודי אמריקה".
הימין הישראלי חסר המון דברים שהשמאל התמחה בהם. למשל, מכוני מחקר שמרניים. ויש לו בעיה בהתחברות עם הליברלים באמריקה. עושה רושם שהם אינם מעוניינים לשמוע אותו. 
"לא נכון לצפות שיהודי אמריקה יעשו כך או כך. השאלה היא כיצד משנים את המצב. הטרגדיה היא שיהודי ארה"ב ברובם אינם מכירים ממש את אנשי הימין. האם זה בגלל הפוליטיקה? איני סבור כך. צריך להבין שהמילה החזקה באמריקה כיום היא גיוון, ואני מדבר על גיוון אינטלקטואלי. זה חייב להיעשות בחוכמה, עם דוברים מאומנים שיידעו לדבר בשפה שתישמע ולא תרחיק את השומעים".

למצוא שיבוש שלא מקלקל

כהיסטוריון אתה אמון על מה שהיה, ובכל זאת: כיצד אתה רואה את יהדות אמריקה בחצי המאה הבאה?
"אני לא נביא ולא בן נביא. חשוב לדעת שכל דור של יהודים אמריקנים חשש שיהיה הדור האחרון. חשוב לא להיות שאננים אלא עם עצבים דרוכים כדי לקדם את פני הרעה. קיים הבדל גדול בין ארה"ב לישראל ביחס לנישואי תערובת. בישראל שלטת ההשקפה המסורתית שנישואי התערובת הם הסוף. גם אני גדלתי כך. לעומת זאת, יהדות אמריקה – שראתה כה הרבה נישואי תערובת – אומרת שמה שחשוב הוא כיצד אתה מגדל את ילדיך. יש לנו בתי ספר של היהדות הרפורמית, שבהם רוב הילדים הם תוצר של נישואי תערובת – ובכל זאת הם הולכים לבית ספר יהודי.
"הרבנות בישראל לא עושה לנו חיים קלים: גם מישהו שיש לו אב יהודי ומרגיש מחובר ליהדות, כשהוא מגיע לכאן אומרים לו 'אתה גוי גמור' – ובזה תם הסיפור. זה לא עוזר לנו. חייבים לנסות ולקרב אלינו כל מי שאנחנו יכולים. אני שמח שאיוונקה טראמפ יהודייה. אנחנו רוצים אנשים כאלה כיהודים, ואני חושב שאנחנו יורים לעצמנו ברגל אם איננו מבינים שחיבוק הילדים האלה אל חיקנו הוא קריטי".
לא מדובר באימוץ הגישה הזו בדיעבד? מכיוון שכבר היו נישואי תערובת, הם פיתחו את האידיאולוגיה הזאת?
"היינו חושבים שבאופן טבעי, ילדים שנולדו מנישואי תערובת ירצו להיות נוצרים, כי זה הרבה יותר קל; ואז, להפתעתנו, מתברר שרבים מהם רוצים להשתייך לעם היהודי. במיפקד היהודי האחרון בבוסטון, למשל, התברר ש־60 אחוזים מילדי נישואי תערובת מזדהים כיהודים. כלומר, ייתכן שיעור גבוה מאוד של נישואי תערובת, ובכל זאת הקהילה היהודית גדלה והולכת. זה משנה את דרך החשיבה שלנו.
"אני לא חוגג את העובדה שיש נישואי תערובת באמריקה. אמרתי לילדים שלי שלא הייתי הולך לחתונתם לו התחתנו בנישואי תערובת, ואני מאמין בזה. אבל כשאני רואה אנשים הרוצים להיות יהודים, אני חושב שאנו צריכים לקרב אותם. אם ללמוד מההיסטוריה, אנחנו צריכים לנהוג כמו הרבנים שקיבלו בחזרה את אלה מספרד שהמירו את דתם: לא לשאול יותר מדי שאלות, להקל על חזרתם ולא לעשות מה שקורה עכשיו בישראל. זו נקודה מכרעת, כי אם אמריקה תתמלא ביהודים שיוכרו כיהודים שם, אך לא בישראל, אין תקווה. הם אפילו לא יוכלו להתחתן עם אנשים מישראל, אז איזה קשר יכול להיות להם לארץ?"
כשאני מסתכל על יהדות ארה"ב כיום, אני לא יכול להימנע מהשוואה בינה לבין יהדות גרמניה בסוף המאה ה־19. שתי הקהילות שיגשגו מאוד מבחינה כלכלית, תרבותית ופוליטית. יהדות גרמניה היתה מפולגת לאורך המאה ה־19 בין הרפורמה לאורתודוקסיה, אבל לקראת סוף המאה הם התאחדו נגד הרצל והציונות, משום שהציונות עירערה את תחושת הנאמנות שלהם כגרמנים. כשקראתי כותבים ידועים ביהדות ארה"ב, שתקפו את ישראל – לעיתים בארסיות מרושעת – מפני שמדיניותה סתרה את חזונו של הנשיא אובאמה, עלה בי הקישור בין התקופות. מה דעתך? 
"אצל כמה מהם, בעיקר תומס פרידמן, אתה יכול למצוא אמירות שונות בזמנים שונים. אני חושב שברמה העמוקה, בתוך הקישקעס, לו משהו קרה חלילה לישראל – הוא היה תומך בה.
"מה שמעניין אותי בהיסטוריה היהודית בגרמניה היא הנקודה שלך על הציונות. אני מאמין שיש שיבושים (Discontinuities) שמקדמים המשכיות (Continuity). הציונות היתה אחד השיבושים הגדולים שקידמו המשכיות.
"הטריק בהיסטוריה היהודית הוא להבין אילו שיבושים באמת יחזקו את המשכיותו של העם היהודי. אני דווקא חושב שהקלה של תהליך הגיור היא דוגמה. אני לא מתכוון להפוך את הגיור לתהליך של 24 שעות, אבל צריכים להיות יותר מסבירי פנים. ויש דוגמאות אחרות. יהדות גרמניה למדה, אני חושב, ששיבושים אלה היו יותר צודקים מאשר ההתקפות נגדם. כולנו למדנו זאת".

ישראל היום

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.