סקר ערוץ החדשות: הליכוד מזנק אחרי הכרזת טראמפ

יממה לאחר החלטתו של הנשיא טראמפ לבטל את הסכם הגרעין סקר שערך מכון הסקרים של מינה צמח מעניק לליכוד בראשות נתניהו 35 מנדטים

יממה לאחר החלטתו של הנשיא טראמפ לבטל את הסכם הגרעין סקר שערך מכון הסקרים של מינה צמח מעניק לליכוד בראשות נתניהו 35 מנדטים.

עוד בסקר: 'יש עתיד' 18. 'המחנה הציוני' 14. ערבים 12. 'הבית היהודי' 8. יהדוה"ת 7. 'כולנו' 6. 'ישראל ביתנו' 6. אורלי לוי 5. 'מרצ' 5. ש"ס 4.

עמית סגל ניתח את הנתונים: שיא של עשור לליכוד אצל מנו ומינה, שפל של שנתיים ללפיד. אורלי לוי נחתכת לטובת נתניהו. האם הוא מתחרט שלא הלך לבחירות ביוני? בעוד חמישה שבועות יכולנו להיות בקלפיות. והאם יגרום לו להקדים לספטמבר?

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. רועי

    זהו.רגע האמת. אני מבין שהמון רגשות מעורבים. הכדור נמצא בידיו של יו"ר ש"ס אריה דרעי. ברצותו תהיה אחדות וברצותו יהיה פילוג. ארחיק לכת ואומר כי גם אם הציבור הספרדי החרדי ירוץ לכנסת תחת שתי רשימות – עדיין ניתן יהיה לקיים אחדות. אבל בשביל אחדות צריך רצון.

    הרצון קיים אצל אלי ישי. עד לרגע זה לא ברור לי מדוע אריה דרעי לא הגיע לביתו של ישי, דפק על דלת ביתו ודיבר איתו. למה להטריח את המועצת? למה לביים אירוע המוני בבית מלון? המובן מאליו מנצח. אבל כרגע הגיעה העת להביט קדימה. המבט לאחור תם. המצב בסקרים השונים בכל כלי התקשורת השונים מבשר רעות.

    כן. אני מכיר את הטענה שלסוקרים קשה לסקור את תנועת ש"ס. זהו טיעון לא רציני. אף לא אחד טוען כי התוצאות עבור יהדות התורה מופרכות, וכן יודעים לסקור את הציבור החרדי. אבל עדיין אף לא אחד יתמוך בגרסה שהתוצאות בסקרים מדברות על 6-7 מנדטים ותוצאות האמת יהיו סביב 15 מנדטים. בכל הערוצים כיווני הסקרים דומים ועולה תמונה ברורה – ש"ס לראשונה הופכת להיות האחות הקטנה של יהדות התורה. הציבוריות הישראלית תופסת את יהדות התורה כמפלגה מגזרית שכל עיתותיה נתונים לציבור בני התורה האשכנזים. ואם ש"ס תהיה קטנה מיהדות התורה היעלה על הדעת שהציבור יתפוס אחרת את ש"ס – אלא כמי שמגיעה לשרת אלא את בני התורה הספרדים? זה מה שרוצים בש"ס?

    יכול הייתי להתמקד בנתונים שמראים כי ש"ס בראשות ישי משיגה יותר מאשר ש"ס בראשות דרעי. גם הנתונים הללו חוצים את כל הסקרים בכל כלי התקשורת. אבל לא בכך אתמקד. זה כנראה ברור לעין כל, אבל אני מבין שיש מי שיתקשה לקבל את זה. המסגרות הפוליטיות עבור הציבור החרדי מעולם לא היו מטרה אלא אמצעי. הנתון המעניין בסקרים האחרונים מראה כי ריצה לבחירות הקרובות בשתי מסגרות או בשני מסלולים תחת מסגרת אחת בראשות אריה דרעי והשנייה בראשות אלי ישי – מולידה מצב בו הסך החלקים גדול מהשלם.

    גם שילוב בתוך ש"ס בין שתי תפיסות עולם בדיוק כפי שמתרחש באחות האשכנזית היה מעצים באופן משמעותי את הכוח הנוכחי, אבל אריה אומר לא. הוא מתנגד לצרף למועצת את הרב מזוז אבל יצר מועצת לרבנית עדינה בר שלום. אני סמוך ובטוח כי אף אחד לא מעלה על הדעת ישיבה נוספת באופוזיציה.

    מבט מפוקח על המציאות מראה שרק ריצה מתואמת בשני ראשים ובין במסגרת אחת או שתי מסגרות ימקסם את הכח האלקטורלי ויגביר את הסיכוי להעמיק בדרכו של מרן זצ"ל. ריצה בשני ראשים אינה מתוך מחלוקת. היא מתוך קריאת מפה ותוכנית עבודה שמטרתה היא השגים לציבור ולא דיבורים בעלמא.

    יכול הייתי לכתוב כאן שורות רבות על ההתקפות הבלתי אנושיות שאלי ישי עובר מאז פטירת מרן זצ"ל. לא אכביר כאן במילים רק אומר כאן עצה אחת קטנה ליו"ר ש"ס אריה דרעי. אתה רוצה להתקרב לאלי ישי? תן לו צלצול. פשוט וקל. לא דרך אמצעי התקשורת. צלצל אליו ישירות. לא עשית זאת עד כה. פשוט תנסה. אתה אומר שאתה רוצה אותו ולא מבקש לבעוט אותו החוצה מש"ס – אז הגעת לדקה ה-91 ולניסיון האחרון להראות זאת לכל מוקירי זכרו של מרן זצ"ל. מפעלו של מרן זצ"ל שווה את שיחת הטלפון הזאת.

    דרעי, אם אתה רוצה אחדות פשוט תתקשר |
    הגב
  2. יוחאי

    חמש שנים חלפו מאז הבחירות רוויות הדם על תפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל. זה לא סוד כי בתחילה דובר לחוקק חוק חדש שיאפשר את בחירתו של הראשון לציון והרב הראשי לשעבר הגאון רבי שלמה משה עמאר לכהונה נוספת בתפקיד, כך היה רצונו של מרן רבנו הגדול הגר"ע יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה, אולם מאז הכל היסטוריה.

    המהלך כשל בגלל דיל שפוליטיקאים סיפרו על קיומו והיום אומרים כי כלל לא ראו הוכחות לכך, הגאון רבי אברהם יוסף בנו ומועמדו של מרן זצ"ל נאלץ להסיר את מועמדותו ומי שזכה בתפקיד היה הבן יקיר שסוחב בילקוט על גבו במשך השנים את עשרות פסקי ההלכה של אביו בכל נושא שרק אפשרי, בחלק אורח חיים ובחלקים אחרים, למרות שבמשך השנים נחשב למועמד בעל הסיכויים הרבים לתפקיד רבה של עיר הקודש והמקדש.

    ניצחונו של הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף לא היה פשוט, מולו עמדו גורמים רבי כח שניסו להביא לבחירת מועמדים אחרים, אך הפצע שהכאיב נפער ולא נסגר הייתה תמיכתו של הראשון לציון ומחותנו, הגאון הגדול רבי שלמה עמאר, במועמדותו של הדיין הגאון רבי ציון בוארון.

    נפער ולא נסגר אמרנו? אז זהו זה היה עד השבוע. ביום שלישי האחרון נערכה פגישת פיוס בביתם של בני הזוג למשפחת יוסף הגאון רבי עובדיה – בנו של הגר"י – ורעייתו – בתו של הגרש"מ – בתיווכו של יושב ראש ש"ס השר אריה דרעי שביצע מהלך דומה רק ביום חמישי החולף.
    הפגישה שהתקיימה הייתה מורחבת ובה נכחו גם הרעיות הרבניות וליבו של הציבור הספרדי פעם בחוזקה הן זה הרגע שכה ציפינו לו הן זה הרגע שכה ייחלנו לו. אז נכון שאין זו הפעם הראשונה שבה נערכת פסגת שלום אז נכון שכבר נערכה אחת שכזו לפני הבחירות לרבנות הראשית לירושלים בביתו של הראשון לציון רבי יצחק יוסף בסנהדריה ונכון שהשניים נפגשו לא אחת באירועים משפחתיים משותפים, אבל בכל זאת הפעם זה נראה אחרת ואנו כבני תורה ספרדים כמעט והוזלנו דמעה ברגע טמיר שכזה מול אחדות של גאוני ארץ.

    ליבו של הציבור הספרדי היה שותת דם במשך השנים, תמיד היו אלו שועלים קטנים שחיבלו בכרמים ובמלחמות סביב אשכלות הגפן תלמידי החכמים וכעת אחרי שזה קרה נראה שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. די היה לראות את ההקדשות ההדדיות של גדולי ישראל אלו. באיזו אהבה באיזו ערגה באיזו חיבה מדברים האחד אל רעהו, הפעם נראה שהשלום כאן ולא בשביל ללכת כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.

    אבל זה לא הסוף אנו בני הציבור הספרדי בטוחים כי כאן זה לא ייגמר, שבענו די מפילוגים שבענו די ממחלוקות ואם לעת כזאת הגענו אין סיבה שבעולם שזה ייעצר כאן אין סיבה שמי שהצליח לתווך בין הראשונים לציון ולהביא לאחדות שכזו לא יוכל להביא לאחדות עם גדולי ישראל הנוספים בתוך המחנה.

    ולא איננו חושבים ששלום זה מחיקת זהויות ודעות יודעים אנו כי אחדות היא אינה כניעה אחדות היא אינה מחיקת זהות אדרבא אחדות היא כך שכל צד אחד מציג את מרכולתו וכל צד נשאר בייחודיותו אחדות היא עם חלקי פסיפס שונים וגם אם לפעמים מתקשים להרכיב את הפאזל השלם עם מעט רצון טוב ניתן לעשות גם את זה כי אין לו להקב"ה כלי מחזיק ברכה יותר מהשלום ותפילתנו אחת היא: "השם יברך את עמו בשלום".

    השלום הספרדי: שועלים קטנים שחיבלו |
    הגב
  3. ברוך

    אחד האברכים מספר שלפני ל"ג בעומר ה'תשעג חיפש עצים למדורה בדרך חזרה מבית הכנסת הביתה עד שהגיע לעץ שליד חלקו התחתון שהיה מחובר לקרקע היו מפוזרים חתיכות עצים, כשחלק היו שייכות לעץ עצמו ומחוברות לשורשיו וחלק היו מנותקים. באופן טבעי חשב הוא לעצמו שעם אלה שהם חלק מהעץ עצמו ומושרשים עמוק בקרקע כמובן שאין מה לעשות, אך את אותם עצים יבשים שמנותקים מהעץ ולא מחוברים לשום דבר יקח ישר לאש המדורה.

    כעבור זמן מה הבין את מוסר ההשכל שמסתתר מאחורי המקרה הזה, שמעניק הסבר נוסף למילים "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט). כמו העץ, כך גם היהודי, אם הוא מחובר ל-ד' יתברך, לתורה, למצוות, לאמת ולקדושה, אף אחד לא יכול לגעת בו ולהזיק לו כראות עיניו, הוא חסין ומוגן מכל פורענות שהיא וההשגחה הפרטית שיש עליו לו דומה כלל וכלל לחברו שאינו שומר ומצוות, שהרי הוא משייך את עצמו לכח הגדול ביותר שקיים, אך אם מנתק את עצמו מהדברים היקרים, החשובים והקדושים האלה הוא מעמיד את עצמו בסכנה גדולה.

    לא דומה נחל עצמאי שעומד בפני עצמו ונמצא כל שנה בסכנת התייבשות היות ואינו מחובר לשום מקור אחר שמגבה אותו ומבטיח את המשך קיומו, לנחל שמחובר למקור עצמתי יותר כמו הכנרת או הים הגדול.

    בגמרא במסכת שבת וגם ברמב"ם מובא שמי שמקפיד על שלוש סעודות בשבת קודש ניצל משלוש הפורענויות שעתידות לבוא: חבלו של משיח, דינה של גהינם ומלחמת גוג ומגוג.

    עובדה ידועה היא שהקב"ה משגיח על כל ברואיו מחד, ומאידך פלוני יכול להשתמש בזכות הבחירה החופשית שניתנה לו כדי לגרום למותו של אלמוני למרות שלא נגזרה עליו מיתה משמים באותה שנה, ובכל זאת ישנם בני אדם אותם מציל ד' יתברך אף ממצבים כאלה והם הצדיקים, שכשם שכל חייהם הם מעל הטבע גם ההשגחה הפרטית עליהם בעניין הזה כמו בכל דבר ועניין היא מעל הטבע, מידה כנגד מידה.

    כעבור כמה שנים כשהגיע האברך בלימודו להלכה שמופיעה בסימן רסה ס"א בשולחן הערוך נזכר במשנה בשבת בפרק ב שקוראים בזמן קבלת שבת וגם את אותו מקרה (שכמו כל מקרה לא קרה במקרה): "לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן… אבל אם חברה היוצר מתחלה מתר מפני שהוא כלי אחד". גם ביום הקדוש בשבוע אנו רואים שהתורה אוסרת לעשות דבר שמהוה פירוד בין השפופרת המנוקבת של הביצה לבין הנר, ולעומת זאת מתירה להשתמש באותו כלי במידה והיוצר חיבר בין החלקים לפני השבת והפך אותם לכלי אחד. גם כאן החשש במצב הראשון שכולל חלקים שמנותקים זה מזה הוא שהאדם יקח את השמן וישתמש בו ויעבור בכך על איסור כיבוי בשבת, אך החשש הזה מתבטל ברגע שמדובר בכלי אחד כפי שמתואר בסיפא, שלגביו לא סברו חכמים שהאדם עלול להעלות על דעתו להפריד ממנו את אחד המרכיבים בשבת קודש. וזאת רק דוגמא אחת להרבה הלכות שמבטאות את החשיבות והעצמה הרבים של האחדות והחיבור לממ"ה, הקב"ה.

    גם מעצים ונרות ניתן ללמוד על חשיבותה של האחדות |
    הגב
  4. צבי

    המסר של פרשת ויחי, הוא להתאחד. לפחות כל אלו הקוראים בשם ד', כל הנאמנים לתורה. "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר: האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט ; א).

    ואמרו חכמים במדרש (בראשית-רבה צח ; ב): רבנן אומרים: ציוה אותם על המחלוקת. אמר להם: תיהיו כולכם באסיפה אחת. וזה מה שכתוב (יחזקאל לז ; טז): "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתֹב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו, ולקח עץ אחד, וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו". "חברו" כתיב, "חבריו" קרי. נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמכם לגאולה. מה כתוב אחריו – "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ".

    הפער אז, בין האחים, בין השבטים, היה גדול ועצום. על זה קראנו בפרשות הקודמות, ויעקב קורא לבניו להיות מאוחדים. הפער היום בין חלקי הציבור החרדי אינו גדול יותר מאז, וגם עכשיו אנחנו קרואים להתאחד.

    המצב הרוחני והמצב החברתי והמצב המדיני תובעים מאיתנו, מהציבור הספרדי לאסוף את כל הכוחות יחד, על-מנת לעצור את ההתדרדרות הרוחנית. דמותה הרוחנית של המדינה וגורלה של ארץ-ישראל נמצאים על כף המאזנים, וצריך להתרומם מעל הקטנוניות והכיתתיות.

    כל הדוגלים בשם ד' נקראים לפעול יחד למען שמו יתברך. מה נפלא יהיה המראה כשרבנים גדולי ישראל מכל החוגים ישבו יחדיו ויקראו יחד להצביע לרשימה חרדית מאוחדת ש"ס ויחד.

    כבר היה כדבר הזה בימים הראשונים של קום המדינה, וכעת המצב דומה למה שהיה אז, וצריך גם היום להתאחד. אין ספק שאחדות כזאת תפיח רוח גדולה בליבו של כל הציבור החרדי, תהיה הרגשה של התרוממות והתעצמות.

    אמנם בשוליים יימָצאו בודאי קיצוניים, מכל הצדדים, שיתנגדו, ויחשבו שהליכה משותפת כזו היא פשרה מופרזת, שיש בה פגיעה בעקרונות. יהיו כאלה שיאמרו, איך נצביע לרשימה שיש בה אנשים שלגמרי לא מקובלים עלינו. אבל אלו יהיו מעטים. אלה יהיו אנשים שלא קוראים את תמונת המצב של עכשיו ולא רואים את המציאות הכללית. אבל רוב-רובו של הציבור החרדי יתלהב ממהלך כזה, יתפעם מהיחד של הרבנים גדולי-הדור, מכל החוגים. זה ימשוך מאד את הציבור הגדול של שומרי מצוות ומסורתיים שהצביעו עד עתה למפלגות חילוניות, וכעת זה ימשוך אותם להצביע לתנועת ש"ס.
    הציבור אוהב להיות שייך למחנה גדול, למחנה שמשפיע.

    מלבד הערך העצמי שיש באחדות זו, מלבד הנחת-רוח שזה יעשה בשמים לריבונו של עולם שרוצה לראות את בניו מאוחדים, זה גם יביא תועלת מעשית. נציגות הציבור החרדי בכלל תגדל. המאבק על הקולות לא יהיה בתוך המחנה הימין, אלא מבחוץ. מי יתן וקריאה זו, לאחדות המחנה הספרדי תתקבל.

    רוצים אחדות בציבור הספרדי עכשיו! |
    הגב
  5. זינר

    בספרים רבים מובא בשם הזוהר הקדוש ש"הקב"ה וישראל ואורייתא חד". כלומר: חטיבה-אחת, שאי אפשר להפרידהּ. וזאת משום הברית שכרת הקב"ה עם ישראל בהר-סיני, עם נתינת התורה הקדושה לישראל.

    ברית נצחית זו, שזכה בה עם-ישראל, ושלא זכתה בה שום אומה אחרת בעולם, היא למעשה פּוֹעַל-יוצא מנאמנותם של אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק ויעקב ע"ה. אלא שלא היה די בזה, וגם עם-ישראל נשאל, לאחר יציאת מצרים, אודות רצונו לקבל את התורה, וענה (שמות כ"ד ז'): "נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע", ולא עוד, אלא שחנו לרגלי הר-סיני "כאיש אחד בלב אחד", שכך פירש רש"י ע"ה, את דברי הפסוק (שמות י"ט ב'): "וַיִּֽחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" [הואיל וכתוב: "וַיִּֽחַן" – בלשון יחיד]. מכאן אנו למדים, שאחדות עם-ישראל באותה העת אִפְשרה את מימוש זכויותיהם של אבותינו הקדושים.

    אירוע היסטורי זה ותוצאותיו אינם ניתנים לשינוי, ואין חזרה למצב הקודם – של יחידים רבים המכונסים תחת שם של עם-אחד. מאז, הפך כל עם-ישראל לחטיבה-אחת; וכשם שהקב"ה הוא שלמות-אחת – בלא שינוי ותמורה, והתורה היא שלמות-אחת – בלא שינוי ותמורה, כך גם עם-ישראל הפך להיות שלמות-אחת – בלא שינוי ותמורה, כמובא בתלמוד (ברכות ו' ע"א), וז"ל: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: "אתם עשִׂיתוִּני חטיבה-אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה-אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה-אחת בעולם, שנאמר (דברים ו' ד'): 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' | אֶחָֽד'; ואני אעשה אתכם חטיבה-אחת בעולם, שנאמר (שמואל ב' ז' כ"ג): 'וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ'", ע"כ. ואגב, מכאן הקשר הנִשְׁמָתִי המאחד את כל נשמות-ישראל, הקיים רק בעם-ישראל, וההשלכות לעניין האחריות ההדדית של יחיד מישראל למעשה חברו [וליחיד המוציא את חברו ידי חובה בקיום מצוות, כגון: בברכות], כמובא בתלמוד (שבועות ל"ט ע"א), וז"ל: מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, ע"כ.

    למעשה, כבר במקרא (ויקרא כ"ו ח') מובטח לעם-ישראל שאחדותם הינה המפתח לגבורתם ולהצלחתם, ככתוב: "וְרָֽדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה – מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם – רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָֽפְלוּ אֹֽיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָֽרֶב", כלומר: מבחינה חשבונית, אם חמשה – רודפים מאה, מאה אמורים לרדוף – אלפיים. אלא שאחדות כוחם מאפשרת להם להניס פי חמשה.

    גם מדרש תנחומא [בובר] (בפרשת נצבים ד'), ממחיש לנו את כח האחדות וז"ל: בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים – שמא [אולי] יכול לשברם בבת אחת, ואילו נוטל אחת, אחת – אפי' תינוק יכול ומשברם. ע"כ. כלומר: אחדות הקנים – מחזקת אותם, ואילו הפרדתם – מחלישה אותם.

    ואכן, דברי המדרש הנ"ל ממחישים את כוחה של האחדות בכלליות. אלא, ממאמר המקרא מוכח – שאחדותם של ישראל אינה אחדות רגילה; הואיל ואמר הקב"ה לישראל, כמובא לעיל, "ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם" – אחדותם של ישראל הינה במהותם, שהפכו כולם לחטיבה-אחת. מכאן, כשם שהקב"ה הוא "אחד" במהותו, וכל האומר אחרת – לא זו בלבד שפוגע בכבוד קדושתו של בורא העולם יתברך, אלא שהוא נחשב לכופר בכל, ופוגע ח"ו במהות ייחודו יתברך. וכשם ש"תורת-ישראל" הינה "אחת", וכל האומר ח"ו שיש תורה אחרת, או אפילו יאמר ח"ו כל התורה אמת, חוץ ממדרש אחד או הלכה אחת – נחשב לאפיקורוס גמור; נמצא, שלא זו בלבד שפוגע בכבוד קדושתהּ של "תורת-ישראל", אלא שהוא נחשב לכופר בכל, ופוגע ח"ו במהות ייחודהּ.

    מעתה, הואיל ועל-פי הזוהר הקדוש: "הקב"ה וישראל ואורייתא חד", וכאמור, על ישראל אמר הקב"ה: "ואני אעשה אתכם חטיבה-אחת בעולם" – ואחדותם הינה במהותם – יש לומר, שכל הפוגע באחדותו של עם-ישראל [כלומר: ע"י מחלוקת שאינה לשם-שמים, כמחלוקת קורח ועדתו (אבות ה' י"ז)], ע"י דיבור לשון-הרע, מחלוקת ושנאת-חינם – נחשב ח"ו לפורץ חומת ההגנה של ישראל, וכמחריב את הכל; וזו, שנאת-החינם [השקולה כנגד ג' העבירות החמורות שבתורה, שהן: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר עליהן (יומא פ"ב ע"א): "יהרג ואל יעבור"], גרמה לחורבן בית שני, ולהימצאותנו בגלות עד היום הזה. ויתירה מזו, הואיל וכאמור, "הקב"ה וישראל ואורייתא – חד", כל הפוגע בכבודם של ישראל – כאילו פגע בכבודו של הקב"ה, ח"ו.

    בניגוד המוחלט לזה, אהבת-החִנם ואחדותנו, מלכדת ושומרת עלינו מכל משמר. וראיה לדבר אנו מוצאים במעשה בלעם הרשע [האויב המסוכן ביותר שקם לישראל מעולם], שנתבקש ע"י בלק, מלך מואב, לקלל את ישראל ח"ו, ובעל כורחו – מתוך התפעלות עצומה – נמצא מברכם; עד שאמר (במדבר כ"ד ה'): "מַה טֹּבוּ אֹֽהָלֶיךָ – יַֽעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ – יִשְׂרָאֵֽל". ומלבד פירושו של רש"י (שם), וז"ל: מה טובו אֹהָלֵיךָ – על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה, ע"כ; המלמד על צניעותם, מוכיחה לשון הפסוק, שראה גם את אחדותם. לכאורה, צריך היה לומר [בלשון רבים]: מה טובו אוהליכם – בני-יעקב, משכנותיכם – בני-ישראל. אלא, מכיוון שראה שהם חונים – כאיש אחד בלב אחד – התייחס אליהם כאל חטיבה-אחת, ובֵרְכַם. נמצא, שהאחדות והצניעות הגנו על עם ישראל.

    לכן מסיק מדרש תנחומא (שם), שהוזכר לעיל, ואומר [אודות חוסר האחדות]: "וזהו הגורם להתארכות גלותנו המרה", ע"כ. ומוסיף ואומר על הגאולה העתידה: "וכן אתה מוצא, שאין ישראל נגאלים, עד שיהיו אגודה אחת, שנאמר (ירמיה נ' ד'): 'בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה', יָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי-יְהוּדָה יַחְדָּו', ואומר (ירמיה ג' י"ח): 'בַּיָּמִים הָהֵמָּה, יֵלְכוּ בֵית-יְהוּדָה עַל בֵּית-יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן', כשהן אגודים – מקבלין פני שכינה", עכ"ל.

    גאולתנו תלויה באחדותנו, מבין המצרים אל ראש צורים!

    ויהי רצון, שנזכה במהרה, מתוך "אהבת-חינם", לאחדות המיוחלת, ולגאולה הנכספת, במהרה בימינו, אמן ואמן.

    מה הופך את עם ישראל לאחד ומאוחד? |
    הגב
  6. ברור ששס לא תעבור

    רק פסיכי בוחר בדרעי האומלל

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב