'סר פחד השְבועות' / מנחם רהט

בימים אלה ממש, מבלי שנרגיש, מלאו 95 שנה לוועידת סן רמו, שבה חתמו אומות העולם לראשונה מאז חורבן הבית, על קושאן בינלאומי בדבר בעלות העם היהודי על ארצו – מהלך בקנה מידה היסטוריה, שבעטיו פסק ה'אור שמח' כי פקע תוקפן של שלוש השְבועות, שמנעו, לדעת חוגים מסויימים באורתודוקסיה דאז, שיבה לא"י *

סן רמו. מי מכיר, מי יודע? סקר שנערך בקרב מידגם מייצג של הציבור היהודי בישראל, בשאלה מה משמעות המונח המוזכר לכאורה סן-רמו, העלה כי ששה מכל אלף ישראלים מודע למשמעותו. מדהים. נכון שמדובר באירוע שהשבוע, ליתר דיוק: ב-25 באפריל, מלאו בדיוק 95 שנה להתרחשותו, אבל השלכותיו במשפט הבינלאומי, חיות וקיימות עד ימינו ויש להן משמעות הנוגעת לסלע זכויותינו תחת השמש המזרח תיכונית.

במלים אחרות: הוועידה הבינלאומית שהתכנסה בעיירה האיטלקית הקטנה סן רמו, היא זו שחתמה ב-25.4.1920 על קושאן ראשון מזה אלפיים שנה, שהעניק לעם היהודי בעלות מוחלטת ובלעדית, ללא שותפים, על א"י, מאז – ולעולם.

ובכל זאת, מפתיע שרק ישראלים מעטים מודעים לתשתית המשפטית הבינלאומית הזו, היצוקה בבטון, לגבי עצם זכויותינו הבינלאומיות כאן. אבל מה הפלא? בבתיה"ס לא עוסקים בסן רמו, אפילו כבדרך אגב, ולא מציידים את התלמידים בנתונים חיוניים לגבי מעמדנו המשפטי בחבל ארץ זה. משל למה הדבר דומה? לאדם המתגורר בדירה מבלי שיחזיק שטר בעלות פורמלית עליה. אז זהו, שבניגוד לדייר שבמשל, לעם ישראל דווקא יש קושאן בינלאומי, ע"ע סן רמו, אפריל 1920.

כמובן שעם ישראל כשלעצמו, אינו נזקק לקושאן הזה. הקושאן המקורי שלו כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. ראשיתו בהבטחה האלוקית לאברהם אבינו. אבל בפועל, יש בקרב שלומי אמוני ישראל שדווקא כן נזקקים לקושאן שהושג בסן רמו.

"הממלכות הנאורות בסאן רעמא"

וזאת למה, אם התנ"ך הוא הקושאן האמיתי שלנו? מפני שהיו שחששו שמא פעילות התנועה הציונית ליישוב א"י בראשית המאה שעברה הינה בגדר הפרת 'השְבועות' (על פי אגדתא תלמודית אחת, שלא נפסקה להלכה, הן אוסרות יישוב מחדש של א"י, מפני שיש בכך משום 'עליה בחומה': מרידה באומות העולם). בסן רמו הם הבינו שהחלטה זו מרוקנת את תפיסת 'העליה בחומה' ופותחת את שערי הארץ לרווחה.

וכך התבטא גדול פוסקי הדור ההוא, רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל ה'משך חוכמה' ו'אור שמח', אחרי המהפך הגדול בסאן רעמא (בלשונו): "…רבנים הרבה עמדו מנגד, ואף אותם שהיה בלבם לקרב את הדבר, שמו יד לפה, מפני כי חרדו … מה-ג' שְבועות (כתובות קי"א, א')… [אך] כעת הסבה ההשגחה [העליונה], אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון שסר פחד השְבועות, וברשיון המלכים – שבה למקומה מצוות ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה… ומצווה על כל איש לסייע בכל יכולתו לקיים מצווה זו".

סן רמו היא אם כן נקודת מיפנה בתולדות עם ישראל בארצו, אפילו מבחינה אמונית. ובימים אלה, במלאות 95 שנה למיפנה אדיר זה, חובה לחזור אליו. קצת היסטוריה: בינואר 1920, שנתיים אחרי תבוסת האימפריות הוותיקות, במלחמת העולם הראשונה, הוקם חבר הלאומים, שמנה 51 מדינות. אלה דנו בגורלם של השטחים שהותירו ארבע האימפריות שהתפרקו: הקיסרות הגרמנית, הקיסרות האוסטרו-הונגרית, הקיסרות הצארית והאימפריה העותומנית, שהותירה אחריה שטחים נרחבים נטולי בעלים במזרח התיכון. ההתפרקות הולידה מדינות לאום חדשות: פולין, ליטא, לטביה, אסטוניה, יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה.

נותרה רק שאלת השטחים שנתפנו משליטה עותומנית באסיה: סוריה, עירק ופלשתינה. לפתרון עניין זה כונסה ועידת סן רמו, שהחליטה לחלק את השטח בין צרפת ובריטניה, שיחזיקו בו כפיקדון זמני עבור המדינות שיוקמו בהם.

בחללה של הוועידה עמדו שני מיסמכים העוסקים בדיוק בנושא הנדון: הסכם סייקס-פיקו שנחתם בין צרפת לבריטניה ב-1916 באשר לחלוקת המזרח התיכון ביניהן, לאחר הניצחון; והצהרת בלפור, שבה הצהירה בריטניה כי היא רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. על כן הוחלט על חלוקת השלל בין שתי המעצמות שקיבלו עליהן ניהולו הזמני: סוריה ולבנון לשליטת הצרפתים; עירק ופלשתינה בגבולותיה התנ"כיים, לשליטת הבריטים. בטרם תקבלה ההחלטה, הופיעו בפני הוועידה 3 משלחות: שתיים ערביות (ואף אחת מהן לא היתה פלשתינית, מפני שאז לא היה קיים עם פלשתיני, ומפני שבעיני הערבים פלשתינה נחשבה מאז הכיבוש הפרסי, במאה ה-7 למיינם, חלק מסוריה), שהתעניינו רק בגורלן של סוריה והלבנון; והמשלחת היהודית, הציונית, בראשות חיים וייצמן, ביקשה למסור את המנדט על פלשתינה לבריטים, רק כדי שיממשו התחייבותם בהצהרת בלפור.

הפלשתינים הומצאו כעבור 40 שנה

בהיעדר התנגדות לבקשתו של וייצמן, הוחלט פה אחד להיענות לבקשתו. תמכו בהחלטה 51 מדינות חבר הלאומים, ושני בתי הקונגרס של ארה"ב (שלא היתה אז חברת האירגון). כבר בדברי ההקדמה להחלטה, מכירה הוועידה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלשתינה כבסיס לבנייתה מחדש של הארץ. מצד שני, ההחלטה מבטיחה "זכויות אזרחיות ודתיות" לכל תושבי הארץ. ודוק: בשום אופן לא דובר על זכויות פוליטיות ולא אוזכרה כלל המילה ערבים, אלא "תושבי הארץ". רק כעבור 40 שנה ויותר הומצאו 'הפלשתינים'.

החלטות סן רמו הפכו למיסמך בינלאומי מחייב. אלא שלמרבה הצער, דווקא שני 'מחותניו' התעלמו ממנו. 12 מיליון יהודי אירופה העדיפו את ארצותיהם, על פני א"י שפתחה זרועותיה לקראתם, פרט למעטים שנענו ועלו ארצה (מה שאולי גזר גורל יהודי אירופה לשואה המזוויעה); ואילו הבריטים חילקו את הארץ בזדון לב ומסרו את כל חלקה המזרחי לשושלת ההאשמית, ובניגוד למחויבותם תמכו במאבק האנטי יהודי.

עד היום מהווה רמו אבן יסוד משפטית, מבחינת החוק הבינ"ל, המקבעת את זכותם הבלעדית של היהודים לבנות את מדינתם בא"י. בשבת האחרונה מלאו 95 שנה לאישרורה מחדש של הזכות היהודית הבלתי מעורערת על הארץ.

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. למה אתר קוקר נותן במה לדתי לאומי שכותב קבוע נגד גדולי ישראל החרדים? לא הגזמתם?כמה הוא משלם לכם?

    יצחקוב |
    הגב
  2. מאמר של ליצנות.
    בערך כמו שיבוא אדם בשם אליהו ויטען שהוא אליהו הנביא, ויביא עשרות ראיות לקיומו של אליהו הנביא. אמת כן, יש אליהו הנביא, אבל לא אתה.
    מצות ישוב הארץ מצוה גדולה היא, ויהודי כל הדורות מסרו נפשם עליה. אנו מודים לה' על מקום שבו אנו חיים בשלווה בינתיים (לא לשכוח את הסיכון הנורא).
    אבל כל זה לא אומר שיש להיות שותפים נלהבים למדינת ישראל שהעבירה ומעבירה על הדת רבבות יהודים. כל מוסדות המדינה וראשיה עוברים בפרהסיה על מצוות התורה וכך הם החוקים והמשפטים בארץ.
    וכי מזה יש להתלהב?
    היש לך מרידה במלכות שמים יותר מזו?
    מבחינתנו חסד ה' הוא גדול ומופלא, אבל לאומיות המדינה אינה שונה מכל מדינות הגוים לצערנו. מבחינת הציבור החרדי המלכות הישראלית היא מלכות של חסד שבינתיים אינה כופה העברה על דת (חוץ מפה ושם מדי פעם) אבל לפי קצב ההסתה של אנשים כרהט וחבריו, אנו חוששים עד מאד. ויש לנו ממה. צבועים חובשי כיפה סרוגה שנתנו יד לחוק עיוועים שמי שרוצה ללמוד תורה כהוראת גדולי הדור ישולח לכלא – הם לא יטיפו לנו על דרכי ה' בעולם. הם גסי רוח.
    חשבתי שקוקר זה אתר חרדי. כנראה שלא.

    יוסף |
    הגב
      • כל המערכת חילונית ומחלנת. מוציאים לשמד כל יום אלפי ילדים יהודים במוסדות החינוך הכפרניים לרבות ילדים מבתים מסורתיים. מדינה שראשיה בכל המוסדות והגופים שונים לחלוטין מהרוב התמים אוהב המסורת. מערכת משפטית שראשיה מנהלים חקיקה קבועה נגד התורה ונגד המסורת היהודית ונגד בני הישיבות הלומדים תורה.
        האם זו מדינה שעלינו לשמוח בה ולרקוד בעצמאותה???

        די לתמימות |
        הגב