עגלות מאשימות • טורו של המבקר • צדיק, גנב, או תמהוני?

רוב בני האדם עוברים באיסור גזל, קובעת הגמרא במסכת בבא בתרא קס"ה. נשמע מוזר, לכאורה, אבל כשאנו בודקים את הליכותינו אנו אכן עשויים לגלות פה ושם חוסר הקפדה על ממון הזולת.
אחת הדוגמאות שמקפיצה אותי בכל פעם מחדש היא עגלות המתכת של רשתות השיווק. ניתן לראות אותן במצבי צבירה שונים: חונות חדשות לחלוטין בלובי של בנין או על המדרכה, זרוקות ושכובות במצב נפילה על הצד בחצרות או בשול-כביש, והשלב הבא: פגועות והרוסות למחצה לשליש ולרביע.
רבות העגלות מסוג זה המשמשות בעלי מקצוע שונים, החל בקבלני הריסות ושיפוצניקים ושאר פועלי בנין וסיוד, משלוחנים שונים ומחלקי חינמונים, וכמובן ילדים בעונת ל"ג בעומר המעמיסים על העגלה את גזעי העצים וחלקי התריסים עד שהיא כורעת תחת הנטל ומאבדת גלגל או שנים.
לעתים לא ניתן לזהות את מקור העגלה, ולעתים היא במצב כה נואש, מלוכלכת ומעוקמת, שהרשת מן הסתם כבר לא תרצה בה.
רבים מהאנשים סבורים, מן הסתם, שהמטבע בן חמשת השקלים הוא המחיר המלא המצדיק את שכירת העגלה לצמיתות. אחרים סבורים, אולי, שהחמשה שקלים שהשאירו בתוכה ישכנעו את המוצא הפוטנציאלי להחזיר את העגלה כדי לקחת לעצמו את הכסף. אחרים שיודעים להשאיר את העגלה חפה ממטבע, נהנים כל כך מכשרונם עד שהם מציגים אותו לראווה ברחוב-הקרת, לאמור: ראו ראו, הצלחתי לארגן לי עגלה בחינם ואני לא חייב להחזיר, ואם יש לכם בעיה עם זה אז תחזירו בעצמכם.
אולי ישנם גם כאלה שהתת-מודע שלהם מתנקם בצורה כזו ברשת שלא העניקה להם את המבצע. הם גנבו לי 2 שקל על קופסת תות? אני אקח להם את העגלה לצמיתות. אחרים מתנחמים בעובדה שהרשת מרוויחה ה-מ-ו-ן ומן הסתם לא מרגישה בחסרונה של העגלה. מישהו פעם טען לי, בשיא הרצינות, שלרשת יש ביטוח והוא מפצה אותה על העגלות החסרות.
איש איש ותירוציו. הצד השווה שבהם הוא שבשלב מסויים – תוך ימים ספורים – הופכת העגלה להיות יתומה ונטושה באופן רשמי, ואיש כבר לא מעלה בדעתו שהיו לה בעלים בגלגול הקודם.
האם זה קרה לכם, אי פעם?
האם יכול להיות, אולי, שלקחתם פעם אחת עגלה כזו, בתקווה להחזיר מיד, או מחר, או יום אחד כשתלכו לכיוון, ואיכשהו היא עמדה לה ככה בלובי למטה, או על המדרכה, ואחר כך היא נעלמה ואתם קיוויתם שמישהו טוב החזיר אותה? (אז זהו, שלא, שכנראה היא שוכבת לה אי שם בשול-כביש, משיבה את פירורי נשמתה האחרונים, כשחתולים מזדמנים חוגגים על שבריה).
אז עשיתם קניה, נתתם לרשת להרוויח עליכם כמה עשרות שקלים, וכנקמה כייסתם ממנה שמונה מאות שקלים. הוגן, לא?

==

מדי פעם אני חומל על עגלה נטושה כזו, ונוטל אותה עימי, כשהיא ואני מתגלגלים לנו בקול רעש גדול לאורך הכבישים והמדרכות, ואני לא מוצא מקום לעצמי מול מבטי העו"ש. תמהוני? מחפש 'צומי'? בעל רגשי נחיתות? משחק אותה צדיק? חסר לו מצוות שהוא מסתובב עם עגלות? מה המשחק הזה שהוא משחק פה קבל עם ועדה?
בעבר הרחוק עוד הייתי נכנס, מציג את האבידה בפני הקופה-ראשית, וזוכה לברכות חמות מרב-האורזנים ומהמשלוחן-הראשי. היום אין לי אומץ אפילו לזה.
הבוקר, בי נשבעתי, הבחנתי בעגלה מיותמת כזו חונה ברחוב כהנמן בבני ברק, מול מוסדות "קאליב". בעליה הלא-חוקי נגוז ואיננו, והיא כבר היתה בשלב של ההפיכה לגרוטאה, מתגלגלת לאיטה אל הכביש וקורצת לכל עובד זר. חמלתי ולקחתי אותה עימי, חוסך לרשת "יש" 800 שקל, פוסע בין העו"ש כשאני עושה את עצמי בלתי מודע לסיטואציה ההזויה, מתגנב בחשאי אל אזור העגלות ומניח אותה לנפשה עם חברותיה. תם ונשלם המבצע, ועוד לא ברור לי למה הרגשתי כמו גנב בחלק מהזמן.
אז תגידו, מה קרה לנו שהתרגלנו למצב הזה, שבו עגלות פרטיות כאלה משמשות לאלף ואחד שימושים, במשך תקופות ממושכות, עד ליציאתן מכלל שימוש? והרי כבר נאמר: "בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן".
שלכם, בתקווה שלא הפכתי שוב לתמהוני.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.