עדינה בר שלום- בתו של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, מספרת בכאב, על ה-"גועל נפש של הפוליטיקה" וחיבורה בין אישיותו והתורה, על כאביו הפיזיים ועל כאבו הגדול ביותר מול גזירת הגיוס

בראיון לגל"צ מספרת עדינה בר שלום, על אביה, הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, על מידותיו, הנהגותיו ועל הגועל נפש של הפוליטיקה, כלשונה.

ראיון כואב של בת על אביה.

"עכשיו אני מתחילה להתאבל, את האבל הפרטי. לחשוב רק עליו, על החסר שלו ועל הגעגוע.

השבעה הייתה לכל עם ישראל וכמו שהוא היטה אוזן לכל אדם, לכל צרה, כך הרגשנו גם אנו שצריכים להקשיב לכל אחד שבא לנחם".

האם גלי האהדה העצומה, ההלוויה, ההתגייסות של כלי התקשורת הפתיעו אותך?

"במידה מסוימת כן" עונה עדינה, "אני הרי ידעתי מיהו. ההפתעה הייתה שגם אחרים ידעו את זה. אני יודעת שכל העם היהודי, פחות או יותר ידע שאדם גדול יצא מחיינו".

למדת משהו בזמן של השבעה, שלא ידעת עליו?

"למדתי על ההתגייסות שלו לכל אדם ואדם, ידעתי, על כך, אבל, לא ידעתי שברמה כזו. עד כמה אהב כל אחד. לא ידעתי שגם בשנים האחרות התגייס לטובת יתומים. ליבו היה רך וחנון ולא נח עד שהשיג את צורכם. ידעתי שהיה ת"ח גדול. אבל על האכפתיות שלו לכל אדם. שיכל לבכות מצרותיו של האחר ושכל אדם יכול להיכנס כשרצה, כל אחד, מבוגרים , צעירים, מכובדים ופשוטי עם, ואפילו, ילדי בר מצווה שהיו מגיעים אליו לבקש ברכה, כל בוקר".

האם נפרדת ממנו?

"קשה להגיד שכן. הוא רמז לנו ,הוא ביקש שנשחרר אותו" קולה של עדינה נשנק, "הוא רצה שנרחם עליו. הוא אמר שמאוד כואב לו, זה היה כמו בקשה לשחרור. אבל אנחנו אגואיסטים, רצינו אותו לידינו, רצינו עוד קצת, זה לא הייתה פרידה. כשהביט במבט כואב בעיננו הוא רצה שנבין, שנשחרר אותו".

את מיצרה על כך?

"לא אנו יהודים מאמינים ואנחנו מאמינים שברגע הגיע הרגע שאדם סיים תפקידו, אנו מקבלים את הדין. בכי שזור בקולה, אבל מילות פרידה, לא היו. הוא אמר תודה לכולנו, אבל היה רגיל להגיד תודה. ולכן לא רואה בזה מילת פרידה. כשהייתי לידו בבית החולים, דיברתי אליו הרבה, רציתי רק שיישאר, ביקשתי שיישאר, הוא לא שמע, אולי עדיף ככה שלא שמע והיה מצטער".

תתארי את היחסים בבית, הדמות היא של הרב הלמדן, איך הוא היה בתור אבא?

 "הוא היה איש משפחה למופת, שאכפת לו מהילד והנכד. וכשאימא הייתה בחיים, בכל יום הולדת, היה מתקשר לכל 11 ילדיו, ומברך. ואח"כ הנכדים. בכל נסיעה לחו"ל שלו היינו מגיעים להיפרד וכשחזר כולם באים ומנשקים ידו. אני בארבעת החודשים האחרונים הגעתי כל יום לאבא, אבל אבא היה שקוע בלימודו. אז הייתי מנשקת את ידו, שואלת לשלומו, הוא היה אומר שמרגיש כאבים ושב ללימודו".

את לא מיצרה על כך שאולי יחסיי אב ובת, ביניכם נפגמו בגלל שקידתו בתורה?

"לא ודאי שלא. היו הרגעים האלה. שהיינו יושבים ומשוחחים. לפני שאימא נפטרה, אז אחת לשבוע היינו מגיעים המשפחה המורחבת ומדברים ומשוחחים ואח"כ זה עבר ליום אחר, שבמשך כשעתיים, היינו יושבים ומדברים. כשגיסתי(יהודית יוסף), הייתה בהריון עם התאומים, אז הוא הרגיש שזה מאוד קשה לה, ולכן הוא דילל את זה אחת לחודשיים. היינו מגיעים בערך כ50 איש וכל אחד סיפר על משפחתו ועל חדשותיו ולכל אחד הייתה את המילה שלו והוא ידע והתעניין בכל הפרטים. הוא נכנס לכל הסיפורים ונתן לכל אחד ליטוף אמיתי ליטוף של אבא. כשאחת מבנות המשפחה הלכה ללדת אז קודם כל היה טלפון לאבא. אבא, תברך שתהיה לה לידה קלה. האמנו בברכה וכשאתה מאמין זה מתבצע, האמונה שהברכה עוזרת היא חלק מהריפוי".

הציבור החילוני התקשה לעכל את ממדי האבל שהפגין הציבור החרדי? אולי לא עשה מספיק לדיאלוג עם הציבור החילוני?

"הוא קיים דיאלוג עם הציבור החילוני, כשהוא היה רב ראשי. כשעבר לפוליטיקה, אז כבר הדיאלוג היה מסוג אחר לא היו לו את הכלים להתמודד עם זה. הוא לא רצה. הוא תלמיד חכם, וכך רצה שייזכרו אותו. שילמדו בספרים שלו. הוא היצר על כך שקישרו בין שני הדברים: על הגועל נפש שיש בפוליטיקה לבין האישיות והלימוד תורה והגדלות בתורה. הוא רצה לקרב בין כל חלקי עם ישראל והוא היצר שהם לא מבינים ותוקפים תמיד".

"הגועל נפש של הפוליטיקה לא איחר לבוא", האם את מיצרה על כך שכל כך מהר דיברו פוליטיקה על בימת הזיכרון בתוך כדי האזכרה? האם לא נחמץ ליבך?

"נחמץ ליבי" עונה עדינה, "נחמץ! אבל זה היה הוא. וכך השליחים שלו קיבלו ממנו. אני הייתי רוצה משהו אחר, אבל אני בת וזה מובן, אבל השליחים הרגישו בתחושת שליחות שזה מה שנכון לעשות, וזה מה שהוא היה רוצה שיעשו".

את לא חוששת שאולי התנועה תפורק בגלל התככים והמריבות בתוכה?

"אין לי שמץ של פחד, ההיפך. דווקא בכתבות שכולו התגלה ולא רק צד אחד שלו אז האנשים אולי יבינו יותר. אבל הפוליטיקה היא לא רק שלנו אלא בכל מקום".

בניו אחיך, טוענים שצוואתו הייתה שיש צורך לבטל את גיוס החרדים ולזה צריך לפעול, האם גם בעיניך זה נכון?

"כן בהחלט. צריך למצוא דרך של פשרה, שתניח דעת כולם. אנו, האוכלוסייה החרדית, לא ניסנו לכפות את שמירת השבת כפי שאנו מבינים אותה, על החילוניים. ואילו הגיוס נכפה עלינו. החוק בעיננו הוא כפייה ויש למצוא דרך להידברות ולמציאת מכנה משותף".

האם אבא דיבר על כך האם זהו סוג של צוואה?

"זאת לא הצוואה. הצוואה הייתה שימשיכו ללמוד מספריו שתלמידי החכמים ילמדו מספריו. אבל גזירת הגיוס זה חלק מהכאב הגדול שליווה אותו מהרכבת הקואליציה ועד היום -וזה כאב לו מאוד"!

וזה אולי, מה שקומם עליו את הציבור החילוני. בפסיקותיו הוא מונע גיוס, ובעצם מעודד אבטלה ואי יציאה לשוק העבודה?

"לא! תעצרי פה"! אומרת עדינה "גיוס זה דבר אחד, ויציאה לעבודה , זה דבר שני. כל הרבנים כשמגיעים אליהם עם צורך לצאת לעבודה, הם מעודדים ללמוד ולצאת לשוק העבודה. והוא גם הראה את זה במעשים, בפתיחת המכללה החרדית, ברשת המעיין התורני, יש  לימוד מדעים ומתמטיקה. וזה אומר שהוא כן הבין שכדי להשתלב בשוק התעסוקה יש ללמוד לימודי חול מסוימים. הוא באמת עודד לימודים, ויש היום קרוב ל8000 חרדים שלומדים באקדמיה. זה שונה משאלת הגיוס לגמרי. שבונים אדם לצאת לעבודה זו בנייה. אבל יציאה לצבא, שהאדם לא יודע להתמודד ללא ליווי ומסגרת מתאימה, זו לא בנייה".

מה דעתו על נשים בפוליטיקה?

"הוא לא תמך בנשים בפוליטיקה. הוא דיבר על תפקידי מפתח לנשים. שיהיו מעורבות, ולש"ס יש תנועת נשים".

 את לא חושבת שהוא היה צריך לעודד את זה יותר?

"אתן לך דוגמא" מספרת עדינה "בזמנו לפני 30 שנה אדמונד ספרא רצה לתרום כסף כדי לפתוח מכללה לנשים. הוא אמר לו שעוד לא הגיע הזמן. ואני לוקחת תשובה זו, לתשובה הבאה. אני חושבת שאם היה חי עוד, זה היה מגיע. נראה לי שדווקא לכתו מעכב את זה. הוא היה מנהיג אחראי ובר סמכות וכולם הלכו אחריו".

אולי את תובילי את המהלך הזה?

"לא יודעת".

את לא שוללת את האפשרות שאולי תכנסי לפוליטיקה???

"אני לא שוללת ולא מאשרת, אני כרגע, באבל, בצער, במצב שלא נותן לי לחשוב. אני חושבת שנשים יכולות להועיל, אבל לא אלך נגד רבנים. ולא אעשה נגד הרבנים, נגד דעת תורה".

אבל שינית בחייך דברים. עשית מהלכים ששינו את דעתם של האנשים?

"אבל לא עשיתי את זה נגד דעת תורה ואבי היה לי דעת תורה. יכולתי לשכנע, לדבר לעודד, להצביע על נקודות נכונות, להאיר ולהעיר. אם תהיה לי דעת תורה שאוכל לשכנע ולדבר, יכול להיות שזה יקרה.

אינני עושה אנטי, כי צמחתי ממקום שהרבנים הם ההלכה וההחלטה. כרגע לא יודעת".

את יודעת שבבחירות האחרונות היו כמה נשים שרצו לרוץ אבל נאלצו לפרוש בגלל איומים, זה לא נראה לך רחוק היום של נשים בתפקידי מפתח?

"אני לא בטוחה שאנו כ"כ רחוקים. אני יודעת שאבא עודד נשים בתפקידי מפתח, כמו ראש עירית נתניה. ויבוא יום שנשים אלו יהיו דוגמא לנשים אחרות".

ולסיום, זיכרון אחד שתיקחי מאביך יותר מהכול?

"הפרידה מאימא שלי שעכשיו נפגש אתה" עדינה דומעת, קולה נשבר, "הוא כינס את כולנו כל הילדים כדי לבקש ממנה סליחה אחרונה. וביקש ממנה סליחה שלא הקדיש לה יותר זמן בגלל שהקדיש זמנו ללימוד התורה וביקש ממנה סליחה. איזו רגישות הייתה לו…. איזה איש יקר הלך מאתנו".

יהי זכרו ברוך.

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. עצרת השבעה היתה לצערנו הכתרת דרעי יותר מעצרת לעילוי נשמת רבנו ע"ה
    דרעקי ביזית את מרן בחייו ועכשו גם לאחר פטירתו
    אם היית הגון ורודף שלום לא היית צריך לדבר בכלל ולא לשבת ע"י כל נואם בצד שמאלו
    אתה ושמחיוף הייתם אבו עלי שמעוררים גועל
    הקב"ה ישלם לכם

    הייתי פעיל שס לשעבר ועכשו? אין מוטיבציה בכלל |
    הגב
  2. אם אני זוכר נכון כפי ששמעתי באוזני מפי הרבנית בר שלום, הוא הציע להקים אוניברסיטה חרדית. הרבנית כלל לא הזכירה שזה יהיה רק לנשים……

    מוטי |
    הגב