עושים סדר: ביעור חמץ בנפש

פעם בשנה מגיע חג הנקיונות הגדול, שבו אנחנו מנקים את כל הבית. למה שלא תנצלו את ההזדמנות לנקות גם את הנפש? / מאת: שרונה חונן

לפני שמתחילים לדבר על סדר פסח, בואו נבהיר משהו: הקשר בין הניקיון האובססיבי שתוקף אותנו בתקופה הזו, לבין הדרישה ההלכתית הבסיסית שלא ימצא חמץ בבית, לא על האובסיסביות הזו דיברה התורה. בהנחה שמעולם לא ישבתם בתוך התא העליון של הארון שלכם ואכלתם פיתה מתפוררת, אין באמת סיבה להוציא ממנו את כל הבגדים לפני פסח ולקרצף בהיסטריה. במילים אחרות, הניקיון שלפני פסח הפך כבר מזמן לחג בפני עצמו. בימים שלפני החג, יחד עם אדי האקונומיקה, אופפים אתנו גם אדים של התחדשות, של "סידור הבלגן", של הזדמנות לתיקון (או לפחות הזדמנות לסידור המגירה ההיא שמפוצצת בעטים ומחקים שמזמן שכחנו שהם שם).

נתחיל בבדיחה לפני הקושי, יש לנו עבודות ונקיונות של פסח, אבל יש לנו גם ילדים ובעל. ובעל הוא לא קורבן פסח והילדים הם לא עבדים. אנחנו כנשים אוהבות לקנות לקנות לקנות, זה משמח אותנו ואנחנו יודעות גם לצבור, לצבור, לצבור. ועכשיו לפני החג אנחנו צריכות לזרוק לזרוק לזרוק הכל ולהשאיר רק את הבעל והילדים, שולחן וכיסאות.

שבועות לפני החג הזה אנחנו צריכות תעצומות נפש ושרירי הידיים חזקים, אבל התוצאה תמיד נותנת תחושה נהדרת, מטהרת. תחושה טובה ששווה להשאיר כמה שיותר זמן, נכון? גם ביחסים זה עובד ככה – צריך לעשות ניקוי רגשות שליליים ולשטוף את המשקעים, כדי להרגיש את הלב מתרחב ולתת לאור להיכנס פנימה.

עם זאת, כמה שקשה לנקות את הבית, לסדר אותו ולשמור על התוצאה שהשגת – ככה עוד יותר קשה לעשות את זה במסדרונות הנפש. הרבה יותר קל לנו לעשות פעולות חיצוניות מאשר להכנס פנימה ולארגן את הנשמה שלנו מחדש. אבל היי, מי אמר שהחיים קלים?

עצות מעשיות לניקוי הבית והנפש:

לדעת להפחית את הציפיות שלנו. להנמיך ציפיות. ציפיות מתאימות לכריות. את לא חייבת שהכל יהיה מושלם, ותדעי שכולם יגיעו לשולחן הסדר, אחד שמח אחד כועס.השאלה היא איך את רוצה להגיע לשולחן החג, באיזה יחסים? כמה נכעס על עצמינו אחרי כל המתח וההכנות לחג הזה. צריך לדעת להעביר סמכויות ולתת לכל אחד לעשות את מה שהוא יכול. כעס זה דבר שפוגע, לכן עדיף לעבוד בשמחה. כי אפשר יותר לעבוד במרץ מאשר בעצבות וכעס.

דווקא בימים אלו נדרשת ערנות יתר כעסים, מילים פוגעניות, חוסר סבלנות – כל אלה מרחפים כל העת באוויר ועלולים ל'החמיץ' את המאמצים האדירים המושקעים בנקיון הבית. לכן כדאי לתכנן נכון את הימים שלפני החג. מה שימנע חלק גדול מהמתחים בבית. הגדרת משימות ברורה, חלוקת מטלות, שיתוף של כל בני הבית באופן מושכל, סדר עדיפויות נכון של משימות ניקוי, אבחנה בין עיקר לטפל.

בית צריך להיות לא רק מסודר אלא גם נקי. ככל שהבית עמוס יותר בחפצים כך קשה יותר לנקות אותו. לכן מומלץ לא להעמיס על הבית מעבר למידותיו, ולזכור שכל חפץ שמכניסים הביתה דורש תחזוקה, ניקיון. קנית תמונה, או  רהיט – הוספת לעצמך עוד דבר לנקות! דברים לא מתנקים מעצמם, הם נוטים לצבור לכלוך. אפשר לא לנקות לזמן קצר, אבל לאורך זמן הלכלוך מתגלה.

בוידם הוא מקום שאחנו שמים את כל מה שלא צריך באופן מיידי, שמים שם 'שיהיה'.  בפועל, בדרך כלל הדברים האלה לא מגיעים לשימוש חוזר. כשצריכים את הדברים שבבוידם, שוכחים שהם שם, והולכים לקנות חדשים במקומם. הבוידם תמיד עמוס מידי, וכשצריך לאחסן בו דברים , אף פעם אין בו מקום.

הנפש?

כשהנפש לא מסודרת, יש תחושות לחץ, מועקה, עומס, כי 'דברים לא במקום'.  תחושות שליליות מצטברות, וכשהן 'מלכלכות' או לא מסודרות הן מפריעות. נפש מסודרת, היא נפש ממוקדת, שיודעת את מקומה, ומארגנת היטב את כל חלקיה ומשימותייה.

תחזוקה – גם מערכת יחסים או התחייבות שלנו דורשת תחזוקה ונקיון. צריך לבדוק שאפשרי לנו לטפל במה שלקחנו על עצמנו – לדאוג לפנות זמן ומשאבים כדי לתחזק את הקיים, שלא יתלכלך. גם זוגיות, דורשת זמן ואנרגיה כדי לנקות, לאוורר, ולשאוב אותה מלכלוך (כעסים, מתחים) כדי שתהיה נקייה ורגועה. וזה כולל מערכות יחסים עם חברים, ילדים, משפחה ועוד. צריך לנקות מעצמינו את הלכלוך והאבק  –  לאוורר כעסים, לשטוף חרדות, לנקות מקומות כואבים, לשטוף במים וריח מקומות שמריחים לא טוב.

הבוידם של הנפש – גם היא צוברת עודפים של משאות מיותרים. אין זמן להתייחס אליהם בשוטף אז 'שמים אותם במקום רחוק', מתעלמים מהם, ומבזבזים אנרגיה מיותרת על האחסון שלהם. כך למשל, יחסים שהתרוקנו מתוכן, ממשיכים להיות חלק מחיינו כי לא באמת נפרדנו מהם. אנחנו מתעלמים, מרחיקים, אבל עדיין שומרים. צריך באמת להיפרד, ולסיים את הקשר. לעשות פעם בתקופה 'ניקיון יסודי, כדי שיהיה לנו מקום להכניס דברים חדשים יותר לחיינו.

כשאני מנקה את הבית ומאווררת אותו,  ממשיכה לצחצח ולהבריק זה מה שעושה לי טוב בלב ובנשמה, כי אני גם מנקה את המחשבות שלי ומעכשיו הן יותר טובות, אופטימיות ונעימות. ועכשיו אני מרגישה את התכונות שאני אוהבת בעצמי: הביטחון העצמי, שמחת החיים, הסקרנות, אהבת הזולת. את רגשות האהבה שיש בי וגם את הנתינה, החמלה, האכפתיות.
את הזיכרונות הנעימים והטובים מכל מיני שלבים בחיי, מאנשים אהובים ויקרים. והזיכרונות שבחרתי להשאיר איתי הם לא רק שמחים. חלקם גם עצובים, אבל כולם גורמים לי לחייך, גם אם החיוך מגיע עם דמעה קטנה. בקצה העין.

ואחרי שהסתיימה עבודת הנקיון, אני מסתכלת על המקום הנקי שלי בהרגשת סיפוק נהדרת. מעריכה את עבודתי. עכשיו נותר לי לקוות שכל הסדר הזה לא יתבלגן לי מחדש, שאף אחד לא ידרוך לי על המקום הנקי שלי כמו שדורכים על רצפה רטובה, כי כל מי שמנקה יודע כמה זה מרגיז שהורסים לו את כל מה שעבד עליו קשה כל-כך.

מאוד חשוב להתחדש ולעדכן את עצמך. מבחינה מקצועית – להמשיך להתפתח, לקרוא ספרות מקצועית, להשתלם, לנסות למצוא אפיקים מעודכנים של המקצוע.

ולסיום, עבודת ניקיון ותיחזוק הבית והנפש אינה קלה. היא מאומצת, מעייפת, ולעיתים גם מלכלכת. אבל התוצאה שווה את המאמץ. כשהבית, והנפש נקיים, מסודרים ומתוחזקים נעים וכייף לגור בהם, ואיכות החיים משתפרת.

אז קדימה, לעבודה!

חג שמח…

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.