על בג"צ ומסתנניו / עו"ד דוד דרור

"הבג"צ היא חרב פיפיות, אשר בסופו של יום תפעל ביתר שאת נגד ביהמ"ש העליון דווקא, בכך שתשלול ממנו את עצם הלגיטימיות של השפיטה". עו"ד דוד דרור, בכמה מילים על בג"צ והמסתננים:

מדינת ישראל, במסגרת מדיניות כוללת למלחמה בגל ההסתננות למדינה של מהגרי עבודה מאפריקה (אריתראה, סודן, וכו') חוקקה חוק אשר אפשר לה להקים מתקן כליאה למסתננים עד לבירור הסטטוס המשפטי המדויק שלהם, ואמצעים אחרים שיאפשרו התמודדות יעילה עם שורה של בעיות משנה, שנוצרו כתוצאה מגל ההגירה (בעיות פשיעה, תברואה, ועוד).

אתמול – בג"צ, בפסק דין שנתן בנושא, באבחת חרב, פסל את החוק שחוקק בנושא, מוטט את המדיניות שנקבעה, ובין היתר הורה לסגור את מתקן חולות אשר כבר הוקם בעלויות גבוהות.

מעבר לנושא הקונקרטי – שוב ושוב מאתגרת אותנו תפיסת האקטיביזם השיפוטי של ביהמ"ש העליון.

בספרם של רות גביזון, מרדכי קרמניצר ויואב דותן – אקטיביזם שיפוטי: בעד ונגד, מציגה פרופ' גביזון טיעונים מאלפים ומשכנעים במיוחד כנגד תפיסת האקטיביזם השיפוטי, לפיה בג"צ שם עצמו כמעין מחוקק. לא לחינם נשיא ביהמ"ש, העליון דאז, אהרון ברק הגדיר את האפשרות שתמונה גביזון לשופטת בעליון כ"צלם בהיכל" (להבדיל אלף אלפי הבדלות).

מעבר ליצירת ממלכת של אי ודאות משפטית, טוענת היא בהרחבה כי למעשה מדובר בחרב פיפיות אשר בסופו של יום תפעל ביתר שאת נגד ביהמ"ש העליון דווקא, בכך שתשלול ממנו את עצם הלגיטימיות של השפיטה – שהוא הנכס היקר ביותר העומד לרשותו.

חשוב להבין, שופטי בג"צ אינם נציגי ציבור, הן דמויות משפטיות, ה"משכפלות" את עצמן ואת שכמותן בהליך בחירה סגור, ללא פרוטוקול, אשר במהלכו יש להם רוב מובנה (ישנם 9 חברי ועדה כאשר מתוכן 3 שופטי בג"צ המצביעים כמקשה אחת, ו – 2 חברי לשכת עוה"ד המיישרים קו תמיד עם ה"בוסים", חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחת מהאופוזיציה כאשר תמיד לפחות אחד מהם יתמוך במועמד העליון). לכן, תמיד, ובהגדרה יהיה רוב למי שאנשי העליון חפץ ביקרו ובעיקר – בבחירתו. כמעט תמיד יהיה זה שופט בעל תפיסת עולם שמאלית בכל הנוגע לענייני חוץ ובטחון, חילונית מובהקת בכל הנוגע לענייני דת ומדינה, וכזה הרואה במושג 'זכויות אדם' ככזה שיש לפרשו במובנו האירופאי, והרחב ביותר וחשוב מכך – ככזה שיש לו עליונות נורמטיבית כמעט מוחלטת על פני ערכים אחרים. לקישוט יהיה שופט ערבי ושופט דתי, כאשר באנדר-סטייטמנט הוא יצטרך לגמול למילייה שבחרה בו וליישר קו עמם כמעט בכל נושא חוקתי.

מעיון בהחלטות בג"צ בשורה של נושאים חוקתיים (החל מבג"צ בר אילן המפורסם ועד ימינו) עולה כי מדובר בחבורה של אנשים שאינם מייצגים את מגוון הדעות בציבור בכל הנושאים שנמנו, אשר נטלו לעצמם סמכויות אשר כלל לא קיימות בשום חוק וכיוצא בזה, לא בחוק יסוד: השפיטה ממנו שואב בג"צ את סמכותו, ובין היתר מדובר בסמכויות לבטל חוקים, לקבוע כי הם אינם "חוקתיים" (אין לנו בכלל חוקה אלא חוקי יסוד אשר עתידים היו להיות פרקים בחוקה שתאושר בעתיד), וכאלו שנוגדים את "עקרונות היסוד של השיטה" (כפי שהם עצמם מפרשים).

הפתרון הוא אחד מהשניים: או לבצע רפורמה מקיפה בכל ההליך לבחירת שופטים ולהעתיק את ההליך הנוהג בארה"ב בו למועמדים נערך שימוע מקיף ופומבי ובו הם מפרטים בפרטי פרטים מהם עמדותיהם הפוליטיות בשורה של נושאים, או להקים גוף מקביל – בימ"ש לחוקה. במקרה השני – ביהמ"ש העליון ימשיך להיות ערכאת הערעור העליונה, אך יהיה מנוע מלדון בכל הנושאים החוקתיים. השופטים בביהמ"ש לחוקה יהיו נציגי ציבור, אשר דעותיהם יהיו ידועות מראש, ואשר ישקפו את הלך הרוח במדינת ישראל כפי שהוא אכן משתקף בבחירות ולא כפי שהוא משתקף בקרב המילייה של החבר'ה מרחביה.

הכדור עכשיו נמצא אצל חברי הכנסת, זה הזמן לפעול.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.