על הקשר בין דאעש לראש השנה / הרב דרוקמן

הופיע בפני אברך צעיר 'מתחזק' באידישקייט ובפיו 'שאלה' בהולה קמעא: "למדתי שבליל ראש השנה מבקשים במהלך הסעודה 'יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב' –רגע, האם גם אשתי צריכה לבקש זאת? ווייז מיר, זה עלול הרי לפגוע בשלום בית. שני ראשים בבית אחד?…".

וכבר היה לעולמים; ראש ממשלת בריטניה, המדינאי הנודע, ווינסטון צ'רצ'יל, בפגישה שהייתה לו (לפני קרוב ל-70 שנה) עם ראש הממשלה הראשון ב'מדינת ישראל' דוד בן גוריון, הבחין שזה האחרון מצחו חרוש דאגות. "מה קרה מיסטר בן גוריון, מה אתה כל כך מוטרד. אתה ראש ממשלה על, כולה, של איזה מליון תושבים. מה אומר אני, שצריך אני להנהיג מיליונים רבים של אזרחים?". "נכון" ענה לו בן גוריון. "אלא שההבדל בינינו שאתה ראש לכמה מיליונים של אזרחים, ואילו לי – יש עסק עם מליון יהודים שכל אחד רואה את עצמו לא פחות מאשר ראש ממשלה…".

והדברים עתיקים;

מלך ישראל ירבעם בן נבט – 'ירבעם' היה שמו על שם שעשה מריבה בין ישראל, בין ישראל לאביהם שבשמים, חטא והחטיא את הרבים. והנה, בהשפעת הקב"ה עליו, כמעט וחזר בתשובה, וכך מספרים רבותינו; "שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש?- בן ישי בראש!- אי הכי לא בעינא! " (אם כך, אינני מעוניין).

נשאלה אפוא השאלה, מה התועלת ומה פשר השאיפה "שנהיה לראש"? הרי לכאורה אדרבה, עדיף שנבקש ביום ראש השנה, יום הכתרת המלך, להיות 'זנבות', מושפלים, כנועים ובטלים נכחו יתברך, ולא 'ראשים'. להיות 'ראש', זה מבטא לכאורה אמביציה של שתלטנות, עשיית קריירה תוך כדי רמיסת כל מי שנקרה בדרכנו ומהווה איום לכאורה על התקדמותנו!

האם לא ראוי יותר, האם לא עדיף, שנבקש להרחיק ולשרש מתוכנו את התחושה והחולשה של "אני בראש"? איך אמר פלוני לאלמוני שהתאונן על כאבי ראש ומיגרנות ל"ע? "אמרו רבותינו "חש בראשו יעסוק בתורה" – לך תלמד תורה, נסה להבין דף גמרא – ואז תגיע למסקנה שבעצם אין לך ראש.

• * * * *

אלא, שקא דייקת שפיר, אין אנו מבקשים "שנהיה ראש", אלא שנהיה ל-ראש", כלומר, לא שאנו בעצמנו נהיה 'ראש', אלא בקשתנו היא, שנהיה אנו מחוברים ל-'ראש'.

וביארו האי קדושי עליון רבי מיכל'ה מזלאטשוב והסבא קדישא מרוז'ין, שבדרך השתלשלות העולמות העליונים זה למעלה מזה – הסוף-ה'זנב' של העולם העליון נעשה ראש לעולם שמתחת ממנו. נמצא שבכל עולם, יש בחינת 'ראש' שמשפיע על העולם התחתון יחסית, ועולם זה גופא הוא בבחינת 'זנב' לאותו עולם שלמעלה ממנו, שעניינו להשפיע עליו על התחתון יחסית ממנו.

בראש השנה אנו מעתירים ש"נהיה לראש" – שנתחבר ל"ראש" האולטימטיבי, היינו לשורש ומקור כל הדרגות האלוקיות שהוא ראש וראשונה לכל הבחינות המשתלשלות ממנו ושלמטה ממנו.

משל למה הדבר דומה? ל'משולש' או ל'פירמידה'; ככל ששוקי המשולש או הפירמידה מטפסים כלפי מעלה, נהיה הבסיס קצר יותר – עדי מגיעים לקודקוד, ואז הכול נהיה נקודתי ומאוחד.

וזוהי מגמת פני הדברים: השאיפה בראש השנה היא – להעפיל ולהגיע לקודקוד האלוקי הגבוה שאין נעלה ממנו (בלשון המקורית של תורת החסידות זה נקרא – עצמותו ומהותו ית', שממנו נמשך הרצון והעונג שלו ית' ('מוטיבציה' בלע"ז), בעת תקיעת שופר, להמשיך אור וחיות חדשים על כל העולמות). ואז, לא רק שאין מקום לשאלה "מי בראש", אלא נהפוך הוא: אז כולם דבוקים בראש, באופן שקודב"ה יכול להתפאר ולומר ש"ישראל" הינם אותיות "לי-ראש", כלומר, כולם דבוקים וכלולים בי, בעצמותי, ב"ראש".

• * * * *

"ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם"; בהכתרת המלך מתאספים "ראשי עם". ומה עם הסנדלרים והעגלונים – אלה לא צריכים להכתיר את המלך? אלא מבאר רבנו הגדול בעל התניא בספרו ליקוטי תורה – ש"בהתאסף ראשי עם" הכוונה, שכל 'הראשים' של כללות ישראל, 'חוזרים בתשובה'- היינו, שבים למקורם העליון. ובעוד שבמשך כל השנה, ראובן ושמעון אינם 'ראש אחד', כי ראובן פונה ראשו לכיוון זה, ושמעון מטה ראשו ומחשבתו לכיוונים אחרים – בראש השנה, לעומת זה, כל הראשים מתחברים ומתמזגים עם בחינת 'ראש', עם הקודקוד של הבורא ית' יציר הכל ועילת העילות של הכל. כולם כאחד, מתלכדים עם המקור האלוקי עליו נאמר "בטרם כל יציר נברא".

וזוהי בעצם פעולת ה'תשובה' של ראש השנה. ביום הדין של ראש השנה – איננו אומרים את הוידוי ואת הסדר של 'על חטא'. כי, ראש השנה הוא יום קבלת עול מלכות שמים כללית. פעולת ה'תשובה' של ראש השנה מתבטאת בכך, שכל נשמות ישראל, חוזרים בתשובה – כלומר, שבים אל 'הראש', שבים וחוזרים אל מקור חוצבן של נשמות ישראל, ומשם ממשיכים חיות חדשה על השנה החדשה. ולא סתם, אלא שבכל ראש השנה ממשיכים "אור חדש שלא היה מעולם ", כלשון התניא קדישא.

* * * * *

אלא, שההקדמה וההכנה לזה, צריכה להיות, שתחילת הכל – יהיה האדם עצמו בבחינת 'ראש', ובשפה פשוטה; יפסיק להיות 'זנב';

מבאר אדמו"ר הצמח צדק בספרו אור התורה, שהאדם ההולך ונוהה אחר תאוותיו, אחד שכזה בעצם משפיל את עצמו והולך בעקבות 'זנבו'. ה'קליפות'-כוחות הטומאה הכרוכים ב'חטא הקדמון' מקור כל החטאים הלא הוא 'עץ הדעת', אלה מכונים 'זנב'. לעומת זאת – ה'ראש' הממוקם מעל הכתפיים, המתנשא מעל הגוף – מבטא ערגה ונטיה כלפי שמיא, הגברת המוח האלוקי על תאוות הלב שמיקומו מתחת לראש.

במילים אחרות: בכל אחד ואחד מקונן ה"אל זר אשר בקרבך". ואם נהיה אקטואליים;

באישיותו של כל יהודי, ישנו איזה 'דאעש' קטן, הזומם ל..כרות ולהפריד את 'הראש' מן הגוף, ולדרדר את אישיותנו לבחינת 'זנב'.

מה הזנב הזה איננו יציב, וכאותו כלבלב המקשקש תדיר בזנבו – אחת למעלה ושבע למטה , כך, אותה יראת השמים יומיומית, בה הדביקות באלוקות הינה, ל"ע מאד אלסטית – לעיתים אנו במרום, ולפעמים ל"ע בתהום.

ועל כך בדיוק אנו אכן מבקשים- "שנהיה לראש", "ניצבים ועומדים", לא רק '"עומדים" סתם, אלא "ניצבים", עומדים באופן יציב, ולא מתנדנדים, ומחליפים השקפות עולם, ומשחקים עם הפרומקייט אנא ואנא, בכפוף לחילופי מזג האוויר.

• * * * *

"ונתנך ה' לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה" – קראנו בשבת שעברה.

לא מובן וגם תמוה; אם נהיה לראש בודאי שלא נהיה לזנב. אם נהיה למעלה פשיטא שלא נהיה למטה. מה, אפוא, פשר הכפילות? אלא, באווירת ימים אלה, זה דווקא קרוב להבנה; מי כמו 'המנהיגים' 'שלנו' שמנתבים את דרכם, בהתאם לסקרים. כביכול, הם אמורים הרי, להוביל,להנהיג, ללכת בראש. אלא מאי? ג' פעמים בכל יום הם בודקים, מה אומרים עליהם ה'זנבות'; הסקרים, התקשורת וכל יוצאי חלציה. גם עניינים הכרוכים בפיקוח נפש, כמו יציאה למלחמה או לא – גם אלה מושפעים במודע או שלא במודע מהלך הרוח הנושב בקרב 'הזנבות'.

ובהיפוך; את הדוגמא וההתממשות המוחלטת של 'לראש' ולא לזנב – ניתן לראות אצל גדולי הצדיקים זצ"ל/שליט"א;
לא בכדי, מאז ועד היום ועד כי יבא שילה – משתוקקים רבבות אלפי ישראל להסתופף בימים הנוראים בחצרות הצדיקים, תוך כדי שכל אחד מאחל לעצמו ואומר 'לחיים', תוך כדי שהוא מברך ומתברך; "שנהיה ל-ראש" – שנהיה סוף כל סוף, מחוברים ל-'ראש', לרב'ה. והוסיפו ואמרו; רב"י אלה ראשי תיבות 'ר'אש ב'ני 'ישראל'. הווי אומר, כשנהיה מחוברים לראש, יש סיכוי טוב שלא נהיה חלילה בבחינת 'זנב' – הפכפכים באישיותנו ובהנהגתנו.

כשמחוברים לראש ולקודקוד, אזי, כתוצאה מזה, נוצר גם חיבור אמיתי בין יהודי אחד לחברו. כמתקיים; "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם", "היום" – הכוונה ל "היום" בה"א הידיעה "יומא דדינא רבא"-ראש השנה, ובאופן של "כולכם" מ"ראשיכם" ועד חוטב עציך ושואב מימיך", זוכים ל"לעברך בברית ה' אלוקיך".

בראש השנה בטשורטקוב כשהניחו לפני הרה"ק רבי דוד משה זצוק"ל ראש של כבש לסימנא טבא, נענה ואמר: דער אויבערשטער זאל העלפן, מיר זאלן האבן איין ראש, והיה ה' למלך" – ה' יתברך יעזור שיהיה לנו 'ראש' אחד, והיה ה' למלך על כל הארץ.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. צודק בכל מילה ישר כוח לרב דרוקמן

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב