על השואה ועל הטלית • דעה

נזכרתי בסיפור עתיק, ואני מרגיש צורך עז לשתף אתכם.

באחד מימי השואה יצאה הוראה מבית מנהיגי המחנה החרדי לאמר – "ילכו נא גברים נשים וטף אל גן סאקר וימנגלו איש על משפחתו", וכמובן שמיד יצאו כולם ועשו כדבר רבותם.

החגיגות היו עד לב השמים, העשן עלה וכיסה את פני העיר, וריח הצלי העפיל עד לפסגת הר הרצל, שם נאמו באותה עת ראשי וחשובי המדינה על השואה והגבורה.

מיד – "ותהום כל העיר", נחום-ברנעים יצאו דחופים, ודבר הביזיון הגיע לכל תושבי המדינה,

הסיסמאות לא איחרו והרשת מלאה דגים מתים: "מוות לחרדים", "צריך לשפד אותם אחת ולתמיד", "בושה למדינה", "צריך לגרש אותם", וכו' וכו' כיד המקלדת הטובה עליהם.

אמש פורסם באתר ynet כי יו"ר הסוכנות היהודית מר נתן שרנסקי הגיע להסכם עם הצדדים הנוגעים בענין, על הרחבת רחבת הכותל המערבי, כשעיקר השמחה ממוקדת בזה שע"י ההרחבה יוקצה מתחם לתפילה מעורבת, בה תוכלנה "נשות הכותל" סוף סוף להתפלל בשקט ובשלווה בלא הפרעה ל"חופש הדת", ללא ספק צריך לדאוג להן, הרי כל חפצם הוא להשיא תפילתם לפני בורא העולם, ומי זה אשר יהין להפריע לעבודת הקודש.

עכשיו נעצור ונערוך השוואה קלה: יום השואה אינו מסומן בלוח החרדים, מדובר בעשרות אלפי אנשים הסוברים שאין לזה טעם, לבישת טלית ע"י נשים מול שריד בית מקדשנו מוסכם על כמה מאות אנשים אולי אלפים, כשכל אדם מהמסורתי החלש ביותר סולד מכך.

יש צורך להמשיך בחשבון?! חושבני כי מיותר.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.