על חטא שחטאנו לפניך בחילול השם

המיתקפה המשולבת של כוחות-הקרקעית כנגד עולם התורה, אומרת דרשני. לא מהסיבות הקרקעיות אלא מהסיבות השמיימיות.
מהבחינה הגשמית ברור שכמה חיות רעות חברו יחדיו על מנת לעשות הון אלקטוראלי, ומצאו את השה החצוף שהעז להנות ממעט קש.
פעם קראו לזה "ביי ז'דוב ספאסאיי ראסיה" (הכה ביהודים והצל את רוסיה) והיום בעידן הגלות בין יהודים זה לא השתנה בהרבה.
אבל כאמור, השאלה היא מהזווית הרוחנית, כפי ששאלו האחים הקדושים: מה זאת עשה אלוקים לנו.
אחד הפירושים החסידיים על הכתוב שקראנו בשבוע האחרון "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא", מפרש כך: זכור תמיד ששם ה' נישא עליך. אל תשכח שאתה יהודי, ויש לך מטרה בעולם – בהיותך יהודי נושא אתה עליך את שם האלוקים ועליך לקדש אותו בעולם.
נדמה שאולי, ובלי חלילה לקטרג על עם ישראל, אולי שכחנו את הייעוד שלנו, את הדרך. קיימנו את כל התורה, אפילו פה ושם בהידורים, אבל לא נשאנו את שם ה' עלינו.
לא כל רואינו ראו כי מדובר בזרע ברך ה', זרע ישראל סבא, בנים לה' אלוקיכם. לא כל רואינו חשו במשא המוטל על שכמנו – כאותה עגלה מלאה שמפניה גם עגלה ריקה יודעת לזוז.
ניסינו להתקרב, להיראות כבני אדם מן היישוב. התענייננו בתרבות העכשווית, גילינו בקיאות במכמני האינטרנט, הטלויזיה, ושאר המדיה. הראינו לאחינו הטועים שגם אנחנו כמוהם.
וכשהם ראו שיש חרדים כמוהם, שהדת אינה מפריעה להם להרגיש ישראלים, להתעדכן באח הגדול או בכוכב נולד או בהישרדות או במאסטר שף (ונא לא לתפוס אותי באופן אישי – אני מדבר על שיח ברחובות) – או אז הם באו בטענה מוצדקת – מדוע שלא תשאו גם אתם בנטל.
כי לערבים, כפי שכבר הזכרתי במאמר קודם, לא באים בטרוניות. ולא בגלל העוינות, אלא בגלל השוני. הערבים הם לא חלק מהעם בישראל.
אילו היינו עם נפרד, עם לבדד, כפי שראוי היה לנו להיות, מול תרבות החטאים של מדינת תל אביב – אולי אז היו מבינים.
כל אחד מאיתנו שהסתובב וניפנף בסמרטפון לראווה, כל אחד מאיתנו שניסה להתייפייף לפני אחינו הטועים – בכולנו תלוי הקולר.
אולי הגיע הזמן לתוכנית ההינתקות – ובגדול. להיות באמת כחלק משבט לוי, אותו שבט שנשא בגאון את הקריאה "מי לה' אלי", ונבחר להיות נחלה לה', עם סגולה על פני האדמה, וכפי שמתאר הרמב"ם כי כל מי שנשאו ליבו להיות מעובדי השם יתברך ושומרי תורתו באמת, יכול להסתפח אל שבט לוי והקב"ה יזכה לו את כל מה שהוא צריך.
שמא ואולי אם אנחנו נעשה את שלנו, נתנתק באמת מכל תרבות הנכר, ונדבק בה' אלוקינו – אולי אז יסייע לנו ה' שהצד השני ינהג אף הוא כמנהגו של לוט בשעתו, ואם ניימין – וישמאיל, לא יהיה לנו חלק ונחלה איתם והם לא יבקשו חלק ונחלה עימנו.
הגיע זמן האמת. כי אם אנחנו לא נכיר בכך, ולא נבחר את מקומנו בעם היהודי או בעם הישראלי – סופינו שאחינו שונאינו מנדינו הם שיעשו זאת ובמיטב המסורת של עיקבתא דמשיחא כתיאור חז"ל.
הבה ונפנים בכנות כי לפניו שני עמים – העם היהודי והעם הישראלי. אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו, ואחריו בלבד, ואם לא – חלילה…
אין צורך בדוגמאות מעשיות. לב יודע מרת נפשו.
וכל אותם הזחוחים שבטוחים שאני מדבר בהזיות, וחי בסרט, וצריך להתעורר ולפתוח את העיניים – אליכם בדיוק התכוונתי.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.