על יד-שרה, הולילנד, ונבחרי הציבור בארץ הקדושה

אם בית המשפט העליון רוצה לאפשר איזשהו סוג של משא ומתן קואליציוני או בינלאומי אי פעם בעתיד, הוא מוכרח לבטל את הרשעתו של לופוליאנסקי, כי ההרשעה משמעותה העקרונית היא שהפעולה של ויתור על עקרון אחד, תמורת תועלת לעקרון אחר שחשוב למקבל ההחלטות, היא פעולה פלילית, והרי לא יכול להיות משא ומתן שיסתיים בהצלחה ובלי שום ויתור.

ראשית כל אקדים ואומר שכמו רבים מהקוראים מכירה אני באופן אישי את ארגון "יד שרה",
ואת פעולותיו הברוכות, לטובת כלל הציבור, מכל המגזרים, ללא יוצא מן
הכלל. כמו כן עלי להדגיש שאין לי רקע משפטי וגם לא קראתי את פסק הדין וגם
את פרטי החקירה אין אני מכירה על בוריין, אבל השאלות שאשאל הן שאלות
עקרוניות.

על אישיותו המדהימה של הרב אורי לופוליאנסקי אין צורך להכביר במילים –
כבר אמרו לפני את מה שיש לומר, והלואי וירבו כמותו בישראל.
גם על פעילותה החשובה של יד שרה אין צורך לדבר – מי מאיתנו לא נעזר בה, בהשאלת פריטים
רפואיים ואחרים, בשרותי הסעות, בלחצני מצוקה לנכים ובעוד תחומים, בהם
אלמלא אגודת יד שרה, היו השירותים הללו ניתנים על ידי ארגונים פרטיים
במחירים מאוד גבוהים, וכאן הציבור הישראלי כולו נהנה משרותי רווחה – חינם
אין כסף – שרותים שחוסכים לאזרחים סבל רב וכסף רב, וגם למדינת ישראל
בכללותה הם חוסכים בימי אשפוז.

אבל לא על כך רציתי לכתוב אלא על העקרון שהתברר בעקבות ההרשעה.
שהרי ברור היה והוברר מעל לכל ספק, שהרב אורי לופוליאנסקי עצמו לא קיבל שום
טובת הנאה בעקבות פרויקט הולילנד, אלא אישר את פרויקט הולילנד, כאשר
במקביל אגודת יד שרה שבראשותה קיבלה תרומות מהקבלן של אותו פרויקט.
כלומר, העקרון שהוגדר כאן, כתקדים משפטי, כסוג של שוחד, הוא העקרון הבא:
"הרב אורי הסכים להקמת פרויקט חריג לנוף הירושלמי, במקביל לקבלת תרומה של
סכום רציני לטובת ארגון חסד כלל-ארצי שהוא עומד בראשו".

או במילים אחרות: הפעולה של "ההסכמה של מקבל ההחלטות לויתור על טובת
הציבור בתחום אחד (הנוף הירושלמי) במקביל לתרומה לטובת הציבור הרחב בתחום
אחר (תרומה לאגודת יד שרה) שקרוב לליבו של מקבל ההחלטות (שעומד בראש יד
שרה)" הוגדרה על ידי בית המשפט של מדינת ישראל כפעולה של "שוחד".

הכל טוב ויפה (או לא כל כך) אבל אם נמשיך את הכיוון הזה קצת הלאה, נגיע
לדברים מאוד מעניינים.

לדוגמא, מצב שבו מפלגה מתנהגת בצורה שנוגדת את רצון רוב בוחריה, כדי להעלות
את הסיכויים שלה להכנס לקואליציה – האם אין בכך סוג של שוחד?
או "הסכמה להשפלה של ציבור א' תמורת חיוך נחמד מאת נציגם של בני ציבור ב'" –
האם אין כאן בדיוק, אבל בדיוק, אותו עקרון של "ויתור על טובת הציבור בתחום אחד תמורת הגדלת טובת הציבור הרחב בתחום שחשוב לי באופן אישי"????
ואולי בעצם כל מה שקוראים לו "המשחק הפרלמנטרי" הרי זוהי מילה נרדפת ל"ויתור תמורת הישג" – ועכשיו קוראים לזה "שוחד" – האמנם?

ואם נמשיך עוד קצת, הבה נדבר על הכלל הידוע של "דברים שרואים משם לא רואים מכאן",
כלל שגרם לכך שכל ראשי המדינה בישראל הפכו להיות פחות ימניים ביום שבו הגיעו לכסאם הרם.
מה גרם לכך? אולי טובות הנאה של כבוד ולחיצת יד עם נשיא האימפריה הגדולה?
או שמא האיום שהתקצוב האמריקאי יעוכב או יוקטן או יופסק באם לא תיכנע מדינתנו הקטנה לגחמותיה של אמריקה?
והאם בכך, על פי אותו עקרון, אין שוחד?

שהרי אם מצב שבו מסכימים להקים "מפלצת ארכיטקטונית" (לכאורה) מול תמיכה כספית בארגון ללא כוונות רווח נחשב שוחד,
מה זה שונה ממצב שבו מסכימים להקים "מפלצת טרור" תמורת טובות הנאה פיננסיות,
לא, חלילה, לכיסים של מקבלי ההחלטות, אלא לתקציב מדינת ישראל?
מה ההבדל המהותי בין העברת תקציב ליד שרה במקביל להסכמה לבקשותיו של קבלן פלוני,
לבין העברת תקציב למדינת ישראל – תרומת הסכמה לכל מיני דברים לא כל כך מוסכמים –
אולי גם מדיניות זו יכולה להיות מוגדרת כסוג של שוחד, על פי אותו עקרון?

ואם כך, אולי הגיע הזמן לשנות את כל כללי המשחק.
אולי כל אחד מאיתנו צריך להתנהג באמת על פי אמונותיו והשקפת עולמו.
אולי כל מצב של "זגזוג" של נבחר ציבור תמורת תפקיד/ים בקואליציה
ו/או תמורת טובות הנאה ו/או תמורת מתן תמיכה כספית לו, לבוחריו או למדינתו,
ראוי כעת שיוגדר כשוחד על פי התקדים שלפנינו,
ואם כך, צריכים כל חברי הכנסת לחזור איש לעמדותיו המקוריות ולהתמיד בהם.

וגם ארצות הברית לא תוכל יותר "ללחוץ" על מדינת ישראל באמצעות "הלחצן הירוק",
שכן משמעות הלחץ ההוא הוא "אם לא תוותרו על עקרונותיכם, המדינה שבראשותכם תפסיד הרבה כסף"
טענה המהווה לכאורה, על פי פסיקת בית המשפט הישראלי, סוג של שוחד.

כלומר, מכאן והלאה כל אחד מאיתנו מוכרח לפעול על פי עקרונותיו ועל פי מה שהתחייב לבוחריו,
בלי רשות להתקפל, בלי רשות לשנות, בלי רשות לשאת ולתת על עקרון אחד תמורת אחר,
ובעצם בלי שום אפשרות לבצע משא ומתן של X תמורת Y,
אם X משמעותו הטבה לחלק מהאזרחים ו-Y עלול לפגוע באי אלו עקרונות או באי אלו אזרחים,
כי מסתבר שכל סטיה מעקרון זה נחשבת, על פי החלטת בית המשפט, כסוג של שוחד.

או, במילים אחרות, ייקוב הדין גם את כל ההרים שמסביב.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.