על יום העצמאות והכרת הטוב / מנחם רהט

• לא כל שלומי אמוני ישראל מכירים את מידת הכרת הטוב *

הסבא מִשפולה (תפ"ה-תקע"ב; 1724-1811), מתלמידיו המובהקים של המגיד ממזריטש, נהג להתבטא בליל הסדר: "כשהקב"ה רואה עכשיו את בניו יקיריו מתכנסים לבושי חג בבתי הכנסת ואומרים לכבודו יתברך הלל בהתלהבות ובהשתפכות הנפש, ואחר כך מתיישבים לשולחן הסדר, ושואלים מה נשתנה הלילה הזה: מדוע ארכה גלות אפילה זו מכל הגלויות? – עוֹלה לפניו יתברך המחשבה, שהגיע זמנם של ישראל להיגאל ולחזור לארץ הקודש".

כך פחות או יותר התבטאו מאות ואלפי חכמי הדורות, ומאות מיליוני יהודים מעוּני אלפיים שנות גלות, שנכספו לראות בשוב ה' ועמו לציון, ולא זכו. לאורך 1,980 השנים שחלפו מאז דיכא הכובש הרומאי האכזר ביד ברזל את מרד בר כוכבא והיגלה את אחרוני היהודים מא"י (פרט לבודדים שהסתערבו בגליל וביהודה), ועד בכלל, התפלל היהודי מדם ליבו למימוש חזון קיבוץ הגלויות, לקץ הגלות המרה הממאירה, ולשיבת ציון:

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו… כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ… וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ, וְקַיֶּם לָנוּ … אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ … 'וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר' … 'וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה … אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ".
וכמו לא די בכך, דקותיים בלבד לאחר תחנונים אלה, שוב זעקו אבותינו וסבינו מעומק ליבם: "קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, [למען] יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי אַתָּה הוּא הָאֱ-לֹהִים לְבַדְּךָ … אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, חַי וְקַיָּם, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד … וְקַיֶּם לָנוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי צְפַנְיָה חוֹזָךְ: בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם, כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם, אָמַר ה'".

תפילות אלה נאמרות בכל יום. גם בשבתות ובמועדים. בתפילת שחרית של ימי החול ספרנו 18 איזכורים לתוחלת לשיבה מיידית לציון. "אָב הָרַחֲמָן, הַרְאֵנוּ אות לְטובָה", התחננו אבותינו בתפילת 'תחנון' של כל שני וחמישי. ומהו האות? – הוא מוזכר מיד בהמשך התפילה, באותה נשימה ממש: "וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ".
בעצם, כל ספרות הקודש בכל חדרי התורה, וכל הפולקלור העממי על אודות חיי היהודים בחשכת הגלות, גדושים כיסופי-עד-כלות, לקץ הגלות, למימוש 'זכות השיבה' ארצה. אף נפסקה הלכה מרחיקת לכת: לעולם ידור אדם בעיר שֶכולה גויים בא"י, ולא בעיר שכולה יהודים בחוצה לארץ.

מאת ה' הייתה זאת

אבל רק דורנו, דור יחיד ומיוחד ששרד את אֵימי הנוראה שבשואות, זכה שתחנוני הדורות נענו לעינינו ממש. מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו. א"י, שהיתה ריקה מיהודים עד לתחילת המאה ה-19, קיבצה לתוכה מספר שיא של יהודים, שמעולם לא נודע בתולדותיה – למעלה מ-6.2 מיליונים כ"י, ועוד היד נטויה.

אבל ישנם בינינו, לדאבון הלב, סרבני הודיה לבורא עולם על החסד הגדול. לא רק קיבוץ גלויות אלא מדינה וממשלה, צבא וכלכלה. פלא פלאים שאבותינו אפילו לא העזו לפנטז עליו. מבחינתם, אפילו חלום באספמיה נחשב ריאלי יותר. ואכן, משהוכרזה המדינה, כנגד כל הסיכויים, הודה החזון אי"ש, שיש בהקמתה משום "חיוך משמים". ידידו הרב שלמה כהנמן, ראש ישיבת פוניבז', אף הניף את דגל המדינה הציונית בחזית בנין הישיבה.

אבל ממשיכיהם מסרבים להכיר בחסד העצום, שבהתגשמות חזון הדורות. גם לא למדו לקח מסיפורו של חזקיהו המלך, שנענש מחמת אי הכרת הטוב. חזקיהו, בן תורה שבימיו לא נמצאו תינוק או תינוקות מדן ועד באר שבע שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה, זכה וניצל בדרך נס מופלאה מתיגרת-ידם של 185 אלף חיילי סנחריב מלך אשור, אשר צרו על ירושלים. כולם ניספו בלילה אחד. בעקבות הנס הגדול נשא ישעיהו הנביא את נבואת "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד" (שמשולבת כיום בתפילת ההודיה של יום העצמאות).

לוח א"ת ב"ש – אות משמים

ועל אף צדיקותו ותורניותו של חזקיהו, נמצא בו פגם נורא – אי הכרת הטוב: "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: חזקיה, שעשית לו כל הנסים הללו, ולא אמר שירה, תעשהו משיח?!" (סנהדרין צ"ד א'). ללמדך עד כמה חמורה מגונה מידה זו של אי הכרת הטוב.

אבל לא צריך להרחיק עד חזקיהו. די להסתכל 70 שנה אחורה, ולהיזכר בזוועות שעולל הצורר הנאצי לעמנו. באין לו מדינה שתגן עליו, ידועה התוצאה. גורל מר שכזה, ארב לא רק לעם ישראל. לפחות 180 מיליון בני אדם(!), הוכחדו במסעות ג'נוסייד מחרידים, במרוצת המאה ה-20, באין להם מדינה משלהם: ארמנים, כורדים, צ'רקסים ועוד ועוד.

סוציולוגים שיחקרו פשר סרבנות זו, יאמרו מן הסתם, שהיתה כאן בעיה אמונית: כיצד ייתכן שבורא עולם מטיל על תנועה חילונית את משימת הגשמת חזון הנביאים? חוקרים אחרים מן הסתם יתהו לעצימת העיניים מול רמז מיסטי בהיר: על פי לוח א"ת ב"ש (חיבור האותיות הראשונה והאחרונה בא"ב, וכן הלאה), שאימץ מרן יוסף קארו בשולחן ערוך (או"ח, הלכות ר"ח, תכ"ח, ג'), קל למצוא מיקומם של מועדי השנה, יחסית לפסח:

ביום שחל בו א' דפסח, יחול לעולם תשעה באב; ביום ב' יחול חג השבועות; וכן הלאה. רק לשביעי של פסח, כלומר לצירוף ז"ע, לא נמצא פשר. עד שלימדָנו הרב עמרם אבו-רביע ז"ל, שמאז תש"ח מתחבר ה' באייר עם שביעי של פסח. יום העצמאות לעולם יחול ביום ז' של פסח. מי יהין לטעון שכל זה רק מקרה? מי לא ימצא כאן הוכחה מובהקת לקשר הגורדי שבין גאולה ראשונה, לראשית צמיחת גאולתנו האחרונה?

אבל כשמתעקשים לא לראות, אז באמת לא רואים. גם לא מִמֶטֶר.

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. רמז מיסטי ברור ובהיר!!!
    רה"ט = רמאי השופע טיפשות

    רמז מיסטי חזק!!! כנסו!!! |
    הגב
  2. אם הכתב הממורמר מתוסכל ומתוסבך הזה בונה את ההוכחות שלו על גימטריות וקורא להם "רמז מיסטי" באמת טוב יותר שיילך למיסטיקה
    הוא לא רציונלי
    הרי מול הרמזים הללו יש את ההוכחות הברורות בלי מיסטיקה של אלפי הילדים וילדות הבחורים והבחורות שיוצאים לתרבות רעה מהמוסדות שמחנכים לאמונה במדינה המוסדות שבהם מלמדים רהט וחבריו את תורת הצינות ושנאת הדוסים הטפילים
    מה צריך יותר מזהף כאשר הפטרון שלו בנט לחם בגסות רוח בכל מוסדות התורה ונזקיו נמנים עד היום בכאב. כל זה לא מפריע לכם אתר קקר היקרים שנותינם דברי חרוף וגידוף כאלה להתפרסם.

    יוני |
    הגב
  3. חומר למחשבה: האם אתר דתי לאומי היה מכניס כתבה שלועגת לדלי"ם?
    מה זה אומר על הנחיתות של מנהלי האתר? ואולי זה לא אתר חרדי אלא אתר שרוצה להיבנות מהחרדים הפראיירים שקוראים אותו ומביאים לו מפרסמים? חבר'ה תבינו עד שלא נחרים את גסי הרוח שנבנים מאיתנו ויורקים עלינו, זה לא ייפסק.

    שוקי |
    הגב
  4. בושה שמכניסים כתבה כזו באתר שקורא לעצמו חרדי. העיתונאי הזה מזלזל בכל הרבנים החרדים שקוטנם עבה ממותנו, ומביא דוגמה מהגרש"ז או מהחזו"א שהורו לכל צאצאיהם ולכל תלמידיהם שלא לנהוג כמו העיתונאי העלוב הזה?
    הרי החזו"א הקפיד לומר תחנון ביום העצמאות גם כאשר היה סנדק ב-3 בריתות באותו היום, כדי להוציא מליבם של טועים (והדברים מפורסמים לכל תלמידיו), והגרש"ז לא תלה את הדגל בביתו, ואת כל בניו וצאצאיו וכל תלמידיו שלח לישיבות קדושות ללמוד תורה ולא לצבא ולא לישיבות הסדר.
    אז בא לו עיתונאי קטן וקשקשן שמתנהג בחוצפה ובגסות רוח ומתעלם מכל האמת? הרי זו גסות רוח מאין כמותה! של אדם קטן.
    אילו היית רק כותב את דעותיך, ניחא (אם כי האתר היה אשם בפרסמו דברים כאלה), אבל כשאתה נתלה באילנות גבוהים כהחזו"א והגרש"ז, הרי אתה סתם תחמן וקומבינטור קטן ועלוב, וגם גס רוח בנוסף.
    חבל שנותנים במה לעיתונאי כזה, וזו לא הפעם הראשונה שהנ"ל מטעה כאן ביודעין ובפרהסיה (ע"ע כתבתו על השמיטה בעד היתר המכירה ונגד כל גדולי ישראל, וגם שם הוא הציג את הדברים כאילו רק מיעוט קטן של רבנים בודדים מתנגד בדור הנוכחי להיתר המכירה, ולעג להם על חוסר אנושיותם, עפ"ל).
    אני חוזר ומדגיש: אילו היה כותב את דעותיו או את דעת רבנים דלי"ם, כי אז היה מקום להתווכח (למשל, להזכיר לו את מאמר חז"ל הנשכח בחוגו – "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו"), אבל כשהוא מנסה להיתלות ברבנים החרדים עצמם, הרי אין כסילות יותר מזו, ואין צורך אפילו להתווכח מול תחמן קטן שמנסה להטעות את הקוראים.
    אולי אתם מקבלים על זה כסף או טובות הנאה אחרות, אבל אתם מעידים בכך על עצמכם. חבל.

    ישראל |
    הגב