ליצמן ופרוש. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
דבר חשוב בחשבון הנפש שבימים הנוראים, ימי הדין, הוא ההבחנה בין עיקר לטפל. מה העיקר בחיים, ומה לא. זו הסיבה שה'מסילת ישרים' פותח בתכלית האדם ובחובת האדם בעולמו.
זה חשבון נפש לא קל, כי גם אם מגיעים למסקנה ראויה, לא קל לשנות אורחות חיים, אפילו לא מידה אחת. עד כדי כך, שגדולים כתבו שאדם נולד כדי לשבור מידה אחת בכל ימי חייו.
בשבוע שעבר הושבעה הכנסת. לא אבוא לדבר על חברי הכנסת והעסקנים החילונים, שאין להם דבר אחר בעולמם. רק בנוגע לעסקנים החרדים. לא פעם שומעים בציבור החרדי, ואפילו בקרב בני תורה, נימת הערצה לעסקנים החרדים. למפורסמים. לאלה שדבריהם נשמעים בתקשורת והם מצוטטים. לאלה המקבלים הערכה חיצונית וכבוד, משכורת נדיבה מאוד, רכב צמוד.
מנקודת מבט חרדית, אפילו נקודת מבט יהודית פשוטה, העסקנים הם מסכנים. אזכור כשיום אחד הגיעו למרן הרב אלישיב זצ"ל והציגו בפניו ילד שאמרו עליו שיודע לשיר יפה. תגובתו של הרב היתה (שמעתי אז דברו זה בקול שקט): 'נבעך'. מסכן. הרב לא הסביר למה. אבל זה היה ברור. ילד שיש לו קול יפה באופן מיוחד, יהיה קשה לו ללמוד. קשה יהיה לו להיות תלמיד חכם, יהודי ירא שמים פשוט. הוא יעמוד בפני ניסיונות רבים מאוד, ובפרט בפני ניסיון הכבוד והגאווה.
אין ספק שהעסקנות החרדית חשובה. בלעדי עסקנים חרדים למיניהם, חברי ממשלה וכנסת, ראשי עיריות וחברי מועצת עיר, עסקני הצדקה, קבלני ערים ועוד, לא היתה תקומה לחיי הקהילה החרדית ולישיבותיה. מבחינה זו, הם ודאי ראויים להערכה ולכבוד. אבל בנקודת האמת הצרופה – אמנם העולם צריך להם, אבל אוי לו מי שבניו או משפחתו שרים וחברי כנסת ועסקנים.
כי אין כל ספק, שחשבון כן בימים הנוראים, מביא למסקנה הברורה, שאדם פשוט, שיושב ולומד כפי יכולתו, עמל לפרנסתו כדי הצורך, או שרק לומד ומתפרנס מן הצדקה, ואף אחד לא יודע על קיומו, עולה לאין שיעור על כל גדולי העסקני למיניהם. הם אלו המבחינים באמת בין העיקר לטפל בחיים. הם המבינים את משמעות החיים לאשורה.
זו הסיבה שלא רק שאין כל מקום להתפעלות מהמפורסמים החרדים, בעסקנותם או בעשירותם, אלא שיש לראותם כמסכנים. מסכנים, כי הם מאבדים עולמם בחייהם. מסכנים, כי אם היו קמים בבוקר, מתפללים ולומדים כפי כוחם ומתפרנסים בצנעה, היו גדולים לאין ערוך. האם אי פעם שמענו על אמא יהודיה מתפללת בהדלקת הנרות שיהיה לה בן חבר כנסת או עסקן דגול?
2 תגובות