על רקע "צוק איתן": נתניהו ממריא, ליברמן מתחזק והלפיד דועך

מבחינת החרדים מדובר בסגירת חשבון עם לפיד. הוא השאיר אותם מחוץ לקואליציה ושלח אותם ללשכת הגיוס, הם הראו לו מי האפס ושלחו אותו לעזה.הטור של לילך ויסמן

ביום ה-24 למבצע צוק איתן אפשר לעצור לרגע ולעשות מאזן ביניים: הסכמה לאומית רחבה להמשך המבצע: יש. מרחב פעולה בינלאומי: היה. הצלחה צבאית: אגדה שטרם הוכחה. מצב רוח ציבורי: משתנה כל הזמן, כמו גם התמיכה והאמון בנתניהו. בתחילת המבצע, הזהירות של רה"מ והניסיון שלו להימנע מהפעלת כוח זכו לפרגון והערכה, אבל בשבוע השלישי ללחימה בעזה, כשעשרות ההרוגים מעכירים את האווירה והריצה למרחבים המוגנים נמשכת, ההתנהלות של נתניהו נתפסת כהססנית ומדשדשת.

ההתנגדות שהוא זוכה לה בתוך הליכוד, היא כנראה רק שיח פנימי של השוליים בסיעה, ולא באה לידי ביטוי בתמיכה הציבורית הרחבה ובזינוק בכוחו של הליכוד: מאז תחילת המבצע זינק הליכוד ב-11 מנדטים. לא פחות. מסקר מכון רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" עולה כי הציבור מגבה את רה"מ ומעניק לליכוד 31 מנדטים ולליברמן הוא מעניק 13 מנדטים. מה שערב היציאה למבצע היה הליכוד- ביתנו מתחזק, ויחד זוכים ליברמן ונתניהו ל-43 מנדטים. אולי שר החוץ היה צריך להתאזר בסבלנות ולהמתין עם הפיצול.

מצד שני, ליברמן מקבל דיבידנדים בסקרים בגלל הדרישה שלו למוטט את החמאס. בכל הסכם קואליציוני הוא דרש להכניס את הסעיף הזה וזה מה שהציבור אוהב אצל ליברמן – מילה שלו זו מילה, ולכן במערכת הפוליטית יש מי שמעריך שהוא ינסה לממש את זה בסוף המערכה: הוא יתקוף את נתניהו על ניהול מאופק מדי של המלחמה, יגיד שהוא נגרר, יכנס מסיבת עיתונאים בתוך שעתיים וייקח את ישראל למערכת בחירות קצרה ומהירה. ליברמן מכחיש את התרחיש הזה. בעוד התמיכה בביבי-החדש היא בעיקר במרכז ובשמאל, בנט עם 13 המנדטים יכול להיות פרטנר לא רע לאיווט. זה חיבור מתבקש, יחד הם יכולים להיות הליכוד החדש.

בינתיים לנוכח המשך המבצע, 87% מהציבור מרוצים מההחלטות שקיבל ראש הממשלה. 21% מהם דרך אגב, מצביעי מרצ והתנועה. הבעיה של נתניהו היא שעיקר התמיכה בו היא מהשמאל והמרכז, ושמצב הרוח הלאומי משתנה כל הזמן. אחוזי התמיכה האלה הם חולות נודדים יותר מהמפלגה של לפיד ויכולים להתהפך עליו בכל רגע נתון.

ובכל זאת, המלחמה לא הצמיחה מנהיגות אלטרנטיבית. בליכוד יש קרבות פנימיים אבל נתניהו עדיין מאפיל על כולם. בישיבת הממשלה הבוקר מתח נתניהו ביקורת על ההתנהלות של השרים כשהוא מישיר מבטו לגדעון סער, שמסתובב עם סכין בין השיניים בשבועות האחרונים. למאמץ המלחמתי של שר הפנים הצטרף השבוע לרגע גם סילבן שלום שהזכיר שהוא לא הלך לשומקום. וגם דנון ולוין חורגים לעיתים מהשפה הדיפלומטית כשברקע השטח הליכודי מתוסכל: יש לו ראש ממשלה, שר ביטחון מהליכוד, שר חוץ מישראל ביתנו, והחלטות הקבינט נראות כאילו מובלות על ידי שמעון פרס. בינתיים בליכוד ממתינים לראות איך העסק ייגמר. אם יהיה סימן שאלה מי ניצח, יהיה ברור שנתניהו הפסיד. המבחן יהיה עם הטיל הראשון על שדרות אחרי הפסקת האש.

מדד החמוצים

המבנה הדיקטטורי של יש עתיד מייצר שקט תעשייתי במפלגה אבל נראה שגם הריצה מאולפן לאולפן לא הצליחה לשכנע את הציבור שהיו"ר עשוי מחומרים שמאפשרים לישון בשקט בעת מלחמה. בסקר גלובס זוכה לפיד ל-11 מנדטים. בזמן לחימה הוא לא רלוונטי, גם אם הוא עושה לימין שור וקורא להשמדת ראשי חמאס. הוא לא נתפס כפרזנטור המתאים לביטחון, יותר כשליח ערוץ 2 לממשלה.

הבעיות האמיתיות של לפיד יתחילו כשיגיש את התקציב לממשלה, או ליתר דיוק, כששלי יחימוביץ תחשוף כמנהגה ראשונה את הטיוטה. אז יתברר שאין לו מע"מ אפס, אבל יש לו תקציב. הוא רצה להיות האיש הטוב שיחלק דירות, במקום זה יצטרך להשית גזירות.

המלחמה הנוכחית תשנה את הקונספציה הביטחונית. יצטרכו למגן את הדרום, ולהיערך מחדש מול מנהרות אפשריות בצפון. וזה יעלה כסף. לפיד יגלה שלא מספיק לרדת לשדרות להצטלם עם חמוצים. צריך גם להוביל מהלכים כלכליים אמיצים. בעוד כמה שבועות יאלץ שר האוצר להגיש את התקציב עם ההתאמות למלחמה. הן יורגשו רק ב-2016, את הביקורת הוא יספוג כבר ב-2014.

אפס – אפס מע"מ

מחדל המנהרות מחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית: הן מנהרות התקיפה מעזה לתוככי ישראל והן המנהרה החתרנית שחפרו בשקט בשקט לוחמי יהדות התורה, גפני וליצמן בשליחות נתניהו, מתחת לחוק מע"מ 0% של לפיד.

בסוף מושב הכנסת השלישי שלו מאז נכנס לתפקיד, גילה השבוע שר האוצר שהוא פרזנטור חמוצים משופשף, אבל עדיין טירון פוליטי. אף אחד לא גילה לו שמי שמשאיר לרגע האחרון את אישור ההבטחה הכי גדולה שלו לציבור (בעיקר כשהיא שנויה במחלוקת) עלול להיקלע לזירת מטענים בוועדת הכספים; שכדי להעביר הצעת חוק צריך לפתוח את הארנק ולקנות תמיכה פוליטית; וגם, שאסור לסמוך על נתניהו.

הרווח של נתניהו משולש: מבחינה כלכלית הוא חושב שמדובר בחוק רע; הפגיעה בלפיד עושה לו טוב; ומעל לכל – הוא מעוניין בחיזוק הקשר החרדי לקראת הקמת הקואליציה הבאה. צעד קטן לחרדים, צעד גדול לכלכלת ישראל.

מבחינת החרדים מדובר בסגירת חשבון עם לפיד. הוא השאיר אותם מחוץ לקואליציה ושלח אותם ללשכת הגיוס, הם הראו לו מי האפס ושלחו אותו לעזה.

שר האוצר הושפל ציבורית ופוליטית. ההבטחה שלו לדירת החלומות המוזלת הולכת ומתרחקת, והציבור שכבר לא יכול לחכות, יקנה דירות במחיר גבוה. לפיד ישלם על זה בקלפי.

בינתיים יו"ר יש עתיד לא מוותר. בנט כבר לא אח שלו, אבל שר האוצר חייב שתמיד יהיה לו בן משפחה בסביבה. קבלו את האח החדש: אורי אריאל. בזמן שבנט ולפיד לא מסכימים על כלום בקבינט, התגייס אריאל להציל את המע"מ אפס, והבטיח לכנס את הכנסת עוד בפגרה כדי להבא את החוק לאישור. אריאל חרד מאיבוד האמון של הציבור ביכולתה של הממשלה להפחית את מחירי הדיור, אבל חושש יותר ששקיעת תוכנית מע"מ 0 של לפיד תוריד על הקבר גם את תוכנית מחיר המטרה שלו שאישורה מותנה בחוק של לפיד. גם יו"ר ועדת הכספים, ניסן סלומינסקי, גילה אחריות השבוע. הוא ויתר על 40 מיליון שקל להתנחלויות, והציל את המדינה מגזירת 0 מע"מ של לפיד.

לא בטוח שנתניהו יאפשר את המהפך הדרמטי. רה"מ אוהב את החרדים ולא אוהב אפס מע"מ בדיור. הוא מעדיף את גפני בפנים ואת לפיד בחוץ. נראה שגם לפיד היה מת לצאת מהקואליציה, אבל עם חוק אפס-אפס מע"מ לא הולכים לבחירות, ולכן הוא צריך ביטחונות שהממשלה תישאר על תילה גם בלעדיו. החרדים היו שמחים להיכנס לממשלה אבל רק במחיר יציאה של לפיד.

גפני מאשר שהסטטוס ביחסים עם ראש הממשלה השתנה. "יש התקרבות של חצי פסיעה", אומר גפני. "לפיד כבר לא מאיים על אף אחד. אם הוא יפרוש- אפשר יהיה לכנס את המליאה, אנחנו נצטרף", הוא מוסיף. שאלתי אם נתניהו יכול עכשיו לישון בשקט. "כל עוד לפיד בפנים – לא נהסס להפיל אותו יחד עם השותף שלו", הוא מזכיר לרה"מ שלא הכל סגור.

לו לא היה נתק מוחלט בין נתניהו לליברמן, יכול היה רה"מ לבקש משותפו הבכיר לשעבר את הסכמתו לצירוף החרדים, אבל ליברמן מסרב, ולפיד לא יכול לפרוש. כמה אירוני שהניצחון של החרדים הוא עבורם גם תקלה מטורפת. הוא תקוע בפנים, והם נשארו בחוץ.

מי יצא אפס בסוף הסיפור הזה עוד מוקדם לדעת. יוזם החוק? מטרפדיו? הציבור? לפחות ללפיד, שמזמן זנח את אג'נדת "איפה הכסף" ועבר לחגוג על החרדים, יש עכשיו את מי להאשים- אני רציתי לסדר לכם דירה, הוא יאמר, החרדים תקעו הכל. בינתיים לא נותר לו אלא לבלוע את הרוק ולכתוב פוסט טראומה בפייסבוק.

חשיפה לצפון

הפשיטה של בוז'י הרצוג, זהבה גלאון, תמר זנדברג, נחמן שי, מירב מיכאלי, שלי יחימוביץ' וחבריהם על האולפנים מתבררת כלא אפקטיבית. העבודה ומרצ מאבדות בחודש האחרון 5 מנדטים. מלחמה מעולם לא עשתה טוב לשמאל, או למצע חברתי. כשפעמון המלחמה מצלצל למי אכפת ממחיר הקוטג' או הסלולר. משה כחלון, ששמר עד כה על מספר מנדטים דו ספרתי בסקרים, נחתך בחצי ובסקר גלובס הוא מקבל 6 מנדטים. המגרש הביטחוני לא טוב לו. הוא נעלם החודש. לא התייצב לימין הממשלה, אך גם לא יצא נגדה.

פרט למנהרות, חשף המבצע את שיטת החשיבה בקבינט. במשך שלושה שבועות ממשלת ישראל החליטה רק מה לא. כמעט ולא התקבלו תוכניות יזומות בניסיון להגן על הגבולות או להסדר עם הפלשתינים. יחד עם המנהרות נחשפו גם החללים בתפיסת הביטחון הישראלית. לכולם ברור שיש מגבלות לכוח ויידרש פתרון מדיני, אבל לאף אחד אין תשובה.

בינתיים מי שהוביל את התפיסה הביטחונית והמדינית זה מוחמד דף. בסוף המבצע לנתניהו לא תהיה ברירה אלא להידרש לסוגיה. הדילמה תהיה מה לעשות עם התהליך המדיני שהוקפא. נכון להיום יש לו רוח גבית מ-62% בציבור שסבורים שנתניהו צריך לחדש את המו"מ עם אבו מאזן.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.