"עמלים לשווא, ביזע ובדם" / דנה ורון על הקלות הבלתי מובנת של השחרור

"ואני תוהה אם חיילנו יודעים, שלמרות שהם מסתכנים כל כך למען מטרה זאת, האם הם מודעים לכך שמחר יכול לבוא פוליטיקאי זחוח דעת, ולבטל ברפרוף חתימה וחיוך למצלמה, את כל שעמלו להשיג"?? דנה ורון מסרבת ליטול חלק בפסטיבל האחדות והגאווה

בימים האחרונים יש באוויר, כמעט, הרגשת פסטיבל, לכל מי שעוד התנדנד בין אי שביעות רצון ממהלכי הממשלה לבין תמיכה מוחלטת, באו הימים הללו של הספדים, הלוויות, עצרות בכותל וחלוקת ממתקים לחיילי צה"ל והכריעו את הכף.

אנחנו בבסיסנו, עם נהדר ומלוכד (מלבד מחלוקות "קטנות" שבדרך), וכל מה שצריך כדי להזכיר לנו את זה ולגרום לאיחוד ולאחדות, זה להעלים לנו שלושה בני עשרה, כדי להזכיר לנו את זה.

וזה נכון, אנחנו באמת עם נהדר.

רק נשים בצד רגע את הידיעות הללו שזולגות מדי פעם אל מסך הנייד ועושות לנו בחילה קלה, לא. אנחנו לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו. צה"ל סוף סוף נמצא בחברון לנקות את כל קיני הטרור ואת מנהרות התופת, צה"ל אוזק בחזרה את כל משוחררי עיסקת שליט, צה"ל לא פראייר.

אבל מה אעשה עם ההחמצה הזו שעושה לי חמוץ בגרון? זו ששואלת למה רק עכשיו??

האם באמת הייתה מוכרחה משפחת מזרחי לאבד את אביה בערב ליל הסדר האחרון, כדי שנבין סופית ורשמית שזיאד עוואד מוכרח להיות מאחורי סורג ובריח?? (או שאולי בעצם הבנו רשמית אך לא סופית כיוון שתכף, נאלץ לשחרר אותו שוב).

האם באמת היו צריכים לחטוף לנו שלושה ילדים, כדי שננקה את חברון מהטרור המשגשג ופורה בה בלי כל הפרעה? אולי אם היינו מנקים אותה קודם, אייל, נפתלי וגיל-עד עוד היו משמיעים עכשיו איזו סברה מפולפלת בין כותלי הישיבה בלי כל פחד?

עם כל כמה שניסיתי להצטרף אל פסטיבל האחדות והגאווה, מה אעשה ואינני יכולה להתעלם מהתחושה שנעשה מעט מדי, ובעיקר, מאוחר מדי?? מה אעשה עם הפחד המצמית שמנקר כמו דוכיפת במוחי ושואל "מה יהיה מחר"? מה יהיה אם לרגע יהיה שקט ואויבינו יסתירו את כל הזדון שלהם מאחורי חיוך ועלה של זית?

האם נפקיר שוב את חברון? כמו את גוש קטיף? כמו את משפחת מזרחי? כמו את שלושת הילדים שנרצחו בדם קר??

האם נשחרר (שוב) את מאות הרוצחים והמחבלים שצה"ל עמל כדי להשיב ולו בכדי שיואילו בני דודנו לשבת איתנו שוב סביב שולחן עגול? כדי שרק יסכימו לשבת ונוכל שוב לדון עימם על השחרור הבא? על המחווה הבאה? על המסירה הבאה?
אני יודעת, אנחנו עם נהדר וחיילנו הקודשים מוכנים למות למעננו, בלי ציניות, באמת.

אני רק תוהה אם חיילנו יודעים, שלמרות שהם מסתכנים כל כך למען מטרה זאת, האם הם מודעים לכך שמחר יכול לבוא פוליטיקאי זחוח דעת, ולבטל ברפרוף חתימה וחיוך למצלמה, את כל שעמלו להשיג- ביזע וכן, גם בדם.

כותבת הטור דנה ורון משדרת את התוכנית הזוגית "לא מה שחשבתם" ברדיו ירושלים, בין 22:00 ל-00:00.

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. ה' יקום דמם של הנרצחים. ויחזיר לנו את החיילים בריאים ושלמים

    בת-אל |
    הגב
  2. ממשלת חלם. ואת לא הראשונה,למרות שאת צודקת, ששואלת שאלות כאלו. תני לגלות לך, יהיו עוד שישאלו וגם הם יישארו ללא תשובה

    משה הריאלי |
    הגב