עשר לקחים מפרשת ST וינשטיין

גולש כותב לקוקר טור מיד לאחר קריאת הספר על אסתי וינשטיין , אך החלטתי שאין זה נכון שאגיב, כל זמן שהמשפחה בוחרת לשתוק. כעת, שהמשפחה הגיבה סוף סוף, מתירה אני לעצמי לפרסם את דעותיי.(הכתיבה לא בטעות, היא מלמדת על איפיון מצב נפשה לפי הערכת הכותבת).

 

לפני שנים רבות היה נער שובב מופרע ומרדן שנמשך לפיתויי הרחוב, רבים טענו כי בעייתו נפשית היא, ומיטב מומחי הנפש נהנו מערמות של שטרות צבעוניים ומרשרשים בזכותו.

מטפליו וקרוביו הגיעו איתו יום אחד למומחה על, הוא האזין לו כמה דקות, ואמר ישירות למלויו "אין לו שום בעיה נפשית, יש לו רק דבר אחד: ייצר הורע" (*יצר הרע. הפרופסור המקריח גלוי הראש אמר את זה בליטאית יישיבישערית מושלמת), והוא המשיך: "הפתרון שלו הוא רק אחד: מה שאצלכם קוראים "מוסעער" (*לימוד מוסר).

קראתי את ספרה של האומללה ששלחה יד בנפשה באשדוד. כמו כולם, חשתי אמפתיה רבה כלפי הדמות שלה, בין השאר משום שנחשפה עד הקצה האחרון באישיותה, וחשתי תדהמה מול התקונעס (*התקנות) של גור, ואפילו סלידה. חשתי בקריאה הראשונה שהדמות הגברית אותה היא מציירת, (וכמובן שאין להאמין לה כלל באשר למציאות האובייקטיבית וכדלהלן), שלילית ביותר, כמעט בלתי נסבלת, ולהלן ההסתייגות.
אך יש כמה דברים שהשכלתי, לא כמו כולם. כמה תובנות חשובות. הלא המה:

1. כמה מביך הנסיון שלה לשכנע אותנו שהיא אמא טובה ומסרה את נפשה עבור בנותיה. בצוואתה היא פותחת בבקשת סליחה מארבעת הקטנות שהיו "קטנות מכדי להבין", ובהמשך היא מבקשת להראותן את מכתבי "הנאצה" שלהן, כדי שיזדעזעו! אם הן אינן אשמות, מה ההצדקה והטעם בלהרוס להן את החיים???!!! אולי במקום לבקש מהן סליחה תואילי פשוט להצניע את המכתבים הללו?? שמעת פעם על המשפט "לא מדובשך ולא מעוקצך"? מישהו יכול להאמין שאמא יכולה להיות אכזרית כל כך כלפי עולליה?

מהגדולות היא לא טורחת לבקש סליחה אפילו. כאילו היא מלאך טהור והן פסגת הרוע. לא מגיעה להן בקשת סליחה! היא לא גרמה להן עוגמת נפש, לא פגעה בהן, לא זנחה והפקירה אותן, לא העניקה להן מהלומה נפשית הכי חמורה שיש, היא רק עושה טובה והנחה באומרה שאיננה "כועסת" עליהן, כי אם רק "מאוכזבת". שתגדנה תודה, היא מרשה להן לבוא להלוויה, לאחותה הגדולה היא ציוותה שלא תבוא…

ולכולן, קטנות כגדולות, היא השאירה ברכבה מתנת פרידה, פתק אכזרי מאין כמותו, שמטרתו השקופה להרוס את שארית חייהן עד הסוף. וזו, גם בספרה וגם בצוואתה, משכנעת אותנו, בשארית כוחותיה האוזלים, שהיא האמא הכי טובה בעולם. היא מגדירה את עצמה כמי ש"מסרה את נפשה עבור בנותיה". לא פחות. אגב, בת אחת שלה ראויה לציון, היא "זכתה" להנטש על ידה פעמיים, זו האומללה תמי. גם ננטשה כחרדית, (אז היא נותרה עם אב ואחיות מלבד הבעל והתינוק שבא לאחר מכן), וגם כעת כחילונית, בהרכב קצת יותר גרוע. נשארה בודדה בעולם עם בנה התינוק שאיבד את הנפש השניה בעולמו, הסבתא היחידה. זה מה שהגיע לה, לתמי "היקרה והמאירה", על "האחריות, האומץ, החכמה, וכולי", וגם על זה היא מסבירה לנו, המנוחה האומללה, שזה לא אנוכיות, אלא שכך היא מאמינה… מי אמר שאין לה אמונה?!

אז תרשמי לך, אסתי ז"ל המנוחה, שם במרומים: את לא האמא הכי טובה בעולם, אני לפחות יותר טובה.

2. עד השלב של נסיון ההתאבדות הראשון שלה, הכל בגבול הסביר. יצר הרע יש לכל אחת ולכל אחד, תאוות גם, חולשות ונפילות גם. המסקנה שלה שהכי טוב לבנותיה זה שהיא תתאבד, היא מסקנה הגיונית בהחלט. (פסולה לחלוטין על פי ההלכה, אך הגיונית בעליל). ההתאבדות לא הצליחה, ומכאן ואילך הכל הפוך. היא עושה הכל, כולל הכל, כפי שיהרוס לבנותיה את החיים וימרר את ליבן במקסימום האפשרי. מעניקה להם אם סוררת פרוצה ומתפקרת, שבאה לביישן במפגיע ליד חברותיהן ושכינותיהן, מפקירה אותן לחסדי האב (לשיטתה, הדגול???) ללא אם תומכת, מבזה אותן לאדמה לעיני כל העולם, וגם לא מסבירה להן כלום (על זה יש לה תירוץ טוב, אינה רוצה לשבור להן את משענת האב, אך התירוץ יתרסק בהמשך חייה, בצוואתה ובמותה, ויתפורר לעפר), במילה אחת – אכזריות, בשתי מילים – רוע איום.

3. טוב, היא ישרה כסרגל, ולא מסוגלת עם הצביעות. יש לפניה שתי דרכים, או להתגרש ממנו ולהנשא לאיש צדיק וישר נטול צביעות, (היא הרי מודה שיש רבים כאלה בגור ומחוצה לה), או להתגרש ממנו ולהתחלן. במה היא בחרה? מה זה מעיד?? לא הצביעות היתה הבעיה, התאוות היו הבעיה! היא רצתה תאוות בכל מחיר, הוא לא סיפק, היא תחפש לבד. הוכחה – שנותיה האחרונות. מה היא עשתה בערוב ימיה, שגם גבה ממנה את חייה? – ספר לעידוד יציאה בשאלה / להכפשת גור.

4. מה זה יתן? חיים טובים לבנותיה? עולם הבא? מה יש לבנאדם מזה שלאחר מותה אולי עוד כמה תתקלקלנה מחמתה? זה מעיד כמה היתה שבויה של היצר הרע. של הרוע בהתגלמותו. היא מוכנה להרוס את השאריות האחרונות של החיים שנותרו בבנותיה השחוטות במו ידיה, למצוץ את דמן, לקרוע את בשרן, להתעלל בהן נפשית הכי חזק שיש, העיקר שלארגון ה.ל.ל. יהיה עוד ספר מוצלח נגד גור. גועל נפש שאין כדוגמתו. זוועת עולמים. ראו נא רבותי, לאן יצר הרע יכול לקחת בנאדם נורמטיבי, להתאבדות רוחנית, להתאבדות גשמית, ועל הדרך לרצח אכזרי של גוזליו!!! לא יאומן כי יסופר!!! שומו שמים!!!

5. טוב, כעת לגופן של העוללות. מה בעצם עמוד השדרה של סיפורה? שכבר מילדות היתה בה תשוקה גבוהה במקצת משל חברותיה, שהיא הרשתה לעצמה להשקיע ולהאמין בחיצוניות, יותר מחברותיה, ושמיד לאחר נשואיה (לצד הצצות בלתי פוסקות לתוך העולם החילוני וסגידה לכל קטע של תאוותנות שהיא נחשפת לו) היא פתחה במסע "לקלקל" את בעלה. לפתוח לו את העיניים ואז גם את הרגליים, כהגדרתה/ הגדרת אביה. בהמשך היא מצליחה, ולפי העלילה אף מצליחה מאוד, ואז – יותר מדי. הוא מקדים אותה בצעד או בכמה, ומצליח להמאס עליה. כמו בכל הטרדה מינית מצויה, שהעבירה היא ההתקדמות של אחד הצדדים צעד אחד מדי קדימה, כך גם כאן, הוא הרשה לעצמו יותר משהיא היתה ערוכה לו. והיא מגיבה ברגשי צביעות, ובלבול, ודכאון, ואז — כדורים. היא מציירת שזה כדי להציל את הבנות, קצת קשה להאמין לה לאחר שבמו עינינו ראינו לבסוף מה היא באמת עשתה לבנותיה. שום מפלצת עד היום לא התעללה כך ביוצאות ירכה, כפי שנתבאר ועוד יבואר. יותר סביר שזה היה ביטוי למצב האובדני אליו הגיעה מרוב שממון נפשי. ומשם מתגלגל די מהר הסוף המר.

6. כעת נתאר לעצמנו שהיא לא היתה מנסה לקלקל אותו, או שלא היתה מצליחה, מה היה קורה? יותר גרוע משקרה, ודאי שלא היה קורה. סביר בהחלט שהיה טוב יותר. כי היא היתה טרודה כל השנים בלנסות לקלקל אותו, או בלאפיין את עצמה, ולא מגיעה לאן שהגיעה.

7. כאן המקום להסתייג מקבלת דברי הספר כאמיתות. לא בכדי היא שינתה את השמות, עורך דין הסביר לה שספר כזה של גרושה על בעלה לשעבר הוא עבירה פלילית חמורה. אז היא ניסתה לעקוף את החוק באמצעות שמות מושאלים, יש לה נס שהיא שלחה יד בנפשה ולא נאלצה לבחון את הטיעון בבית משפט… בכל אופן, החוק קובע כי האמון להתזת עלילות במקרים כאלה כה אפסי, שהדברים בחזקת שקר עד שיוכח אחרת. אז נכון, זה ספר מיוחד במינו בכך שניכרים בו דברי אמת, אך אין לשכוח שמאידך המוטו שלו דמיוני עד כדי טירוף, ושכל האמון נובע מהחושפנות המטורפת, שכזו באה לאחר התאבדות אין בה כל טעם לעורר אמון.

ויש לי גם מילה טובה על הבנות שנותרו חרדיות. ובפרט על זו שהספידה. הן עברו ללא ספק תזזיות נפשיות אדירות, הן חוו טלטלות איומות, והן יציבות ושקולות בהתנהגות מעוררת כבוד. זוהי גבורה אמיתית!!

8. אמרו חכמים: "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין", יתכן, שבראותנו, לראשונה בחיינו, לאיזה תהומות של רוע ואכזריות יכולה התאווה, תאוות המין, להוביל אדם שהיה נחשב עד אז מכל הבחינות כנורמטיבי, עלינו להנזר ממנה ביתר שאת. אין זה אומר "קדימה, כולנו לקיום התקונעס" כי ישנו סייג אחד חשוב מאוד (שניתן ללומדו גם לשיטתה מספרה, ככל שיש בו אמת) סייג הטאקט והרגישות. אבל אולי יש בזה משהו, שלא כדאי לתת לאשה מצב שבו את כל שתרצה תקבל. תמיד עליה להשאר בציפייה. מי שיתנהג מדי טוב ויתן לה הכל, עלול לגלות שמרוב טוב לבו הוא דווקא הזיק לה, וכמובן גם לו. זה מוזר מכדי להכתב, אך אם יש משהו שיכול לשכנע את מי שאינו חסיד גור בעד התקנות, זה הספר הזה! טוב הנשים לא תסלחנה לי, אז תמחקו נא את הקטע הזה מהפרוטוקול.
9. ציפור קטנה לוחשת לי שאין כל כך הרבה רוע בעולם. אין רוע שיגרום לאם לנפץ את גולוגלות בנותיה אל הסלע, אין רוע כזה בטבע. זה על טבעי. זה רק כוחו של יצר. ואמנם גם זה מפחיד עד מאוד. כמה גדול כוחו של יצר. אך אם ליצר הרע יש כזה כוח, לעמיתו הטוב גם יש כח ללכת נגד הטבע, בלי חשבון. וצריך לנצל את הכח הזה, רק לטוב, לטוב טהור וקדוש, עדין ומושלם. טוב ללא גבולות ומעצורים. טוב מוחלט.

10. הבה נפיק את הלקח הזה לחיינו, ואולי יהא בזה עילוי לנשמתה האומללה אשר נרצחה במו ידיה עבור נזיד עדשים דמיוני של הערב לשעתו ואין אחריו אלא תוגת מוות.

27 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. המאמר אקטואלי.

    אולי תקפיצו אותו לעמוד הראשי לרגל היארציי"ט.

    מרים |
    הגב
  2. אם כל הכבוד לכל הכותבים המלומדים פרשת אסתי וינשטיין תישאר עלומה לנצח ,אף אחד לא יודע ולא ידע מה בעצם היה שם, לא הוריה ,לא בעלה ולא ילדיה,רק היא עצמה, שלקחה איתה את הכל לקבר. וכדי להפסיק לדוש בעניין, זה לא מכבד לא את הנפטרת ,לא את משפחתה ,וכמובן לא את ילדיה המתמודדים עם הלשונות הרעות יום יום שעה שעה ,מספיק!

    אודליה |
    הגב
  3. כתיבה מצויינת.
    בהחלט כותב שנון ןמקצועי.
    נהניתי מהמאמר אף כי אינני מסכים לכל תוכנו,
    במיוחד ענין הטלת הרפש באסתי מהסיבה הפשוטה,
    "ממה נפשך, אם אכן היא היתה חולה ב'סכיזופרניה' או 'פרנויה'
    או שניהם יחד או כל סוג של מחלת פיצול אישיות, אז איזה טענות
    יכולות להיות נגדה? אי אפשר להגדיר אותה כאכזרית כי הרי היא חולה?!
    ואם היא כן מודעת למעשיה והכל זה יצר הרע, תאוות, ואכזריות, אז היא לא היתה חולה",
    ולכן לא מובן לי הסתירה בדבריך, או שבני משפחתה צודקים שהיא היתה נעבעך חולה
    במחלה קשה ל"ע, ואז היא היתה מדוכאת ביסורים ובאמת תלך ישר לגן עדן (כפי שאמר אביה),
    או שהכותב או חסידי גור צודקים שהיתה 'אכזרית' ובעלת תאווה!
    לאלוקים פתרונים!!!

    אברהם |
    הגב
    • אם היא חולה אין נגדה טענות, לא נאמר עליה שהיא אכזרית, אלא שמעשיה אכזריים, מעשים אכזריים יכול שינבעו מאכזריות ויכול שינבעו ממחלה.
      אין בידי אדם לדעת אם היתה חולה וכמה, ולכן הכרזת דעה בזה אין לה טעם, גם פסיכיאטרים לא יידעו בוודאות, וק"ו שלא אנחנו.
      אך יש בתלמוד מושג שמשתף את המחלה יחד עם היצר הרע "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". ולדעתי, במקרה שלה, לכאורה, היו שני האלמנטים, גם יצר הרע, וגם מחלה. מי הגורר ומי הנגרר, רק ה' יודע.

      מירי |
      הגב
      • הזכרת את המאמר חז"ל בסוף דבריך, אך אולם תעיין במפרשים תראה שאין מדובר באדם שמוגדר כחולה, אלא באותו רגע של ביצוע מעשה העבירה התלבש בו רוח שטות, לעומת זאת אדם חולה מוגדר בשו"ע כשוטה, וע"פ ההלכה מי שמתנהג אפילו בדבר אחד באופן חריג ומוזר מכל האנשים, אז יש לו דין "שוטה" ופטור מהמצוות, כל שכן כאן בפרשיה העצובה של אסתי, יש יותר סימנים של "מחלה" מאשר סתם "בעל עבירה" (מה גרם לה להיות חולה, והם לפני כן היא היתה בריאה, זה ענין בפני עצמו), ולכן אם אכן זו המסקנה לגבי האישיות הזו "אסתי וויינשטיין" הרי ששוב נשאלת השאלה, מדוע התייחסו אליה בנותיה בניכור וניתוק "אכזרי"?, הרי אם בן אדם חלה ל"ע במחלה כלשהי גופני או נפשי, יתנתקו ממנו? ישאירו אותו בודד במחלקה סגורה לי לבקר אותו ומבלי להתעניין בשלומו?
        האנשים החולים ל"ע צריכים יותר מהכול יחס וחום!
        אין ספק שלבנות זה היה מאד קשה, הנסיון אמנם לא פשוט – אבל אינו שולל את ההכרח, וברור שמהרגע שהיא הפכה מאמא -כ"כ טובה שהיתה "חברה ונראתה כאחת האחיות" (ציטוט דבי הבת הבכורה הלוויה) – לאשה חולה ומיוסרת, התפקידים של אמא ובת , יחסי קבלה ונתינה – התהפכו, והבנות היו מחוייבות לתת לה עידוד ותמיכה ויחס חם ואוהב,
        לא תמיכה במעשיה החילוניים כמובן,
        תמיכה נפשית להגיד לה ש"אוהבים אותה" ש"מבינים לליבה" בקיצור להבין שגילו אצל אמא שלהם מחלה קשה וכ'ו, יתכן מאד שבמשך המן זה היה גם משפיע עליה לחזור בתשובה, כי הוכח מסיפור ההתאבדות שלה, שהילדים היו בשבילה הכל בחיים.
        אולם את הגלגל אי אפשר כבר להחזיר אחורה – גם בן אדם מהצד שהוא 'אובייקטיבי' לחלוטין יתקשה להבין כיצד שני העמדות שהכותב מציג ב'כתבה' הולכים יחד, שאלת ה'סתירה' בין מצב חולה, למצב של בעל עבירה, אינו נותן מנוח.

        אברהם |
        הגב
        • הטיעון הזה מופרך לחלוטין.

          זו חכמה של בדיעבד לקבוע שהיא היתה חולה, ואין ספק שלבנות לא היה קמצוץ של הגיון מנין לחלום על כך. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ומה שעיניהן ראו זה אמא שנוטשת ילדות עבור תאוות.
          גם אם נתעלם לחלוטין מהסערה הנפשית הטרופה של נטישת האם, אין שום הצדקה בעולם, שום הצדקה בעולם, לצפות מהבנות באותו שלב, שלא שמעו מהאמא שמץ של הסברה (למרות תחנוניהן) לנחש שהיא חולה. את הספר היא שלחה רק במותה, ומה גם שגם כעת לא כולנו משוכנעים לחלוטין שזו מחלה כפשוטה, ובהחלט ניתן לקרוא את הסיפור הזה כיצר הרע נטו.

          אני אשכרה בהלם מנסיון הטחת ההאשמה על הבנות הרכות.

          וכעת מילה מהלב: אנא, את אסתי הרי לא ניתן להחזיר, אבל את הפגיעה בבנות הצדקניות הללו ניתן למזער, ובוודאי שאין טעם להגביר. חדלו נא מההסתה חסרת הטעם, ועל הדרך תרויחו מצוה – לדון לכף זכות.

          מירי |
          הגב
          • טוב יש לי מה לענות לך אולם אני מבין כבר שאין טעם משום שבניגוד אלי שאינני שייך לשום צד בסיפור לא משפחתית ולא סקטורית – אצלך זה ניכר זיקה משמעותית לפרשה, ובלאו הכי לא אשכנע אותך.
            מה שכן הסקתי לאחר קריאת התגובות שלך.
            1. המגיבה – מירי היא (או הוא) זאת שכתבה את הכתבה, ובאמת כל הכבוד על הכתיבה המשכנעת.
            2. בהתחלה השתכנעתי קצת מתוכן הכתבה, אך לאחר קריאת התגובה האחרונה של כותב/ת המאמר – אני מקבל את הדברים בערבון מוגבל מאד, שים לב לסתירות הרבות שעדיין לא הצלחת להשיב על כך תשובה מניחה את הדעת, תקרא שוב את תגובתך האחרונה, למה שאני כתבתי, ותקרא שוב ושוב עד שתגלה בדיוק איפה הבעיה.
            אגב, בתחילת הכתבה יש משפט מצוטט: "קראתי את ספרה של האומללה ששלחה יד בנפשה באשדוד. כמו כולם, חשתי אמפתיה רבה כלפי הדמות שלה, בין השאר משום שנחשפה עד הקצה האחרון באישיותה, וחשתי תדהמה מול התקונעס (*התקנות) של גור, ואפילו סלידה".
            כעת מתברר שמה שכתבת כאן זה שקר, וזה נכתב רק בשביל למשוך את הקורא לקריאת המשך המאמר, ואני מניח שהיות וזה שקר, קשה גם להאמין ששאר הדברים שכתבת כן נכונים, לצערי הרב, יצטרכו הבנות הללו לעשות הרבה "חשבון נפש" בנוגע להתנהגותם בכל הפרשייה הזו, אם כי אני מבין לנפשם שקשה להם הפולמוסים הציבוריים בעניינם, ואני מסכים איתך שאין טעם להמשיך וללעוס את הנושא הכואב הזה.

            אברהם |
          • אתה כבר השני!!! כאן שבהסתיים הנימוקים השכליים, מכריז לאן אני שייך/שייכת, וכך פטור מכל נימוק ורשאי להשמיץ חופשי.
            אם זה לא היה כה משעשע זה יכול היה ללמד אותנו דבר או שנים על התפלמסות בין הבריות. כעת נעדיף להשתעשע… … …

            מירי |
          • מצטער. לא יודע איפה ראית שהשמצתי, זה פשוט לא קיים בשום קטע מתגובותי, הטיעון שלך מלמד על נסיון לסטות מהענין, אבל אני יכול להבין אותך, מתאר לעצמי כמה קשה לך ההתפתלויות עם עצמך, כשאינך מצליח לענות תשובות מניחים את הדעת, על השאלות הקשות.

            אברהם |
          • א. להאשים בשקר זה לא להשמיץ? אז שקר אצלך הוא לגיטימי! הכל מובן.
            ב. הרי אין לך איך לדעת את ההשתייכות המגזרית של הכותבת. יכול אתה לכל היותר לשער. הקביעה הברורה מעידה לא רק על רצון עז להשמיץ אלא גם על מידת החכמה והסבלנות של הכותב.
            ג. זכות המילה האחרונה שמורה לך. לא אגיב לך כאן עוד בעז"ה.

            מירי |
          • לא מעוניין להגיב יותר רק זה אני רוצה לגלות לך, שהטענה שאני "משמיץ" נכתבה על ידך עוד לפני תגובת ה"שקר" שלי, לכן גם אם נקבל את ההנחה הזו שטענת השקר הינה "השמצה", מדוע השתמשת בזה, כאשר עדיין לא השמצתי? אין זאת אלא סוג של התעלמות מכוונת מהשאלות הנוקבות והאמיתיות והסטה מכוונת מהענין האמיתי.
            "היה שלום אחי" (מירי) ועלה והצלח בדרכך הנכונה.

            אברהם |
  4. כתבה מצוינת. יש לי 2 הערות. 1-כתבת שעד ניסיון ההתאבדות הראשון זה היה בגדר הסביר. אז כמי שקראה את הספר אני ממש לא מסכימה איתך, כי היא ירדה לדיוטות נמוכות מאד. ממש לא בגדר הסביר. 2-מי שכתבה/בזמן שכתבה את הספר לא שפויה לדעתי למרות שהיא כותבת במניפולטיביות שגורמת להזדהות ולרחם עליה, היא לא שפויה כי אין אישה בעולם דתיה או חילונית שתחשוף כל מ"מ בגופה בצורה הזו. ולמישהי לא שפויה א"א להאמין. כל הספר מלא ביזמות "שלו" לפי דבריה. אני לא מאמינה לרוב הסיפורים ואני לא מאמינה שאלו יזמות שלו. וההתייחסות שלך לסיפורים כאל נכונים היא שגויה לדעתי (ולא, אין לי שום קשר משפחתי/חוגי למשפחה הזו שה' יעזור להם בגאולה פרטית וכללית)

    עליזה |
    הגב
    • הסתייגתי כמה פעמים מהתפיסה שכל דבריה אמת, אך אין זו חכמה להגיד הכל שקר וזהו, עלינו להתמודד עם האופציה שיש בדברים אמת, כדי להעניק שיפוט הוגן ומלא של כל היבטי הסוגיה.
      מה שכתבתי בגבול הסביר, הכוונה היתה בעיקר במישור האנושי, ולא כל כך במישור הדתי. במישור האנושי זה היה סביר, אם כי יש להודות שבהחלט בולטת אצלה מאוד האנוכיות, וההתרכזות ללא מסח בעצמה ובהנאותיה. כאילו חוץ ממנה והנאותיה אין בעולם מאום.

      מירי |
      הגב
  5. מאמר פשוט נפלא, ענה כסיל כאיוולתו.
    חייבים ליזום הפצת המאמר לכל אנשי האיוולת ה'יוצאים'
    אולי הם פחות יתאבדו, ולפחות חלקם יחזרו למקור מחצבתם הטהור.

    בהצללחה

    יוסי |
    הגב
  6. ואהוווו איזה כתבה יפה ומדויקת
    נחמד לשמוע את השפיות מדי פעם

    שירה |
    הגב
  7. מילים כדורבנות, וסעיף 8 חשוב ביותר, "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ".

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  8. תודה! כבר שנים לא קראתי כתבה מוצלחת כ"כ ואמתית . מהכרות שלי עם המשפחה שלה ובעיקר עם אחיותיה, אני יכולה לומר שהיא סבלה מפיצול אישיות. כאשר רצו להעיף את תמי מהסמינר, היא התחננה על נפש בתה. וכן, היא זאת שקלקלה את בעלה. מה שברור הוא שהעובדה שהוא שיקם את חייו וזכה להוליד בן זכר, שברה אותה לגמרי. בסה"כ מדובר בחולה מסוכנת – וראינו את התוצאה, מסוכנת לעצמה וגם לציבור.

    לאה |
    הגב
    • היי שרית אמרו קצת מן האמת? איז וואס? תחשבי טיפה תראי שזה בכ"ז כדאי ואולי לא בשבילך אך יש כאלה שצריכות לשמוע זאת.
      בברכות.

      ש.דוידי |
      הגב
      • אני ממש לא בטוחה שהסעיף הזה נכון, מה שכן הסעיף הזה מראה בבירור לאיזו קהילה משתייכת הכותבת ועל כן כדאי לבטלו.

        שרית |
        הגב
        • שרית יקירתי, אם אני טועה הוא בטל מעיקרו, אך את ודאי טעית בניחושך. לא עלית על איזו קהילה משתייכת הכותבת, ואם תקראי שוב ושוב, תראי שההשערה שלך גם די מוזרה. אוסיף ואומר כי התובנה הראשונה שלי לאחר הקריאה, הייתה נחרצת נגד התקנות, והתובנה הזו הבשילה מאוחר יותר.
          בכל אופן, אין טעם להתווכח, כפי שכתב האנונימי, זה פסוק, ויש בזה טעם, השאלה עד כמה, וזה ישאר פתוח ברמה הלוגית, אז הויכוח לא יועיל.

          מירי |
          הגב
  9. חזק ביותר!!! אכן תובנות חשובות לכל מי שלא מחפש את המטרה לפני כל שיפוט אובייקטיבי…

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב