פטירתם של גדולי הדור בסמיכות מפתיעה – רצון אלוקי לשלום

פטירתם של שני גדולי ישראל, בסמיכות זה לזה, יכולה לשנות את המצב, בבחינת גדולים חכמים במותם יותר מאשר בחייהם. ואולי זה רצונם עכשיו. וככל שניסיון לשנות את המצב יבוא מתוך בני התורה, מהשטח, זה יקרין גם כלפי מעלה – הטור של דב הלברטל

מרן הרב אלישיב זצ"ל, היה רוצה שמרן הרב שטיינמן זצ"ל ינהיג את הדור, בהתייעצות עם מרן הרב שמואל אויערבאך זצ"ל. אני בעצמי נוכחתי לא פעם, כיצד כיבד הרב אלישיב את הרב אויערבאך, שבא לעיתים לא רחוקות, בעיקר לדיון הנוגע לסדר היום הציבורי למחנה החרדי. אז, באותם ימים, לא הייתה שום סתירה בקבלתו בכבוד של הרב אויערבאך, ומאידך, להערכתו הגדולה של הרב אלישיב כלפי הרב שטיינמן, בדברו על פקחותו ועל נקיותו.

על מקורביו האמיתיים של הרב אלישיב מקובל, שהרב אלישיב רצה בהנהגתו של הרב שטיינמן, אך תוך שמיעת דעתו של הרב אויערבאך, אם לרב אויערבאך הייתה התנגדות או הסתייגות כלשהי. אבל זה לא קרה.

וזה לא אומר כלום שזה לא קרה. כי הנהגת הדור נקבעת מלמעלה, צורתה ואופייה, ויש בה את ההתפתחויות משלה. דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו. ואל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה (רש"י, ראש השנה, כה ע"ב: 'כי לא מחכמה שאלת על זה לפי שהדורות היו טובים וצדיקים מן האחרונים לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה שאי אפשר שיהיו אחרונים כראשונים').

ואז נוצר הפילוג הגדול והתקדימי בציבור הליטאי. אבל עכשיו, בישיבה של מעלה, בוודאי שרצונו של הרב אלישיב מתקיים. שם מתקיים – האמת והשלום אהבו.

ואולי כאן נוצרת ההזדמנות, לשינוי. שינוי שבוודאי יהיה לנחת רוח לכל גדולי ישראל ולכל עם ישראל. כי הרי מלכתחילה ראוי היה שהוויכוח בין גדולי ישראל יישאר בין גדולי ישראל, ובשום אופן לא יחלחל לבני התורה, למשפחות ולישיבות. אפשר היה גם לפתוח מסגרות שונות בדרכי שלום, ומתוך הבנה שמדובר בדרכים נפרדות. הרי גם לחסידים ולליטאים ישנן מסגרות שונות לגמרי, וחיים בשלום.

אבל גם זה לא קרה. והפילוג הוא קשה מאוד. פטירתם של שני גדולי ישראל, בסמיכות זה לזה, יכולה לשנות את המצב, בבחינת גדולים חכמים במותם יותר מאשר בחייהם. ואולי זה רצונם עכשיו. וככל שניסיון לשנות את המצב יבוא מתוך בני התורה, מהשטח, זה יקרין גם כלפי מעלה.

קשה לראות את פטירתם של שניים מגדולי הדור, בסמיכות כה מפתיעה, כדבר מקרי לחלוטין. ויש כאן אולי רצון אלוקי, לבטא, כלשון הפייטן, את זאת, שגם קנאתם וגם שנאתם, שהייתה לשם שמים, כבר אבדה.

ואולי זה יכול להיות העילוי הגדול ביותר לנשמתם הדגולה, שיחזור השלום לשכון בקרב ישראל ובני התורה, ושיימצאו דרכים שונות להכיל את חילוקי הדעות, גם אם אלה ימשיכו להתקיים. כי בסופו של דבר, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.