פסח במלון – בעד או נגד? נשים כותבות

להתארח במלון בפסח או להישאר בבית? לנקות, להרים, לבשל ולארגן שולחן חג לאורחים? או לחסוך את כל זה? רחלי אוטומזגין ממארגני נופש פסח בקייב, ויהודית יפרח ממשרד פרסום "מותג בפרסום" בטורים מיוחדים בעד ובנגד חופש פסח במלון

בעד להישאר בבית בחג הפסח / יהודית יפרח, "מותג בפרסום"

תעצרו שניה, כן כן אתן הקוראות, תפסיקו לרגע עם הניקיונות, קחנה אתנחתא מאירועי החומ"ס למינהם, תניחו לפינוי (שלא לקרוא לזה גירוש של ממש) של עשרות מדפי ביגוד. ס'תכלו לי רגע בעיניים ותשאלו את שאלת החודש האחרון שהפכה להיות מצוות היום מדרבנן ונכנסה לארבעת הקושיות כחלק אינטגרלי: אז איפה אתם בחג?!

אבל לפני הכל רגע של גילוי נאות, פעם פעםםםם (כמה התבגרתי,זה באמת היה ממזמן) כשהייתי קטנה תמיד חלמתי כשאהיה גדולה תהיה לי שמלה מדנטל ונעלי עקב, אארוז לי מזוודה מסודרת  ואעשה את החג בבית מלון, כן, אני שגדלתי בבית שכבר מלמחרת פורים הוציאו את שולחן המטבח לחדר המדרגות וכל נכסי האוכל החמץ היו נאספים בטקס אשכבה מסורתי לקרטון בגודל של מכונת כביסה, זאת אני שגדלתי תחת האגדה שאליהו הנביא מגיע לבדוק פאנלים בליל הסדר (נו, לא באמת האמנתי, רק קצת). אז אני עם כל אמונותיי וחינוכי, כפרתי בעיקר ורציתי להיות כמו השכנה מהבניין ממול, זאת שבערב החג חזרה מקניות עם ריח של בושם ולא עם ריח של "רם" (רק זקנות האתר זוכרות את אבקת החול הזה שהבהירה את הרצפות ואיתן את כפות הידיים והמחשבות), התפזרנו, בואו נתכנס חזרה!

מהמקום שאני הגעתי ממנו לא עלה בכלל בשום תא אפור/לבן או כל צבע אחר במוח האפשרות הזאת של לצאת מהבית בפסח, לצאת?! בדיוק ליהפך להתכנס פנימה וכל המרבה הרי זה משובח! כל מרצפת נתפסה ע"י אורח וכל כסא אוייש למשך שבעת ימי החג כאילו הוא "שר ללא תיק" בקבינט בטחוני. והחלום?! נשאר בהינו כשאהיה גדולה אארוז לי מזוודה ואשב כמו נסיכה אמיתית. הזמן עבר ואיתו גם החלומות. הנה אני מודיעה קבל עם ועדה ממרום שנותיי: חג רק בבית! כי מי יוכל לקחת ממני את החירות האמיתית של להחליט מתי אוכלים ומתי נחים?!  מי יוכל להתחרות במנהגי החג שנהוגים בבית הוריי, בו היו מניחים את קערת הסדר על ראשי המשתתפים לסגולה לחיים טובים והכל לקולות שירת ה"בבאילו יצאנו ממצרים..", ומה יהיה על חד גדיא שמככב בשפות זרות כאילו מועמד לשיר השנה בתחרות בינלאומית (לא באמת זרות, בשפה המרוקאית בעיקר).

עוד לא קם בית המלון עם כורסאות נוסטלגיות שיתחרה על חווית הרביצה על הכורסא בסלון ובמקביל הסנפת ריחות הבית הנקי, אין לובי שיהווה חלופה לפטפוטי אחיותיי והעלאת זכרונות העבר… מי יתנני להתרגש מהקידוש של אבא וסל המחמאות של אמא. כל שרוצה אני זה  להביט מהחלון לכיוון גשר המיתרים בואכה ירושלים לנשום הוד וקדושה ששזטרים להם יחדיו ולחפש את ברקע את חמורו של משיח. ואם נודה על האמת אז עדיין ברגע של חולשת הגוף חולמת כמו אז על מזוודה מסודרת בבגדים יפים של חג ומדמיינת איך צוות של מלצרים מלאכי השרת מסתובבים סביבנו ודואגים שהכל יהיה בסדר (ואף מילה על קנאה חלילה). אז עד שנשתכנע לעשות יציאת מצרים לאחד מבתי המלון מבקשת אני מצוות מלאכי השלום "ברכוני לשלום מלאכי השלום גם בפסח הזה וזכנו לשנה הבאה בירושלים הבנויה…"

ואם כבר אתן שואלות אז לא, לא באמת אני מחכה לאליהו הנביא בשביל לבדוק איזה ציון נותן הוא על הפאנלים, מחכה לו רק בשביל לוודא אם הוא באמת שותה את היין או שזה היה אבא שלי שקם באישון לילה לעזור לו…

בעד לצאת לחופשת פסח בבית מלון / רחלי אוטומזגין, ממארגני נופש פסח בקייב

למה בפסח? חישוב קצר של עבודת כפיים, הוצאות, קניות (ללא משלוח), ילדים בבית ולחץ מטורף. עצבים, בישולים, לחמם, להגיש, לשטוף כלים.. אז איפה הבני חורין? לרוב מי שמכין פסח בבית משקיע ימים רבים בעמל הנקיון ולרגע האמת הוא מגיע מותש, ללא יכולתלמצואת את תכלית החג.

בזמננו שיציאה למלון או טיסה לחול הפכו את התקציב כמעט ללא הבדל בין הקניות וההוצאות הרבות בבית. אין סיבה לפספס את העיקר, את הבני חורין, העלות לא גבוהה, עבודת הנקיון היא בהתאם למה שבא לנו, הקניות הן חוויה ויש זמן לקיים את החג בנחת ובשמחה. אז פסח היום זה לא כמו פעם, אורזים, נוסעים, נהנים וחוזרים.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.