צבי יחזקאלי: "אין סוף לסכסוך: יילך חמאס, יבוא דעא"ש"

יחזקאלי, ראש דסק הערבי של חדשות 10, מסביר למגזין "פירמה" למה לא יהיה פה שקט ■ "אנחנו נראים חברה לא עמידה, אבל יש טריגר יהודי קיומי, שאם אתה דוחק אותו לקיר – הכול יוצא" ■ אהוד יערי? "התייחס אליי כאילו אני כלום"

"אמר לי פעם ערפאת: 'הקרב הוא לא מי יכניס גולים, אלא מי יישאר במגרש'", הוא פוסק. "יושב אדם מערבי, צופה בטלוויזיה ושואל: 'לא מכניסים פה גולים, מה נהיה? למה לא קורה כלום?', מתוך הבנה שמשהו חייב לקרות. יש פה אי-הבנה של מושג הניצחון. עצם זה שאתה נשאר פה, זה הניצחון".

את הדברים האלה אומר צבי יחזקאלי, הפרשן לענייני ערבים בערוץ 10, בראיון מיוחד למגזין "פירמה" שיחולק הערב (ג') למנויי "גלובס". הוא מסביר שבעוד שבמערב מחפשים תמיד ניצחונות מהירים – במזרח התיכון העניינים עובדים אחרת, ומושג הזמן חשוב מאוד. ולא, לדעתו אין פתרון באופק לסכסוך.

"התפיסה המערבית מצפה ל'סוף עימות'. מה, אתה מצפה שכולם יקבלו אותך ביום אחד? הרי אם זה יקבל אותך, אז יקום זה שלא יקבל אותך. ילךחמאס, יבוא דאע"ש. ילך ההוא, תבוא איראן. תמיד יהיה לך איזה אויב".

– אז לשיטתך, עלינו להסתפק בהישג הנוכחות שלנו כאן?

"זה שהמדינה שלנו היא הצלחה כלכלית, ופועלת כנס, כשהכול מסביבנו מתפורר – זה הישג. נעלמו האיומים הקלאסיים, אבל באו איומים חדשים, לא קיומיים אך מטרידים פי כמה. מלחמת יום כיפור נמשכה 18 יום – קצרה מהמלחמה הזו – ומספר הגיחות האוויריות שעשית בעזה הפעם כבר גבוה מכל הגיחות שעשית שם מול כל צבאות ערב. שם היו לך 2,000 הרוגים, והגעת להכרעה. פה לא".

– אז מה שקורה עכשיו מול החמאס, זו לא מלחמת קיום?

"כל מלחמה היא מלחמת קיום, אבל לא במובן של להיות או לחדול. קסאם זה איום קיומי? מה שעושה את הקסאם, שהוא צינור מתמרור שנגנב בישראל עם מנוע של טיסן, הוא דרך התגובה לו אחרי שהוא נפל אצלנו. זריקת החפצים המעופפים האלה מציקה. זה לא קיומי, אבל זה מטריד. אם אתה סופג את זה במשך 14 שנה ונשארת – אז ניצחת. שדרות ניצחו".

– אם כך, אתה אומר שיש להיגמל מהדרישה האוטופית להסכם שלום.

"נכון. יותר מזה – תגדירו מחדש את הגדרות השלום. שלום אצל רוב האנשים הוא חומוס בדמשק, נורמליזציה. הנה, עם מצרים אנחנו בשלום, אבל אתה לא הולך לשם. יש לך איתם סוג של יציבות, קשר ביטחוני אמיץ שהם מאוד מרוצים ממנו. עשינו שלום, הסכמנו שהמחיר הוא חצי האי סיני, ואחרי שבועיים באו הישראלים ומצאו באכזבה 'שלום קר'. דפקו אותנו, איפה הנורמליזציה? אז המצרים אומרים, שלום אצלנו זה קודם כל יציבות, קביעת הגבולות, שימור שלטוני, ואז נתחיל לאט-לאט. וזה כל-כך יפה שהערבים עושים לנו שיעור. כי אנחנו רוצים משלחות ילדים, משחקי כדורגל, שירה עם פרס בבית הנשיא. הם אומרים 'רדו מזה, בואו נהיה מתחת לפני הקרקע'".

– האם אי-פעם תהיה הנחת נשק של העולם הערבי נגדנו?

"לא רואה מצב כזה. לא בגללנו. בגלל שהעולם הערבי בעצמו הולך ומתפצל שוב ושוב. תמיד יהיה מישהו שיחשיב את הקודם כבוגד, כסורר וכמוכר המולדת. אתה לא הסיפור פה. הקרב הכי גדול במזרח התיכון היום הוא לא ישראל ועזה. ב-3 השנים האחרונות נשיא סוריה אסד רצח 150 אלף איש מבני עמו, לא היה רצח עם כזה מאז רואנדה.

"תראה מה קורה בעיראק. האסלאם נאבק בתוך עצמו. האביב הערבי אולי יביא דמוקרטיה, אבל בשלב הראשון הוא נובע בעיקר מחיסול חשבונות פנימי. הדמוקרטיה היא לא המטרה. אני לא רואה סוף סכסוך. יהיו שלבים שיהיו שלווים".

– אז לקראת מה אנחנו מגדלים פה ילדים?

"זה הכי קשה לי. יש לי ילדים קטנים מאוד, אני לא יודע מה יהיה. שאיפה לשלום היא תמיד נכונה לכל אדם כאדם. כי שלום הוא גם שלום פנימי, בתוך עצמך, ואחר-כך הוא יוצא החוצה. העניין הוא עניין של הגדרות. שלום לא חייב להיות שלום של חיבוקים, הוא יכול להיות שלום כמו זה עם סעודיה. סעודי לא קם בבוקר ושואל מה אני עושה היום כדי לדפוק ישראלי. הוא קם ושואל מה אני עושה הבוקר כדי לבנות את ביתי".

יחזקאלי טוען כי גם מלחמת "צוק איתן" לא באמת קשורה בנו, אלא היא חלק מרצונו של חמאס לחזור למרכז העניינים. הדרך שלהם לעשות זאת היא לגרור את הבריון השכונתי לעימות.

"הם מפרשים את החברה הישראלית כמאוד מוגבלת. הם לא יכולים לזהות בנו אלמנטים של כוח. נסראללה קרא לזה חברת 'המפונקים' – שהסיכוי שהם יקומו מבתי-הקפה כדי להילחם היא אפסית. אנחנו נראים חברה לא עמידה, אבל יש איזה טריגר יהודי קיומי, שאם אתה דוחק אותו לקיר – פתאום הכול יוצא".

– מה אתה חושב על אהוד יערי?

"מאז שאני בתיכון, אני זוכר אותו על המסך. הוא הצטרף לסיקור העולם הערבי בתקופה מסוימת, ואני הצטרפתי בתקופה אחרת. יש לנו סגנונות אחרים לחלוטין. שלי בלתי אמצעי, אני מכניס את הידיים אל תוך האוכל וטועם. היו שנים שהוא אמר דברים כמו 'מי זה שם בערוץ 10, מה השם שלו?'.

"הגעתי פעם לאחד התדריכים של התא לענייני ערבים, והוא התייחס אליי כאילו אני כלום. כך הוא התייחס לכולם. אבל אני באמת לא צופה בו, כי אני עסוק באותו זמן בצד השני. אני גדלתי עליו והחלטתי שזה מה שאני לא רוצה להיות. אני מעדיף להיכנס פנימה, לגעת, להריח. הוא יותר ממסדי, ממלכתי. מצוין, ידען ורהוט בדרכו – אבל זה לא אני".

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. צבי יחזקאלי
    אדם חכם ונבון שקול ומלא ודעת וחכמה ובתבונה
    מהבודדים שמבינים את הראש 'הערבי' והמוסלמי במאת האחוזים, אדם שלא חי לפי אינטואיציות מהבטן אלא הכל שקול ומדוד
    תביאו עוד דברי חכמה כך נוכל להחכים, להתמודד ולדעת לקראת מה……….

    בני |
    הגב