צבעים של שגרה, והכרת הטוב!

שיחה שבועית מאת הרבנית לוריא בהתחברות שבועית עם כלים מעשיים של אמונה ובטחון,על הכרת הטוב והודיה, תודה על השיגרה, ב"ה אני נושם. להודות על הבחירות שלנו ולהתפלל לשגרה שקטה וברוכה בלי צבע אדום, ובלי בחירות ומחלוקות

מה בין צבע אדום לבחירות? קראתי משהו יפה בעלון אז נדברו, שבפרשה הקודמת יש שתי דמויות שנכנסות לתמונה, יעקב ועשיו. שתי דמויות שאנחנו יודעים שהמאבק ביניהם נמשך עד עצם היום הזה. הגמרא אומרת שיש שלוש עבירות חמורות עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. ואומר המהר"ל דבר מבהיל, עבודה זרה זה בבל, נבוכדנצר והפסילים, גילוי עריות זה מדי, אחשוורוש, שפיכות דמים זה יוון, ולשון הרע כנגד כולם מי זה? זה אדום. ההגדרה של לשון הרע זה אדום. מזכיר לכם צבע אדום. לשון הרע זה לערבב הכול, מה שנקרא פוליטיקה. הכול משתנה לפי המצב, ועם העשיו הזה אנחנו תקועים עד עצם היום הזה. אז שימו לב כשאתם מייצרים לנו ערבובים של אדום, אז מה שקורה, התוצאה היא שיש צבע אדום, אז אנחנו צריכים לחשוב על זה עוד לפני שאנחנו מערבבים. הכוח הזה של לשון הרע מסתובב הרבה בפוליטיקה, ויעקב אבינו הוא ההיפך הגמור, הוא מידת האמת. אז ברוך ה' על השיגרה וברוך ה' על הלילה, וברוך ה' שהבחירות מאחורינו וכל הדיונים על הבחירות שהגיעו עד לילדי החיידר, בתי ספר וגנים, המעורבות הזאת, ההבנה בכל השמות והמספרים והאחוזים והסיכויים, מה אמר הרב הזה ורב אחר, האם הוא כתב את כל המכתב, היה מכתב או לא היה מכתב, שורה מהמכתב, כל כך הרבה דיונים וספקולציות של מילים ורמזים ומחשבות ורגשות ודיבורים, חשבתי הלוואי שהיו משקיעים מחשבה אמתית על כל הבחירות שיש לנו בחיים. אז המשותף לצבע האדום ולערבוב של אדום ולטילים שמיורטים ולבחירות ולחודש כסליו, חנוכה, נס פך השמן. כמה תודה, כמה אנחנו צריכים להודות ולהלל על השגרה. בשגרה, לישון לילה שלם, לחיות בשגרה, פתאום כל המאורעות, וויכוחים והתנצחויות בין חצרות, אנחנו מבינים כמה השגרה מבורכת.

אז אנחנו שואפים כאן, וקוראים לשגרה, אבל שגרה עם כל הצבעים, ושנזכה להודות שיש פך שמן, כרית, שמיכה, לילה ויום, ועל הכול הכול הכול להגיד תודה. וזה כל כך אקטואלי. אתם יודעים כתוב, מאי חנוכה? שכשנכנסו היוונים להיכל וטמאו את כל השמנים שגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים. אבל אנחנו יודעים שלשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה. וחשבתי, איזה גדולה זו, למה דווקא חיכו שנה כדי לקבוע, למה הם לא החליטו מיד? אני רואה בזה משהו אקטואלי. קורה לנו נס, זה יכול להיות גם שגרה, ואנחנו מודים לבורא עולם על הלילה הזה, ועל הבוקר, ועל הקפה, אנחנו זוכרים אבל להודות כל יום? הרי אם אנחנו חוזרים לשגרה מה קורה לנו? אז לשנה אחרת, כעבור שנה, להיות מסוגל לקשר למה שהיה טוב ולהמשיך להתפעל ולהודות, אני חושבת שזה לכשעצמו- נס. לשנה אחרת, אז גם אנחנו שנזכה לשמר את ההתפעלות מהיום יום, בשיא הפשטות, את ההודאה, את הכרת הטוב, ולבקש שהרחמן הוא יעשה לנו ניסים.

אז איך אפשר לשמר את הכרת הטוב הזו? צריך הרי להגיד תודה. קראתי פעם על צדיק שהיה לו חיזיון שהוא עלה לעולם העליון ונכנס להיכל שהוא ראה שם רבבות מלאכים עסוקים, נחפזים, במהירות. והוא שאל מה זה ההיכל הזה? אמרו לו זה ההיכל של התפילות של עם ישראל, מבקשים ישועות, כואב להם, רוצים רפואות. והמלאכים שרצים ונחפזים מעבירים את הבקשות. ואז הוא עובר להיכל השני וגם שם הוא רואה אותה המולה ורבבות מלאכים נחפזים. והוא שאל מה זה היכל זה. אז אמרו לו זה היכל התפילות שנענו, אנחנו מריצים ישועות לכל אלו שנענו. ואז הוא עובר להיכל השלישי והוא רואה שם אין המולה, רק ממש כמה מלאכים מעטים שהולכים מצד לצד לאט לאט מתנהלים בעצלתיים. והוא שואל מה זה פה? זה ההיכל שאליו מגיעות התודות של אלו שנושעו. היכל שהיה צריך להיות הכי פעיל מכל ההיכלות, אבל אנשים שיש להם צרות צועקים, מתחננים, מרבים בתפילות, וכשה' מושיע מהצרה הם שוכחים להגיד תודה. אז בואו נגיד תודה, שהם יהיו שם עסוקים למעלה. אז אמונה זה לא דמיון אלא זה אחד מהכוחות שהם לא מוכרים לנו מספיק, שקיימים בנפש שלנו.  אז בואו נלמד ביחד איך אנחנו יכולים להשתמש בכוח הזה של האמונה. בשריר של האמונה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.