"קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה"

הרבנית חדוה לוריא בשיחה על פרשת השבוע ואיך זה מתקשר עד אלינו בימים של בחירות, ג'ינגלים וקלפיות. מי אנחנו? ומה למדנו מאברהם אבינו איש האמונה, החסד, העין טובה ובעיקר המעשים

בפרשה שלנו ה' אומר לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. בפסוק
י"ז בפרשה מצאתי "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה". אנחנו רואים מה הכוח
של המעשה. נכון, נכון שאתה מאמין, "ויאמין בה' ויחשבה לו לצדקה", ו"אחד היה אברהם",
ואברהם גילה את בוראו, ומציץ עליו בעל הבירה. אבל אין אמונה בלי מעשים. אין אמונה. גם בחיים
שלנו, בחיי היום יום, אין אמונה בלי מעשים. אני זוכרת שבסוכות בשנה שעברה ירדו גשמים וממש
היו ימים שלא ניתן היה לישון בסוכה. ואנחנו יודעים שהרי שעל פי המשנה בסוכה, זה הרי ביטוי
לכעס של הקב"ה, כעס על בניו. אבל בעיתון חרדי, ממש באותם ימים, אני זוכרת שהייתה
התייחסות שונה לגמרי לעניין. פשוט נכתב שם בעיתון במפורש, שהגשמים עומדים לרדת והם
מפרטים שם סיבה שונה לחלוטין. הם מסבירים בעיתון חרדי, שהמפה הסינופטית היא אפיק
ברומטרי מעורב באוויר קר שחדר לאזורנו מקפריסין. וזאת הסיבה שבעצם ירד גשם. בעיתון לא
הוזכרו חטאים שהביאו לכעס הזה. אז אתם יודעים, ח' חשוון, התחלנו לדבר על הגשמים, ועצירת
הגשמים רשומה באופן ברור בתחזית מזג האוויר. אז אנחנו יכולים ככה ליפול למחשבה שהתפילה
מיותרת, חס ושלום, ואם הגשם אמור לרדת אז הוא ירד, ואם הוא לא אמור לרדת אז הוא לא ירד.
רבותיי, המציאות שחור על גבי לבן, מודפסת באלפי העתקים, המציאות הזו היא רק טבע, לא
אמונה. יש סיפור מאוד יפה על מרן הרב שך זצ"ל שסיפר שפעם הגיעו עובדים לעיירה רחוקה.
העיירה הזאת אנשים אף פעם לא שמעו שם ולא ידעו בכלל מה זה רכבת. הם היו מתנהלים רכובים
על סוסים. והעובדים האלה שהגיעו התחילו לסלול שם דרך בעיירה. הם התחילו מזה שפיזרו חצץ
והניחו פסי פלדה, והכפריים תושבי העיירה מסתכלים בתדהמה, הם לא מבינים איזה עבודה זה,
איך העבודה מתקדמת כל כך מהר, ואז הם ניגשים אל עובדי הרכבת, אל אותם עובדים, הם לא
יודעים מה זה רכבת בכלל, מסתכלים עליהם ואומרים להם- מה זה? אז הם אומרים להם, אנחנו
עכשיו סוללים דרך חדשה ואנחנו צריכים את פסי הפלדה הכבדים האלה ואת החצץ. אבל הכפריים
האלה דעתם לא נחה. ולמה יש לכם מעבר כל כך צר, סוסים ועגלות לא יצליחו לעבור כאן. העובדים
אומרים להם, אתם יודעים, אנחנו לא נצטרך סוסים בכלל. אז איך תיסע העגלה. הם התפלאו,
העגלה הזאת תיסע בלי סוסים. אז הכפריים אומרים זה לא יכול להיות, אין דבר כזה עגלה בלי
סוסים. בקיצור, לאחר זמן, העבודה הזאת מושלמת, רכבת בעלת קרונות אחדים הגיעה לכפר,
לאותה עיירה נידחת ולתדהמת כולם הרכבת הזאת מתחילה לנסוע במהירות אדירה. הם מסתכלים
אחד על השני, ושואלים- איפה הסוסים? הם החליטו להקים וועדת חקירה, איפה הסוסים איך זה
יכול להיות, בוודאי מישהו כאן מרמה אותם. אז הם החליטו בוועדת החקירה שהם יישלחו שני
בריונים, שיתחבאו בין הקרון לגלגלים שמחוברים מתחתיו, ויחכו לראות מתי סוף סוף יצאו
הסוסים. טוב, אז הם מחכים שם הרבה מאוד זמן, והאבק הזה של הדרכים, והרעש של השקשוק
של הרכבת ממש לא היה נעים להם באוזניים, אבל האמת היא שהסוסים לא יצאו משם. בשלב
מסוים הם יוצאים מהקרון הנוסע, הם מחליטים לקפוץ לקרון שלפניו, אולי שם יהיו סוסים. וכך
הם מדלגים להם בין ההרים ובין הקרונות, אבל סוסים הם לא מוצאים. הם חוזרים לאותה וועדת
חקירה ומספרים, אתם יודעים, אנחנו גילינו, אנחנו יודעים, יש לנו רעיון. תשעים אחוזים מן החידה
אנחנו כבר בעצם מצאנו. גילינו שכל קרון מחובר לקרון שלפניו ואנחנו הצלחנו לעבור לאורך כל
הרכבת בעלת תשעה קרונות, ומצאנו שכל הקרונות מחוברים זה לזה. אבל האמת היא שעשרה
אחוזים לא הצלחנו להבין. איך הקטר הזה בעצם מתקדם.
אז הרב שך סיפר, מי שחושב שהגשם מגיע בעצם מהרוחות של קפריסין, הוא הצליח אולי למצוא
את הקרון הקודם, אבל הוא אף פעם לא עצר לשאול את עצמו, איפה הקטר, מיהו משיב הרוח
ומוריד הגשם. אז התשובה האמתית כתובה בספרו של הרמב"ם, וכך כתוב: "יסוד היסודות, ועמוד
החוכמות, לידע שיש מצוי אחד ממציא לכל הנמצאים". וזהו הקטר. זו בעצם האמונה. ובואו נפסיק
לחפש את הסיבות. אז חשבתי לעצמי שכל הקיום שלנו כאן בניסי ניסים כמו שאמרנו, אנחנו
מתעסקים בצבעים של הפתקים, בחירות, מחלוקות, האשמות, פירוד, פרסומות, ואפילו ג'ינגלים,
שירים. אני חושבת שגם בנושא הזה קצת פיתחנו אדישות וטעם של בצל. זה הזכיר לי שהייתי בגן
סוניה היינו משחקים כיסאות מתחלפים. זה מן משחק כזה שהגננת הייתה בוחרת קבוצת ילדים,
מציבה כיסאות, כמספר הילדים פחות אחד. וכשהיא נתנה סימן והשמיעה מוסיקה רצנו ורצנו ורצנו
מסביב לכיסאות, ואז היא מכה בתוף מרים, והתיישבנו במהירות. ומי שלא הצליח לתפוס כיסא
יצא מהמשחק. פה זה אותו דבר, לא? אבל את המוסיקה, הדיבורים, הפרסומות, כל הרעש הזה
אנחנו מפיקים. בהינתן האות אנחנו נרוץ לקלפי ואתם תרוצו לתפוס כיסא. אז בואו נלמד קצת על
אברהם אבינו. אברהם אבינו, הנבחר האמתי של האומה. בלי פרסומות. בלי ג'ינגלים. אברהם
העברי עם הרבה הרבה אמונה, חסד, עין טובה ובעיקר מעשים. המסע הגדול של אברהם אבינו
בעקבות הציווי לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך, היה צעד קטן לאדם ודילוג ענק לאנושות. צעד
ראשון בהיסטוריה שלנו כעם היהודי שעתיד לשנות את פני העולם כולו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.