קפקא בירושלים: מחיר מוזל להוצאת דיבה חמורה / מנחם רהט

על הוצאת דיבה חמורה כלפי רבנים בימין, משלמים סכום מגוחך של: 180 שקל ושליש מהוצאות התובעים שניצחו בדין. חשבתם שזוהי ההחלטה התמוהה היחידה? טעיתם.

קפקא זה כאן: אם הינך במקרה רב נכבד, שאיזשהו אמן מפקפק מחוגי השמאל מכפיש את שמך ומציג אותך לשווא כמי שקורא להרוג ולרצוח אזרחים: "אלה המבקשים למסור את עירנו הקדושה לידי אויבי ישראל… דינם מיתה" – לא רק שלא תזכה לפיצוי הולם על הוצאת דיבתך, אלא אף תשלם מכיסך את מרבית הוצאות המשפט, למרות שעל הנייר תצא מנצח בדין. לקפקא בוודאי היה מה לומר כלפי מערכת משפט שכזו.

מדובר בתביעה שהגישו 12 רבנים ידועים ומוכרים, ובהם הרב שלמה אבינר, הרב אבי גיסר, הרב עזריאל אריאל ועוד, אשר מצאו עצמם יום בהיר אחד חתומים לכאורה על פשקוויל רצחני, שבו הם קוראים לכאורה להרוג את "אלה הקמים עלינו לפגוע בא-לוהי ישראל ובתורתו, המפגעים בקודשינו וממיטים חרפה בעמנו… וכל ההורגם עשה מצווה גדולה והסיר מכשול". הרבנים תבעו פיצוי בסך 120 אלף שקל, אך למרות שביהמ"ש קבע כי אכן, הפשקוויל מוציא את דיבתם רעה, הם יפוצו בסך: מאה ושמונים שקל כל אחד! וזאת למרות שביהמ"ש קבע כי אכן הוצאה דיבתם, בכרזות שיש בהן קונוטציה נאצית-פאשיסטית.

וזה עדיין לא שיא החרפה: הנימוק לפיצוי הנמוך, שעליו חתומה שופטת בימ"ש השלום בירושלים אנה שניידר, מגוחך לא פחות מסכום הפיצוי: הרבנים, כך טענה, לא הוכיחו כי נגרם להם נזק. הבנתם את זה? – והרי התובעים בחרו מראש להגיש תביעה על פי החוק במסלול שאינו דורש הוכחת נזק! האם יתכן שהשופטת שניידר, לא שמעה על המסלול הזה?

זאת ועוד: במסגרת התביעה דרשו התובעים לזכות אותם בהוצאות הגשת התביעה לביהמ"ש, בסך 36,000 שקל, אם יוכח כי תביעתם צודקת. והשופטת שניידר, אכן זיכתה אותם בכיסוי הוצאות, אך בסכום של 12,000 שקל. וזאת למרות שהחוק עצמו קובע, שלתובע שתביעתו נתקבלה במשפט שכזה, מגיע החזר מלא של הוצאותיו. האם גם הסעיף הזה נעדר מעיניה של הגב' שניידר?

הפרשה עצמה החלה בשנת 2010. בוגר מכללת שנקר יוסי אבן קמה, הציג עבודת סיכום המדמיינת מציאות עתידנית שבה הופכת מדינת ישראל למדינת הלכה, אשר מוציאה להורג כל מי שמתנהל שלא על פי ההלכה.

במסגרת המיצג הדמוני, פרסם אבן קמה פשקוויל מזויף ועליו חתימות מפוברקות של 46 רבנים. 34 מהחתימות היו של אנשים שלא היו ולא נבראו, ואליהם צירף אבן קמה שמות של 12 רבנים ידועים.

אותם רבנים שנפגעו ובצדק מהמיצג המכפיש את שמם, דרשו מנשיאת המכללה השרה לשעבר אשת מרצ יולי תמיר, להסיר שמותיהם מהכרזה המרושעת. אלא שדרישתם נענתה במעשה עוול נוסף: עכשיו, משידע אבן קמה על התנגדות הרבנים לשימוש השקרי בשמותיהם, הוא שינה רק את שמותיהם הפרטיים של הרבנים, והותיר על כנם את שם המשפחה שלהם. ואכן, ביהמ"ש עצמו קבע, כי שינוי שמם הפרטי בלבד, אינו מונע את זיהויים של הרבנים עם הכרזה הזדונית.

בתביעתם של הרבנים נטען כי "מדובר במיצג שמטרתו ביזוי, השפלה, הוצאת שם רע, ופגיעה קשה, רצינית וחמורה, מתוך כוונה לפגוע בזדון, בתובעים ובציבור שהם מייצגים, וכן בכבודם וברגשותיהם". בסופו של דבר קיבל ביהמ"ש את התביעה וקבע כי אבן קמה ומכללת שנקר הוציאו דיבת הרבנים: "רשימת הרבנים המופיעה במיצג הופכת אותם למטיפים ו/או לתומכים ו/או למזדהים עם תוכנו של המיצג כולו… זו הפרשנות וזה הרושם שמקבל אדם סביר הצופה במיצג ורואה רשימה של רבנים הנחזים כחתומים עליו".

למרות שביהמ"ש קיבל את תביעת הרבנים, החליטה השופטת להשית על הנתבעים פיצוי מגוחך של 180 שקל לכל אחד מהתובעים, בסך הכל 2,160 שקל, והטילה עליהם לשאת רק בתשלום שליש מהוצאות המשפט שנגרמו לתובעים, כך ששני השלישים האחרים ממומנים מכיסי נפגעי הדיבה. קפקא בוודאי היה מתמוגג מהחלטות אלה, שאותן נימקה השופטת בכך שהכרזה המקורית פורסמה לזמן קצר בלבד וכי אבן קמה פירסם התנצלות פומבית על מעשיו.

לא מן הנמנע, כי הנתבעים ילכו הפעם עד הסוף ויערערו על קביעתה של שניידר, בפני ערכאה גבוהה יותר, וזאת על סמך הניסיון המצטבר באשר לפסיקותיה המשונות בחלק מהתיקים שגורמי ימין היו מעורבים בהם, ואשר התהפכו על פיהם בעת שנדון עירעור עליהם בערכאת ביהמ"ש המחוזי. עמדתה של השופטת שניידר הובילה את ארגון זכויות האדם ביש"ע להמליץ כבר לפני שנים בפני תובעים בסוגיות שכאלה, לדרוש את פסילת השופטת שניידר מעיסוק בעניינם.

השופטת שניידר, הייתה בעבר היועצת המשפטית של הכנסת – מינוי שזכתה לו מידי איש השמאל הקיצוני אברהם בורג, בעת כהונתו כיו"ר הכנסת. ועדת איתור בראשות השופט גבריאל בך הציגה בפניו 3 מועמדים, ומתוכם בחר בשניידר, והוא מן הסתם ידע למה. בתפקידה כיועצת המשפטית של הכנסת הייתה שניידר, מעורבת עמוקות בניסוח חוק פינוי-פיצוי בעניין מגורשי קטיף, הידוע לשמצה בשל חד צדדיותו.

ערב הגירוש הושבעה שניידר, כשופטת שלום בירושלים. זמן קצר לאחר מכן הובא בפניה תושב בית אל, שנסע ברכבו עם בני ביתו לגוש קטיף, שעתיים לאחר שהוכרז אזור צבאי. במחסום שעצר אותו בדרך הובהר לו שעליו לעזוב את המקום. האיש נענה והחל לנוע עם הרכב לכיוון ההפוך. אך בעודו מבצע פניית פרסה הגיע למקום ניצב אפי מור, מפקד מרחב לכיש, וללא כל נימוק סביר הכניס ידו לרכב והיכה בעורפו של הנהג עד כי נזקק לטיפול רפואי.

האזרח המוכה והמושפל, התלונן נגד מור בביה"ד המשמעתי של המשטרה, וזה אכן הרשיעו בהפעלת אלימות שלא כדין. מצויד בהרשעה זו פנה האזרח לביהמ"ש, ודרש לפצותו, אך נדחה ע"י השופטת שניידר שהעלתה, לדברי משפטנים, טענה פנטסטית ולפיה היה לנהג 'אשם תורם' בשיעור של 100% בתקרית. "עצם נסיעתו למקום, שהיתה בו משום הסתכנות מרצון", כך לדברי שניידר, שללה מנו את הזכות לפיצוי. האזרח ערער על פסיקה זו, בביהמ"ש המחוזי, אשר הפך על פיה את החלטת השופטת שניידר, וזיכה את התובע בפיצוי כספי.

במקרה נוסף, שללה השופטת שניידר, פיצוי מפעיל הימין נועם פדרמן, איש חברון, שנעצר לשווא פעמיים עוקבות ע"י המשטרה בטענה שהוא מפר צו הבאה לביהמ"ש בירושלים – למרות שהצו בוטל מעיקרו. השופטת שניידר, דחתה תביעתו וכתבה כי "אין לומר שהשוטרים חרגו מסטנדרט המיומנות והזהירות במצופה מהמשטרה". ביהמ"ש המחוזי שוב הפך את קביעתה וזיכה את פדרמן, בפיצויים על התנכלות שווא.

מקרה נוסף: פעילת ימין קטינה נעצרה והשוטרות אילצו אותה באיומים להסיר מעליה ביגוד עליון, כדי לבצע חיפוש על גופה, וזאת למרות שהחוק קובע שחיפוש שכזה אפשרי רק בחשד של הברחת נשק או סמים לבית המעצר. הקטינה תבעה פיצוי על השפלתה אך השופטת שניידר, דחתה את תביעתה, בטענה שהמשטרה בסך הכל "ייעלה את עבודתה", ואין לבוא אליה בטרוניות בשל כך. ביהמ"ש המחוזי שוב הפך את החלטתה על פניו והעניק לקטינה פיצויים הולמים.

הסופר היהודי הצ'כי הנודע פרנץ-אשר קפקא, מן הסתם, היה עושה מטעמים מהתנהלויות שכאלה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.