על ריאלטי, עישון וכרטיסי אשראי ואיך כל זה קשור ליהדות • טור אישי

על אף שהתרגלנו לעשן ולקנות באשראי, אנחנו מבינים שיש להם מחיר לא קל. למרות שאנו אוהבים להשמיץ את פליטי הריאליטי, אנו נותנים להם יחס חם, ומה יש ליהדות להגיד על כל זה.

נועם גרוס

אחד הרבנים בישיבה אמר לי פעם ששני אנשים לעולם לא יצאו מפתח הגיהינום ושום מעשי תשובה לא יעזרו להם. הראשון הוא ממציא הסיגריה  והשני הוא ממציא כרטיס האשראי. בהסתכלות פשוטה נראה שיש חוט המקשר בין שתי ההמצאות ששינו את חיינו לנצח – הן לא היו חסרות לאף אחד לפני שהומצאו, הן נותנות רק תחושה רגעית טובה, אבל המחיר שהן גובות לעתיד לבוא גבוה מנשוא, והן בהחלט הצליחו לתעתע גם באלה שאינם קצרי רואי.

לא צריך להיות מבקר טלוויזיה או צופה מכור ולא צריך להיות כלכלן בכיר בכדי לראות את התמורות והשינויים שחלו בחיינו בעשורים האחרונים. בכדי להבין נכון את  השינוי שמתחולל כאן צריך לפקוח עין אחת, בזמן שהעין שניה מזפזפת במבט מזוגג בין הערוצים השונים.

בתור צרכן טלוויזיה זעיר ביותר, אני מרשה לעצמי לנחור בבוז לעבר תוכניות הריאליטי למיניהן. אבל עצם קיומן של תוכניות מהסוג הזה, מצריך אותנו לחשוב מה השתנה כאן, בכפר הגלובלי הקטן שלנו שגורם לכל כך הרבה אנשים לרצות להיקשר לחוטים, להפוך לבובות של הפקות הטלוויזיה השונות. התופעה השניה הבולטת שנכנסה עמוק לחיינו ולכיסנו היא שיטת האשראי, ובשמה המצוחצח "מימון".

בעוד כולנו עסוקים בלפצח את המודל האנושי החדש שאוהב את החטטנות בחייהם של אלה שאנו אוהבים להגדיר כ"רדודים" ו"ריקניים", אני חושב שצריך להבין דווקא מדוע שמור מקום של כבוד לאלה שהחליטו לשים את חייהם האישיים בפריים-טיים. מדוע אנו מרגישים צורך להודות לפקיד בבנק שהסכים לאשר לנו מסגרת אשראי גבוהה כדי שנבזבז כסף שאין לנו כרגע, בתמורה לכך שנשלם לו הרבה יותר מהכסף שיהיה לנו בעתיד. בשכל הישר, הבנקאי היה זה שצריך לרדוף אחרינו בהצעות שכאלה בעוד "פליטי הריאליטי" היו צריכים להטמין את פרצופם לאחר שנחשפה אישיותם הפוחזת לעיניי כל. אבל לא כך החיים היום.

המודל החדש שסיגלנו לעצמנו הוא "כאן ועכשיו". אם פעם חסכו כסף במשך כמה שנים בכדי לקנות רכב, הרי שהיום קונים רכב בכסף שיהיה בעוד כמה שנים. אנו נגהץ כל החודש בכרטיס האשראי ונשלם את החשבון ב.משכורת של החודש הבא, בפריסה ל12 תשלומים שווים, כמובן, בלי ריבית.

אנו רוכשים כרטיסי לוטו, מנחשים טוטו ומגרדים חיש גד כי כבר הפסקנו להאמין בלעבוד קשה. אנחנו רוצים את המכה המהירה, כמו הבן של דינה, שמואל, אתה מכיר אותו, החנון ההוא מהיסודי, מכר את החברה שלו ב 100 מיליון. ככה אנחנו רוצים את זה.

רק השבוע נבחרו זוכים בגמר של אייל גולן, בית הספר למוזיקה, דה-וויס, וכבר מתחילה עונה חדשה של כוכב נולד, וזה לפני שהזכרנו את הזוכה במאסטר-שף. השורדים, הרצים למיליון, הכלואים בזהב, האחד נגד מאה ודומיהם רק מעצימים את גודל התופעה. אנחנו רוצים את ההצלחה, התהילה, הכסף, הכבוד כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות מאמץ. בישול הפך לשווה לכל נפש, כמו חנויות "עשה זאת בעצמך". אנו נהנים לעבוד על משהו שעה – שעתיים ולקבל פידבק כמה שיותר מהר. ולא בכדי הפכה רשת איקאה לחובקת עולם, היא זיהתה את המודל הזה קצת לפנינו. אנו מצלמים תמונה, לא כדי להתרפק על זיכרונות או להראות לנכדים, תמונה שאין מקומה בפייסבוק או באינסטגרם – לא ראויה להצטלם. ושוב הצליחו הסטאטפיסטים לעשות הון מיצירת מענה לצרכים שלנו מבלי שהיינו מודעים אליהם. גם יאיר לפיד אוהב את הכביש העוקף-כל-השלבים-שבדרך לפני שהוא יקבע את מושבו בלשכת ראש הממשלה.

ואולי בגלל זה היהדות היא לא הדבר הכי חם בשנות ה2000. היהדות היא כל כך טרחנית עד כדי מעצבנת. אי אפשר ללמוד קבלה (לא, אי אפשר!) בלי לעבור דרך התורה, הנביאים, הכתובים, המשנה, התלמוד וכל הספרים עם האותיות הקטנות וכתב רש"י בצדם. היום מתפללים, ומי יודע מתי התפילה תענה. התחזקנו היום במשהו חדש, ואחרי שחולפת תחושת העילאיות מהפעם הראשונה בה הצלחנו להתגבר, נשארנו אותו אדם עם כמה התחייבויות נוספות שהבטחת לקיים, והשכר לא תמיד מגיע מחר בבוקר. היהדות דורשת גם טיפוח יומיומי, כל מעלה שהשגנו, אם לא נדאג לשמר אותה, סופה להעלם. ואולי זו הדרך הפשוטה ביותר להבין מהי אמונה. הרי להאמין בדבר שאנו רואים את כל השלבים בתהליך, זו לא אמונה, זו מציאות בשטח, אלא שלהאמין שיש שכר ועונש, שיש סיבה ותוצאה שהמרחק ביניהם עלול להיות ימים או שנים זו כבר משימה הרבה פחות פשוטה, ומעניין לראות מי עושה הון כלכלי או פוליטי מאבחנה זו. אבל זו כנראה נצחיותה של היהדות, להאמין שגם אם לא קיבלנו את ה"כאן" – "עכשיו", הוא לבסוף יגיע. כשהשכר על מעשינו הטובים מגיע, הוא מופיע עם ריבת והצמדה.

 

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. נחמד, נכון, ואמת לאמיתה – כל הכבוד

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב