קריעת ים סוף של כל אדם

שירת האדם -גם במצבים קשים

פרשת בשלח -הקריעת ים סוף של כל אדם!

לכאורה מדוע הקב״ה היה צריך לנסות את עם ישראל בנסיון של קריעת ים סוף? הרי יכל להראות להם שפרעה וכל מצריים מתים ע״י שיבלעו באדמה או שיקבלו מטר של אבנים מהשמיים. למה דוקא ע״י קריעת ים סוף?
ועוד – הרי הגמרא אומרת (פסחים קיח.) קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף.
מה בדיוק היה קשה? וכי לקב״ה היה קושי לבקוע את הים?
ועוד – מה ההבדל בין שירת הים של הגברים, לשירה של הנשים ששרו עם מרים?
ומה לומדים מקריעת ים סוף?

אלא- עם ישראל יצאו ממצרים , עם שלם שהאמינו בקב״ה . אבל עדיין היו צריכים להגיע להכרה בבורא עולם! להכיר שה׳ יתברך הוא כל יכול. ואין עוד מלבדו. כמו אדם שיצא מבית האסורים לאחר 10 שנים, אמנם הוא יצא לחירות פיזית ומרגיש חופשי אבל עדיין קשה לו לחזור למציאות אחרת של עולם מתוקן. הוא עדיין שקוע בתאוות, ברצונות שלו לחזור לגנוב ולפשוע.
עם ישראל אמנם יצא ממצרים אחרי כ״כ הרבה שנים של עבדות אבל עדיין היו צריכים להגיע להכרה ברורה בקב״ה.
כמו שאומר הבעל שם טוב – שאמנם הם יצאו ממצרים, אבל עוד לא הוציאו את מצרים מהם.
עם ישראל ראו ניסים גלויים, ראו ישועת אלוקים מול עיניהם אבל עדיין היו צריכים להראות שהם מאמינים בקב״ה גם כשקשה, גם שלכאורה אין סיכוי לצאת מפה חיים . כשהכל תקוע ויש לחץ, אדם מאבד עשתונות. לא יודע מה לעשות.

פה האמונה של האדם נמדדת. האם אתה מאמין בבורא עולם רק כשנח לך, רק כשמסתדר לך? או גם שיש קשיים? גם שיש חושך ערפל. כאן מבחן האמונה של האדם.
ולכן הקב״ה העמיד אותם מול ים סוף לראות ולבחון את האמונה שלהם. לראות אם הם עדיין מאמינים בו או לא.

מרים אמרה לכל הנשים להתחיל להכין תופים ומחולות עוד כשהיו במצרים. שהם כבר האמינו בקב״ה שיוציא אותם. לא סתם אמרו חז״ל בזכות נשים צדקניות יצאנו ממצרים.
כי מרים לימדה את הנשים, לשיר גם שהם עדיין בתוך השעבוד. גם כקשה ולא רואים את האור. וגם שלא רואים שום סיכויים לצאת מהמצב.
לא חכמה לשיר רק שרואים ישועות, רק שהכל מסתדר.
אלא גם במצב שלא רואים תקווה, שלא יודעים מאיפה תבא הישועה. גם צריך לדעת איך לשיר ולהאמין בבורא עולם.
כמו שאומר דוד המלך ״להגיד בבוקר חסדך״
אבל יש דרגה יותר גבוהה ״ואמונתך בלילות״
שאדם מאמין גם בזמן שחשוך מצב של ״לילה״.

עם ישראל אמנם האמינו בדרגה מסוימת כשיצאו ממצרים, אבל לא אמונה בדרגה גבוהה.
יש אמונה שאדם מאמין בקב״ה. אבל עדיין זה לא משפיע על ליבו ועל גופו. הוא עדיין לא מגיע למצב של שירה ושמחה . עדיין שקוע וטרוד מאיפה תבא הישועה.
ויש דרגה של אמונה, שאדם מאמין והאמונה שלו מביאה אותו למצב שהוא רוקד, שהוא שר משמחה. כי הוא מאמין בכל ליבו שזה יקרה ולכן הוא כבר מעכשיו מתחיל לשיר. אפילו שעדיין לא נושע.
וכן באמת יש אחד הסגולות שאמר הבעל שם טוב – שכשאדם נמצא בצרה ואינו יודע איך לצאת ממנה.
שיעשה סעודת הודיה וישמח כאילו הוא נושע, ואז באצת יראה ישועות.
הקב״ה לפעמים מצפה מהאדם שיראה את האמונה המוחשית שלו.

ישנם מצבים שלא מספיק אמונה פשוטה. אלא צריך מסירות נפש. צריך לעשות צעד לכבוד בורא עולם!
ואז הקב״ה מייד שולח לאדם ישועה כהרף עין.
ולכן חז״ל דימו את הפרנסה של האדם לקריעת ים סוף.
בשביל הקב״ה לא היה שום קושי מבחינת טכנית לקרוע את הים. (רק מפני שהיה קטרוג באותה שעה של הללו עובדי ע״ז וכו׳ )
רק הקושי של הקריעת ים סוף זה היה בשביל עם ישראל, לראות אם הם מוכנים לקפוץ למים.
אם האמונה שלהם באה לידי ביטוי, או שזה רק אמונה במח, ולא בלב. יש דרגה של ״וידעת היום״ ויש דרגה של ״והשבות אל לבבך״ שזה אמונת הלב.
ולכן אמר הקב״ה למשה רבינו, מה תצעק אלי?
דבר אל בני ישראל ויסעו.

ישנם רגעים שלא מספיק להתפלל ולהאמין, אלא צריך מסירות נפש. לקפוץ למים לכבוד בורא עולם!
אדם שרוצה ישועה צריך להחליט – אני עוזב הכל אני משתנה, אני מוכן לתת הכל לכבוד ה׳ יתברך!
ואז יתחיל לראות ישועות.
אנחנו אומרים כל יום שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד
ה׳ זה מידת הרחמים. אלוקים זה מידת הדין:
אדם כל יום צריך לשנן לעצמו -שהקב״ה הוא ה׳ אחד גם כשהוא במידת הדין, שיש חסד, שיש הצלחה, שהכל הולך טוב. וגם שיש מידת הדין, שיש קשיים ובעיות בחיים. גם הוא ה׳ אחד.
וכן כתוב- ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום. לא רק להדבק בקב״ה כשהוא ה׳ -מידת הרחמים. אלא גם שהוא אלוקיכם.

ולכן אנו אומרים בתפילה אני ה׳ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. להיות לכם לאלוקים.
אם אתה רוצה להגיע לאמונה בבורא עולם, שהוא יוציא אותך מהמייצרים שלך זה רק כשאתה מאמין בו כשהוא ה׳ והוא אלוקיכם.
הקב״ה רצה לראות מה עם ישראל עושים מעצמם, כמה הם באמת מוכנים לעשות מסירות נפש.
עד עכשיו הם השתמשו בזכות אבות, אבל עכשיו הגיע התור שלהם לעשות מעשה.
כמו אדם שמקבל הלוואה מהבנק, נותנים לו אפילו שיש לו חובה בבנק. רק על סמך זה שיש לאבא שלו כסף. אבל כשנגמר לאביו הכסף באים אליו ומבקשים ממנו בטחונות של עצמו.
אדם רוצה לראות ישעות מבורא עולם, צריך לעשות צעד מצד עצמו. להראות שהוא באמת רוצה להשתנות. באמת רוצה להתקרב. ברגע שהוא מראה ועושה מעשה מצידו, אז מתחיל לראות איך הכל נפתח ומקבל שפע והצלחה. אבל קודם כל צריך לעשות מעשה בשביל כך.
הגמרא בסוטה אומרת (לז.) 
היו ארבעה כיתות בים סוף, חלק אמרו נתנה ראש ונשובה מצריימה. כת אחת אמרה ניפול לים, חלק אמרו נילחם במצרים. והכת האחרונה אמרה נתפלל.
ישנם ארבע סוגים של אנשים:
לפעמים אדם נמצא במצב שהוא עומד מול ים סוף של עצמו, הכל סגור מכל הכיוונים. יש נסיונות, יש קשיים. לא מצליח לצאת מהמייצרים שלו. לא יודע לאן לפנות. הוא מנסה למצוא דרכים לצאת מהמצב הזה.
יש אדם שהוא מחליט להלחם עד הסוף עד שהוא ינצח את מה שמפריע לו לקרוע את הים סוף שלו.
ויש אדם שהוא נופל לייאוש ופשוט מחליט להכנע וליפול למיים. אין לו כח להלחם.
ויש אדם שמעדיף לחזור חזרה למקום שהוא היה שם, אפילו שלא טוב לו שם. הוא יודע שיש לו שם הרבה קשיים ונסיונות, והוא רצה לברוח משם לצאת לחירות אבל אין לו כח לעמוד מול הנסיון החדש. לכן עדיף לו לחזור למייצרים שלו.
ויש אדם שבאמת לא מוצא דרך לצאת ממצבו אז הוא פשוט מרים ידיים לשמיים ומתחיל להתפלל לבורא עולם שיעזור לו לצאת מכאן לחירות.
משה רבינו מייד עונה לארבע הכתות, לשנים הראשונות הוא עונה, לא שייך לחזור למצריים או ליפול למיים. כי עד שיצאנו לחירות לא שייך ליפול לייאוש או לחזור חזרה לאותו מקום.
רק נשאר אולי להלחם בנסיון או להתפלל לבורא עולם שיושיע אותך. אבל גם את זה משה שולל כי הקב״ה אומר לו מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל וייסעו.
אין זמן לתפילה. אני רוצה לראות מסירות נפש מצד עם ישראל. יש זמנים שבורא עולם רוצה לראות אותך קופץ למים. עושה צעד משמעותי בחיים.
אם אדם מראה לקב״ה שהוא הולך אחריו באש ובמים ולא שואל שאלות. אז מייד רואה איך ה׳ יתברך שולח לו יד, ועוזר לו לצאת מהמייצרים שלו. ופותח לו דלתות של שפע וברכה. שאז הוא זוכה לראות ישועת אלוקים.
ה׳ יזכינו!! אמן!
שבת שלום ומבורך!

הרב יצחק לסרי
לוס אנג'לס -ארה"ב
www.haravlasry.com

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.