רוצה להתקדם? רדוף את הימין / מנחם רהט

פרקליט המדינה שי ניצן, שהתיימר להציג עצמו מקצוען משפטי הגון, נחשף בקלונו . ביהמ"ש מצא בהתנהלותו הכל, רק לא שוויוניות. מנחם רהט, מגלה כיצד אפשר להשיג קידום ובקלות:

עכשיו זה רשמי: בראש מערכת הפרקליטות של מדינת ישראל עומד אדם, שאוּמנותו רדיפה שיטתית של מחנה הימין. זהו פרקליט המדינה שי ניצן, שמרשה לעצמו, כך קבע בית המשפט, להשתמש בכוח המשרה שבידיו, לקידום אג'נדה פוליטית שמאלנית פרטית, במסווה של אכיפה שוויונית. על פי ביהמ"ש, הפעיל הפרקליט בשירות המדינה אכיפה בררנית "שערורייתית" רק כלפי אנשי ימין, וסגר כמעט אוטומטית תלונות שהוגשו כנגד פעילי שמאל וערבים.

האם לנוכח מציאות זו, תשחרר אותו המדינה מתפקיד פרקליט המדינה ותשלח אותו, מקסימום, למיין מסמכים עבשים במרתפי ארכיון 'בצלם'? או לתייק ניירת במשרדי הקרן להכחדת ישראל? או לבלות זמנו באחד משאר ארגוני הקלון של השמאל הקיצוני?

חס וחלילה. כל עוד יושב פטרונו ויינשטיין בלשכת היועץ המשפטי, אין כל סיכוי. עובדה: היה זה ויינשטיין שתפר עבור ניצן תפקיד מלאכותי ושמו המשנה ליועהמ"ש לתפקידים מיוחדים, ופעל למינויו לתפקיד המומצא, ללא מכרז ובמחטף מהיר. והייתה לו סיבה לקדם את ניצן לתפקיד שאינו קיים. הוא הרי האיש, שהורה על חקירה פוליטית של רבנים, ובהם הרב דב ליאור והרב מאיר מזוז, וכעשרים אחרים, בחשד להסתה.

מי שמאמין שניצן יורחק מהמערכת בשל התנהלותו השערורייתית – שֶיָקוּם! הצחקתם אותו. עכשיו דווקא גברו סיכוייו להיבעט מעלה, לתפקיד שיפוטי בכיר, וכבר היו דברים מעולם. כשהליכוד מתיימר לשלוט, הכל אפשרי. הליכוד אמנם מנצח בבחירות פעם אחר פעם, אבל מעולם לא היה ממש בשלטון. עובדה.
רדיפה אידאולוגית.

פרצופו האמיתי של עו"ד שי ניצן נחשף בהכרעת הדין, שניתנה במשפטו של פעיל ימין אורי ברעם. האיש הועמד לדין על שפרסם לפני 3 וחצי שנים קליפים כנגד ניצן. פרקליטו של ברעם, עו"ד עדי קידר, מארגון 'חננו', טען שיש לזכות מן הצדק את ברעם, בשל מדיניות האכיפה הבררנית של ניצן.

ברעם אמנם הורשע, אך השופטת לא חסכה ביקורת חריפה לגבי התנהלותו הבררנית-שערורייתית של ניצן: "מקבץ ראיות ההגנה על ציר הזמן שבין אוקטובר 2008 לבין אוגוסט 2010, משקף התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלוונטית כלפי גילויי פרסום אלימות קיצונים, מסוכנים ומסיתים, לאלימות/טרור/גזענות, כלפי חיילים, יהודים, ואף שר בממשלת ישראל", כתבה השופטת נאווה בכור בהכרעת הדין. "ברי כי יש בראיות ההגנה, כדי להצביע על התייחסות תורתית, כללית, וכמעט נגועה באוטומטיזם, בכל הנוגע לשלילת התקיימות רכיב האפשרות הממשית בעבירת ההסתה. כך, כיצד קריאות המוניות ל'מוות ליהודים', 'סירוס המתנחלים' ו'הרג חיילים', אינם יכולים להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ"ל?!", תמהה השופטת. "האם כל אלה לא נפגעים כתוצאה ממעשי אלימות או טרור כמעשה שביום יום כמעט?".

השופטת התייחסה לכמה מהראיות שהביא קידר. בין השאר הציג הפרקליט תלונות נגד שמאלנים שקראו ל"סירוס מתנחלים", ערביה שזעקה בהפגנה "מוות ליהודים", מיצג מוזיאוני מסית נגד השר ליברמן, ועוד. כולן נסגרו בידי ניצן. בלטה במיוחד תלונה שהוגשה בשל מופע התרמה למען פעילות האנרכיסטים בישראל, שבמהלכו קרא סולן להקה שהופיעה באירוע, להרג חיילי צה"ל. תלונה הוגשה לניצן, אך זה החליט שלא להגיש נגדו כתב אישום, "מכיוון שהתנצל". השופטת: "לא ברור מדוע מסתפק שי ניצן בהתנצלותו של סולן הלהקה ולא בהתנצלותו המידית של הנאשם מול חוקריו. מדוע נשלח רק מכתב אזהרה למפגינה שקראה מוות ליהודים?".

בהכרעת הדין מתחה השופטת ביקורת חריפה כלפי חוסר הטיפול בתלונות על התבטאויות של שמאלנים וערבים, מה שגורם לתחושת אפליה בימין. חוסר הטיפול בתלונות, "הוא שיוצר מדרון חלקלק של הסתה מסלימה ומתגברת שלא נעצרת או מועטת בחקירה או העמדה לדין של העבריין, ובצד זאת מתעצמת גם תחושות שמנגד על הפליה פסולה כנגד המחזיקים בדעה מנוגדת, וזאת כתוצאה מהתנהגות שערורייתית של הרשות, הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית".

בנוסף ביקרה השופטת את אופי תגובותיו של ניצן לתלונות על הסתה של השמאל: "מענה למגישי התלונות ניתן ע"י שי ניצן, בדרך כלל כעבור חודשים, ובדרך כלל תוך קביעה כללית בדבר אי התקיימות 'אפשרות ממשית' לאלימות ותו לא, ופעמים תוך אי פתיחתה של חקירה פלילית כלל ועיקר… אני סבורה כי הוצגו ראיות מספקות בדבר אכיפה בררנית כלפי הנאשם, כשאין בידי לקבוע אם מניע זר או מטרה פסולה בצידה, אך לפחות נראית שרירותית ופוגעת בשוויון".
אם לתרגם את לשון האנדרסטייטמנט של השופטת לעברית מדוברת, מסתבר שכבודה תיארה בעדינות מציאות מפלצתית מעוותת, של ניצול כוח המשרה הממשלתית לניהול מניפולציות משפטיות שערורייתיות, לרדיפה אידאולוגית אחר הימין. עבריינות אידאולוגית קיימת, מבחינתו, רק בימין. לא בשמאל. לשמאל מותר הכל, בשם חופש הביטוי והשיסוי.

תעודות עניות

המדהים בכל הפרשה הוא, שבימין הזהירו שזה בדיוק מה שיקרה, אם ימונה ניצן לתפקיד פרקליט המדינה. וזה בדיוק מה שקרה. התנהגותו האנטי שיוויונית בתפקידיו הקודמים, זעקה לשמים. ח"כ יריב לוין הזהיר מפני המינוי השערורייתי. ביקורת דומה מתחה סיעת הבית היהודי. ח"כ משה פייגלין הזהיר: "מדובר בשמאלן קיצוני שבקיצוניים, יוֹרשה של טליה ששון במחלקה הפוליטית בפרקליטות, שמנצל תפקידו לקדם אג'נדה פוליטית מובהקת". ח"כ ציפי חוטובלי, אז: "ניצן השתמש בתפקידו לאכיפה סלקטיבית כלפי שומרי חוק, כדי לכפות על ממשלת ישראל את עמדותיו הפוליטיות".

אבל ממשלת הליכוד נכנעה לגחמותיו של ויינשטיין והעניקה עוד תעודת עניות לעצמה. מצד שני, בכך היא סללה בפני ניצן, עם תעודת העניות הזו שרכש לעצמו ביושר, את הדרך לביהמ"ש העליון. הדתל"ש, בוגר הישיבה התיכונית נתיב מאיר, מוכיח למי שבאמת ממנה את שופטי העליון, שמאז שזרק את הכיפה מראשו, הוא באמת מחק את הכתם הזה מעל ראשו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.