רצים לחתונה / אתי קצבורג "חייבת" להגיע לאירוע

"היום הנכסף הגיע, ה"לימוזינה" חונה בפתח הבית, דלתות השכנים פתוחות, השיירה יוצאת לדרך…" אתי קצבורג רצה כל הדרך אל החתונה

זה התחיל ביום שרבי אחד מהביל ודחוס, אני מטפסת הביתה עם שלל חבילות וילדים, כשמהדואר מבצבצת לה מעטפה גדולה ומזמינה, מעניין למי זה מיועד אני מהרהרת ומושכת את הנ"ל בציפייה, נו כבר מושך אותי בשמלה בן השנתיים, בת הארבע גם לא נותנת לי ליהנות מעונג הציפייה, "אני צמאה רעבה ורוצה קורנפלקס".

נכנעתי, במהירות שיא אנחנו עפים למעלה, שתייה, אוכל והנה המעטפה. "או אה חתונה…משפחת כץ הדודה מאופקים מחתנת. זה כבר סיפור מרגש כשלעצמו, העיניים שלי מתחילות לנצוץ מהתרגשות והמוח מעבד נתונים, זאת חתונת המאה חייבת להפציץ עם שמלה מטורפת, נעליים תואמות, כל הבנות- שושבינות, אין על מה לדבר. זו הדודה בכל אופן, הדודה מאופקים, נכון שפעם אחרונה שהחלפנו מילה היה בראש השנה תש"ע וגם זה לקחת מתכון, אבל ביננו זה לא רלוונטי.. יש חתונה, הדודה, כוווווולם צריכים להופיע. אחרת יהיה לא נעים, מה עוד שבהונגרים עסקינן, לא הייתי לוקחת סיכון".

אז איפה אחזנו??? אה כן, בשמלה, נעליים, סרט, תיק, וכמובן גם לבנות, ולבנים. כאב ראש חד וחזק תפס אותי. אבל כשאירוע כזה שקול על כף המאזניים הכל מתגמד. מי אני שאבריז??

ערימות של מקומונים ועיתונים נאספים בקפידה על השולחן בסלון, מרקרים וצבעים ללא הבדל דת גזע ומין משמשים ככלי עזר לסימון המכירות, ההנחות, המבצעים והסוף עונה.

ממש ערב חתונה. אמיתי.

בערב לאחר שהצוות הצעיר נרדם, חמושי רשימות ומצלצלים יצאנו אני ונערותי לחרוש את השכונות, מרתפים אפלים, גורדי שחקים, חניות מקורות, קופסאות גפרורים, כל מה שהבטיחו לנו במקומון שחייבים לראות ואין מכירה כזו, והכל תחת קורת גג אחת, למען האמת זה ברור זה קל להכניס ב-10 מ"ר הכל. העיקר, שיש גג.

לא אלאה אתכם אבל בסיכומו של ערב מטלטל תרתי משמע, חזרנו הביתה עם תחתית מתנפחת, גרבי לילה וחלוק בית שהיה בחיסול. "חתונה נקנית בייסורים" אני משתפת את בנותי בהרהורי הנוגים, בעוד שהמוח לא מפסיק לעבוד כמו מטחנה של בשר. הרשימה ארוכה , המצב של המכירות איך אומר לאאא ביג דיל. מרב ייאוש ערכנו גורל הגר"א.

קניון זו המילה שיצאה לאחר צירופי אותיות והיפוכי מילים. מחר אחרי העבודה נוסעים לקניון.

הדסק שלי בעבודה, ערימות של רשימות מחוקות ומשוכתבות, צבעוניות ושחורות a4 וa3, האמת שיהיה פתטי מצידי לתאר את שארע בקניון, וודאי שלא אכנס לתיאור אודות הגלידה הענקית שנאכלה שם מרב ייאוש וחוסר אונים, שורה תחתונה. אחרי מסע קניונים ארצי כולל קניוני אאוטלט, נאספו בזה אחר זה פריטי לבוש מוקפדים לחתונת הבת דודה. ההתרגשות בשיאה..הימים נספרים בערגה, האירוע של הלייב !!

והנה הגיע היום הנכסף, הלימודים הושבתו, צריך להתכונן. תפילות, מנוחה, איפור , תסרוקות, מדידות אחרונות,יום מפרך.

ה"לימוזינה" חונה בפתח הבית, דלתות השכנים פתוחות, השיירה יוצאת לדרך…

קומפלקס האולמות הבני ברקי שמחתן עשרות זוגות ביום אחד, כשהמוזמנים מדלגים באושר בין האולמות והמנות, חיכה לנו על שלל אורותיו הכחולים. עיניים נוצצות: החתונה.

נינוחים ושלווים, פסענו מעדנות אל תוך האולם, הצלם עט עלינו בהתרגשות, משפחת החתן הגיעה. ואז בין ריגוש אחד למשנהו התפוצצה האמת בפנים. לבד מהדודה שהזקינה באופן מדאיג, לא היה אחד מכל יושבי האולם שזיהה אותנו כקרובים.

כל אחד היה בטוח שאנו שייכים לצד השני. היינו צד ג'.

כל ימי ההכנות, הקניות, ההתרגשויות התערבבו בדמעות של תסכול ועלבון, אפילו מתנדב בקהל לא היה בשביל לנחם אותנו. היינו זרים מוחלטים, עם דודה אחת שמחתנת את הבת שמעולם לא הכרנו.

באירוניה, חשבתי לעצמי שהגענו לפחות מצד השניצל, וזה ניחם אותי.

בסיומו של הערב, לאחר שעשינו נטוורקינג אינטנסיבי, בכדי לא להרגיש בודדים, הסקנו מסקנות כדלהלן:

1. בחתונות של היום מאיזה צד שלא תגיע, אין להשקיע מאמץ ,זמן או כסף רב מדי. כל אחד מסתכל על עצמו, אף אחד לא זוכר מה באמת לבשת (אלא אם כן הלכתם עם חלוק ונעלי בית).

2. אכלו ארוחת ערב לפני, מה שבטוח.

3. אם לא מזהים אתכם, תמיד תגידו שאתם שייכים לכהן מהמאפייה, כולם מכירים.

4. לכו על בגדים כהים למקרי פזילה של אחד מהמלצרים.

האמת שיש עוד המון וזה כבר סיפור לכתבת המשך בנושא אירועים. הישארו איתנו.

אתי קצבורג היא מנכ"ל ג'י מדיה- פרסום דיגיטלי, פתרונות יצירתיים באונליין

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כמה אמיתי. רשום בצורה מקסימה.
    רותי.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  2. שנלך רק לשמחות ושישובו הבנים ונזכה לשמוע על חופתם

    אימא שמזדהה |
    הגב