"רק דתי מחמד יזכה להתקבל בתקשורת"

צבי יחזקאלי בבית ספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל: "להיות כתב שטחים זה כמו להיות סוכן שב"כ, רק במקום לחפש פצצה אני מחפש את הסיפור" {צבי יחזקאלי מותח ביקורת}

איש התקשורת העיתונאי החוזר בתשובה צבי יחזקאלי לסטודנטים ואנשי סגל בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל במסגרת התוכנית "מפגשים עם התעשייה", סיפר על עבודתו כעיתונאי לעניני ערבים: "הגעתי לעבודה הזאת בגלל שחיפשתי משהו מיוחד ומעניין והבנתי שאני יכול להביא משהו שונה ממה שמציגים בתקשורת. אני רואה את חשיבות התפקיד שלי בכך שאני חוקר לעומק את מה שאני מציג, זה מאפשר לי לתת פרשנות מעמיקה ולסייע לצופים להבין לעומק את התמונה".

במהלך הדיון, התייחס יחזקאלי לשאלות ביחס לאובייקטיביות של ערוצי הטלוויזיה הישראלים: "אין דבר כזה סיקור אובייקטיבי, לכל אחד יש זווית. אפשר לשאוף להיות כמה שיותר מאוזן, אבל לעולם לא תהיה אובייקטיבי לגמרי. אני גם בכלל לא רואה מחויבות בסיקור אובייקטיבי. למה זה טוב? אני משדר לקהל ישראלי ואני יהודי ישראלי וזאת נקודת המבט שלי. אני לא אוהב את התפיסה של כיבוש כ"אם כל חטאת" ושאנחנו צריכים להכות על חטא. גנבו לנו את תחושת הצדק והמוסר ואין לאף אחד זכות לעשות זאת. אני בא לסיקור עם דנ"א ואג'נדה משלי."

בהמשך טען יחזקאלי בנימה ביקורתית כי: "יש תחושה שאף אחד לא יודע על מה הוא מדבר. טוענים נגדי שהרסתי סיכוי לשלום כי עוררתי את דעת הקהל והאמת, שזה מחמיא לי. אני גם לא מבין את הניסיונות להציג אותי כ"איסלמופוב", איך אפשר להגיד על ערבי שהוא איסלמופוב?! אני חקרתי, קראתי כתבים, דיברתי עם האנשים ואני מבין את שפתם. כשאני מסתובב עם פרשנים של "הארץ" בשטחים, אני רואה שהם לא מבינים כלום, הם לא יודעים מה זה ערבים. ברגע שהם ילמדו ויחקרו, כל דעה תהיה מקובלת עלי, אבל תבינו קודם על מה אתם מדברים".

יחזקאלי גם מתח ביקורת על יחס התקשורת לדתיים ולהתיישבות: "לא הייתי מגיע לאן שהגעתי אם הייתי בא מהישיבה הגבוהה. לצערי, לאדם דתי יהיה מאוד קשה להיכנס לתקשורת, אלא אם הוא יהיה על תקן של "דתי מחמד". אומנם התקשורת משתנה יותר ויותר כי יש יותר דתיים ושומרי שבת שמשנים את אופי העבודה, אבל עדיין להיות דתי בתקשורת זה נחשב פורץ דרך. התפיסה של דתיים בתקשורת זה "אנחנו והם". אני מאוד כואב ומבכה על דרך הייצוג של דתיים ומתנחלים בתקשורת. משחירים ציבור שלם ואת מפעל ההתיישבות. אני בכלל לא הכרתי דתיים ומתנחלים וכשהתחלתי להכיר נפל לי האסימון, חבל שעוד לא נפל לכולם".

בהמשך הדיון, נשאל יחזקאלי על גל הטרור הנוכחי ועל הסיכוי לרגיעה: "היום בתקשורת מחפשים רגיעה. יומיים בלי פיגועים נחשב שקט וזה פשוט אבסורד. זו תפיסה מערבית שתמיד מבקשת להרגיע. אם המטרה היא שקט זה ממש לא המקום הנכון, אבל אם חיים זאת המטרה- זה המקום הנכון להיות בו. אין כיום אף מדינה שהיא שקטה לגמרי, הטרור עורב בכל פינה כי העולם נע לעבר מפגש עם האיסלם, האיסלם נפגש עם עצמו וזה מוביל להתנגשויות רבות. מבחינת הסכם מדיני, אני בהחלט חושב שצריך לשאוף להגיע לפתרון, אבל אני לא רואה את זה קורה בימינו. כן אפשרי למצוא פתרונות מתחת לשולחן כמו הסכם לא רשמי של ישראל עם סעודיה, קידום שיתופי פעולה וכן הלאה. בכל מקרה, צריך להבין שאנחנו רצים למרחקים ארוכים והמצב הנוכחי כנראה הולך להימשך, אלו הם חיינו". בהמשך הדיון נשאל יחזקאלי על סדרת הכתבות "אללה איסלאם" ועל הצעירים הקיצונים בעולם האיסלאמי: "זה נכון שיש הקצנה וצעירים רבים נמשכים לדאע"ש ונדלקים מזה. ברור שזה לא טוב. הדבר הכי בעייתי כיום בעולם הערבי זה שאין הנהגה אחת ולכן כולם עושים בעיות וכל אחד לוקח לכיוון שלו. יחד עם זאת, חשוב לזכור שכל הקצנה מביאה איתה גם מתפכחים.

בסיום הדיון נשאל יחזקאלי על השפעת ההתחזקות הדתית שלו על עבודתו והמפגש שלו עם פלסטינים: "אני לא רואה בכך בעיה, ואפילו להיפך, יש הבדל גדול מאוד באיסלאם בין איך שתופסים כופרים לבין איך שתופסים אנשים מאמינים. זה הבדל של שמיים וארץ. אני באיזשהו מקום זוכה להערכה רבה יותר. על אף הניסיונות של המדינאים להעלים את הקונפליקט הדתי, אני דווקא מאמין שבדת מסתתר סוג של פתרון".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.