ר' שליימה וגזירת הפלטיניום

ר' שליימה הגיע בסערה אל גדול הדור וזעק: "רבי! גזירת הפלטיניום בפתח!". מנחם קולדצקי מנסה לתת לכם פרופורציות, על אחד השבועות המוזרים שנראו כאן. ומה כל זה קשור ל"סופר דרינק" הכושלת? • טור

זר כי היה נוחת בישראל השבוע, לבטח לא היה מבין את פשר המחזה שנגלה לנגד עיניו כבר בשדה התעופה: "חבורת רבאיים גוזרים כרטיסים בשדה התעופה. אמיתי לגמרי", הוא יספר בגיחוך למכריו מעבר לים.

על מה ולמה?!

***

מזה תקופה הפלג הירושלמי מנהל מאבק אידיאולוגי וחסר פשרות על סכנת הגיוס. הפלג זוכה ללעג וקלס בעיני מרבית הציבור הליטאי, שבמשקפי הבדולח שלו לא מבין מה ה"עצניקים" בכלל רוצים? איזו גזירה ואיזה גיוס?

המועצת החסידית מתכנסת כבר שלוש וארבע פעמים בניסיון למצוא פתרון יצירתי ליעדי הגיוס, אך בדגל לא רואים כלום, שום בעיה.

והנה, ביום בהיר, מתייצבים רבנים ועסקנים מהשורה הראשונה (שגם יושבים בשורה הראשונה), שזוכים לפקוד את מבואותיהם של גדולי ישראל ומכירים בעצימת עיניים את מספר המדרגות ואת פתחי האוורור של חצרות הקודש, ויוצאים למאבק שכמותו לא נראה בישראל. מי זוכר את גזירת הגיוס, איזה בעיות יש בחינוך החרדי. יש בעיות שונות לגמרי כעת על הפרק, העומדות בפני מי שנגזר עליו לקבל כרטיס "פלטיניום" מ"אל על".

***

העסקן הדגול ר' שליימע מכחכח בגרונו ומלטף את זקנו בארשת חשיבות. הוא התלבט והתחבט עד שהחליט לעלות לביתו של פוסק הדור. "ר' קליינימוס" , נאנח העסקן מבלי משים, "גזירה קשה מרחפת על העולם החרדי: לא שבת, לא גיוס, ולא רפורמים. גזירה חדשה נולדה על ידי הקנטוניסטים: גזירת הכרטיסים, תרתי משמע. אוי ויי איז מיר, נאנח אחריו ר' קליינימוס והסתגר בחדרו בתפילה חרישית.

העסקן הביט בדאגה מהולה בעצב לעברו של הרבי שהנהן בראשו. העסקן מלמל לאות מצוקה, אך ר' קליינימוס מחייך ומפטיר ביובש: "תראה ישועות".

לא חולפת אלא שעה קלה ור' שלמה מקבל צלצול טלפון. על הקו היחצ"ן בעל הכרס המשתפל, מחברת התעופה. היח"צן ממלמל תוך כדי שהוא מנסח הודעת התנצלות עטורה בשגיאות כתיב: "הצלחנו לסגור דיל! כרטיס הלוך-חזור לאתונה!"

נרגע כולו חזר ר' שליימע לרבי קלוינימוס ועלה כברת דרך לבית הכנסת בו התפלל את תפילת הותיקין. הס הושלך בקהל, ורבינו, אחוז שרעפים, אמר לכל הקהל: "הגזרה התבטלה!"

***

ובנימה אישית: במעמד "הרבבות" בנתב"ג, זיהיתי אדם עשיר, בעל מקומון במרכז הארץ עומד מאחורי בן דמותו של ר' שליימע וזוקף את מצחו אל על מתוך ארשת חשיבות. "ממש מסירות נפש", הרהרתי בליבי. אך פטור בלא כלום אי אפשר: אותו גביר גדול, כך מתברר, התעלם במופגן ממצוקתם של אברכים שנתקעו בלי תחבורה ציבורית, וכשהיה בידו למחות – לא מיחה, ומילא פיו מים. כשהגיעו פני הדברים לגזירת הפלטיניום, פה הוא דווקא היה מיד בשורה הראשונה בשדה התעופה, והצטלם לכל כלי התקשורת.

***

מסופר על יהודי שנכנס לפונדק בבני ברק, וגילה לתדהמתו כי במקום בה רצה לסעוד את רעבונו מתקיימת חתונה. בעוד הוא מנסה לסוב על עקבותיו, נכנסים אחר כבוד לפונדק, שרים, חברי כנסת, פרשנים, עיתונאים. הוא מחליט להישאר: מעניין פה. והנה התזמורת מנגנת, זמרים עולים אל הבימה שרים ורוקדים לחתן, אך הכלה פשוט אינה פה. "היכן היא?" מהרהר בליבו היהודי.

בצר לו, הוא מנסה להתעניין אצל אחד המוזמנים שמגלה כי לו כי בכלל מדובר ביום הולדת. "יום הולדת?" שואל היהודי,  "זה נראה כמו "חתונת יום הולדת".

ובכן, זה לא מליצה, יש מכנה משותף בין מאבק האלפיון החרדי לבין אותה מסיבת יום הולדת. הצד השווה שבהן: יש חרדים שאיבדו את הצפון ובכלל חושבים על המחלקה הראשונה, מסיבות הוללות בהפקת ענק.

קצת נסחפנו אחר עגל הפלטיניום. תרשו לי להתגעגע ל"סופר דרינק", כמו פעם…

 

הטור פורסם גם במוסף השבת של 'יום ליום'

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. ומצחיק שמישהו כתב שהוא יהיה במועצת הבאה. חחח. אדם שעוסק בשנור ובתסרוקת לפאותיו

    מה לו ולמועצת?
    מעניין מה קרה מאז גזירת כרטיס הנוסע המתמיד עד למחרת בעת עלייה למטוס אלעל.
    בושה!! צריך לבדוק פעם ולתמיד מה קורה שם למעלה. אצל האנשים שמתיימרים לייצג אותנו בלי שנבקש מהם. צריך אחת ולתמיד לברר למה גולדקנופ תמיד לצד אלעל למה דרעי חבר של הנכד למה חותכי כרטיסים מתרצים תוך כמה שעות וכו' וכו

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב