שבוע הספר (החרדי) או שבוע הקומיקס? הסופר מ. חלמיש והצייר ד. ביכמן בראיון בלעדי

הציבור החרדי גילה באיחור אופנתי את הקומיקס. ובעוד בעולם החילוני נותרים הספרים על המדף, הרי שבמיגזר החרדי יש נהירה לכיוון הספרים המשלבים ציורים וטקסטים. האם זה רע? האם זה טוב? ואולי זה מחוייב המציאות? * לרגל שבוע הספר כינסנו לשיחה משותפת שני יוצרים מהמובילים בספרות לילדים ונוער – הרב מרדכי חלמיש והרב דוד ביכמן, צמד יוצרי "סידרת הקומיקס התורני" המצליחה של "יפה נוף", לשיחה על ספרים בכלל וקומיקס בפרט

מבצעי שבוע הספר עדיין בחנויות, וגרף המכירות שובר שיאים מרגע לרגע, אבל אי אפשר להתעלם מעובדה אחת יסודית: שבוע הספר אצל הילדים והנוער שלנו, קרי המיגזר החרדי, הפך לשבוע הקומיקס. אולי אנחנו בעיצומו של התהליך, אולי בסופו, אך ללא ספר על כל ספר קריאה נמכרים שלושה ספרי קומיקס ולפעמים גם יותר.

מה יש בו, בקומיקס, שהוא מושך כל כך את הילדים? יהיו שיחרצו: עצלות המוח והמחשבה. ויהיו שיסנגרו ויאמרו שהקומיקס הוא אומנות המפתחת את החשיבה ואת הדמיון כאחד. האם האמת נמצאת באיזשהו מקום באמצע? ואולי – כפי שמיד נשמע ממרואיינינו היקרים – יש ספרי קומיקס שטוחים ורדודים ויש ספרי קומיקס אומנותיים ומעמיקים?

ציור 2 של ביכמן

ספרים, רבותי, ספרים. אפשר להתווכח אם קומיקס הוא רע או טוב או אולי מחוייב המציאות, אבל מה שבטוח הוא שבציבור החרדי עדיין הילדים והנוער קוראים ספרים, והרבה, בעוד במגזר הכללי, כמו גם העולמי, נזנחו הדפים לטובת מסכים קטנים וגדולים, והנוער מרותק לאייפון ולמחשב עד שבעתיד הלא רחוק יתקשו הצעירים להשיב על השאלה "מה הפירוש ספר", והמשיב נכונה יזכה בפרס.

ובכן, לרגל שבוע הספר כינסנו לשיחה משותפת שני יוצרים מהמובילים בספרות לילדים ונוער – הרב מרדכי חלמיש והרב דוד ביכמן – צמד יוצרי "סידרת הקומיקס התורני" המצליחה של "יפה נוף", לשיחה על ספרים בכלל וקומיקס בפרט.

שילוב בין שני יוצרים שונים אינו ערובה להצלחה, לפעמים אפילו להיפך, אבל במקרה של "חלמיש-ביכמן" התוצאה המדהימה הפכה להצלחה מהדהדת: הסופר הרב מרדכי חלמיש והצייר הרב דוד ביכמן חברו יחדיו ליצירת ספרי קומיקס הממחישים מושגים תורניים. זה התחיל בהגדה "אלישמע ואפרים יוצאים ממצרים", דרך "ילדי שושן מנצחים את המן", "אלחנן וחיים עולים לירושלים", "דוד בן ישי" ו"דוד מלך ישראל", וכל השאר כבר יספרו לכם צעירי הצאן.

אל הראיון מגיעים השנים בעגלה קטנה וחבוטה למדי, שראתה ימים טובים אי שם באיזור שנות השמונים או התשעים של המאה שעברה, וכל מה שמריח מסביבם מריח כמו הרבה דברים רק לא כמו כסף – מה שגורם ל"קוקר" לתהות: זו תורה וזו שכרה?

חלמיש, איפה הכסף?

חלמיש: "מליצה ידועה מספרת על חייו של סופר מוצלח: "מתחילה מדפיס, בהמשך מפסיד, ולבסוף מספיד". ולמי שבכל זאת לא הבין זו אותה מילה בחילופי אותיות".

אבל הוצאתם רבי-מכר? בעיניי ראיתי את הפרסום.

חלמיש: "רבי מכר זה אומר שמי שמוכר מרוויח. לא בהכרח הסופרים".

"או הציירים" – מתערב ביכמן.

"מי שרוצה לעשות כסף גדול, כדאי שיעבור לתחום אחר" – אומר חלמיש. "נדמה לי שנדל"ן הולך טוב היום".

"אפשר גם להשקיע במניות", מציע ביכמן. "שמעתי שיש כאלה שיודעים לעשות מזה כסף".

חלמיש מרצין: "אולי אני מפוצץ בלון להרבה חולמים חביבים, ואני ממש לא רוצה לעשות את זה, ולכן אקדים ואומר שיש סיפוק גדול מאד מאד להוציא ספר שאנשים נהנים ממנו – אבל מי שחושב על הכסף, כדאי שקצת יתפקח ויתפכח, זה הכל. חבל שיעבוד כל כך קשה ובסוף עוד אולי ייצא עם חובות, שזה קורה להרבה סופרים ויוצרים שאני מכיר. בינינו, אני וביכמן די מוכָּרים בגמחי"ם".

באמת פוצצתם לי בלון. כשנכנסתי לעבוד ב"קוקר" אמרו לי שיש לי כושר ניסוח מעולה. חשבתי שזה כולל גם כיוון כלכלי.

חלמיש: "כסף זה לא ענין של כישרון, זה ענין של סייעתא דשמיא, וכבר נאמר "לא לחכמים לחם". אם אתה ממש רוצה כסף, אני מקוה שכושר הניסוח שלך יכול להביא לך כסף בהרבה מאד דרכים אחרות וטובות. אבל מכתיבה עוד לא ראינו מי שהתעשר. אפילו הסופרים הכי מעולים שלנו פותחים קייטנות כדי להשלים פרנסה. גם במיגזר הכללי, להבדיל, הכרנו עיתונאי שידע להתנסח מעולה, אבל במקום לעשות מזה כסף, הוא מצא את עצמו מוביל מפלגה ורודף אחרי החרדים כדי לחפש איפה הכסף. אתה בטח יודע למי אני מתכוון".

ביכמן: "נדמה לי שכתוב באיזה ספר, שיש מקצועות שהיוצרים התברכו שלא יתעשרו, כדי שלא יפסיקו ליצור ולהועיל לציבור. אולי אפשר להתנחם בזה".

 ציור של ביכמן

אבל למה ככה? על פניו זה יכול להיות תחום כלכלי מצויין? כותבים ספר, מוכרים מאה אלף עותקים, מרוויחים 5 שקל על כל עותק – ויש לך חצי מליון שקל ביד.

חלמיש: "אין לך חצי מיליון אלא רבע, כי רבע הלך למס הכנסה, אבל גם לפני זה היו כמה אי דיוקים קטנטנים: אתה צריך לקחת בחשבון שלא מכרת מאה אלף עותקים אלא יותר קרוב לאלף, וחלק מהכסף גם הלך למפיצים, לבעלי החנויות, ולעוד כמה גורמים שהם עושים את העבודה האמיתית בשטח – מדפיסים וכורכים ומפרסמים ומפיצים ומוכרים וגובים את הכסף, בעוד אתה יושב בביתך ונהנה מחדוות היצירה".

ביכמן: "האמת, יכול להיות שאפשר לעשות מזה כסף. אבל אנחנו פשוט עסוקים בעבודה, עד שאין לנו זמן לעשות כסף".

חלמיש: "הרי אפילו מי שמחפש כסף ורודף אחריו, לא תמיד מוצא אותו. על אחת כמה וכמה מי שבכלל לא מחפש אותו, כמו ידידי הרב דוד ביכמן שליט"א שעסוק בהגדלת תורה והאדרתה, ופשוט שוכח מכל הענין הזה של הכסף, עד שלמזלו "יפה נוף" מכריחים אותו לבוא ולקחת את הצ'ק".

ספרו לי קצת על קומיקס. זה סִפְרוּת או שזה משהו אחר? בכלל, המינוח "ספר מצויר" הוא לא תרתי-דסתרי? איך ספר אם מצוייר, ואיך מצוייר אם ספר?

ביכמן: "אני מעריך את כל היוצרים בתחום, ורובם הגדול מעולים מאד, בכלל ענף הקומיקס בציבור החרדי התקדם מאד מאז הספרים הראשונים שיצאו בשחור-לבן, אבל אי אפשר להתעלם שלפעמים קורה ויוצא ספר "קומיקס" שלכאורה בא לחסוך לילדים את המחשבה ואת הדמיון, ופשוט מתרגם להם את הטקסט לשפת הציור. זה בעיניי קומיקס פחות רצוי. לדעתי קומיקס טוב הוא ספר לכל דבר, כי אפשר לתת ציורים שיש בהם רגש, והבעה, וכל מיני פרטים נוספים, והספר הופך ליצירת אומנות. אני לא אומר שאני עושה את זה, אבל אני לפחות משתדל".

חלמיש: "והוא גם די מצליח, כי הילדים אומנם מדפדפים מהר הלאה, אבל בסופו של דבר כשהם קוראים את הקומיקסים שלו בפעם העשרים והשלושים, הם קולטים את כל ההשקעה האדירה של הרב ביכמן, ואז – אחרי שהם כבר מכירים את העלילה עד לרוויה – יש להם גם זמן להבחין בכל מיני פרטים, בשילובי אור וצל, במיקום האובייקטים בתוך הציור, ואפילו בעכבר שמתרוצץ לו בין הרגלים ומעניק נופך אומנותי לכל הענין".

שאלה פשוטה ואני מבקש תשובה פשוטה וכנה: הורה שרוצה לקנות ספר לילדיו, על מה תמליצו לו: על ספר-ספר או ספר מצוייר, קומיקס בלע"ז?

חלמיש: "לא הבנתי את השאלה. מה הפירוש "ספר-ספר או ספר מצוייר"? ספר מצוייר טוב, הוא ספר-ספר. ולגופה של שאלה, התשובה פשוטה: ספר מצוייר של דוד ביכמן. אין טוב מזה. כשילד מקבל ספר מצוייר של דוד ביכמן, הוא מקבל ספר עם נשמה, ספר שמוסיף לו הרבה ידע, הרבה חכמת חיים, הרבה חינוך ומוסר – כי הציורים של הרב ביכמן הם לא סתם ציורים, הם קנקן שבתוכו יצק היוצר סל שלם של ערכים יהודיים. ואני כבר לא מדבר על ההנאה הטבעית שיש בקריאת יצירה אומנותית מושקעת ומשובחת כזו".

ביכמן: "ספר של חלמיש הוא ספר מומלץ, כיון שלתוכו הכניס היוצר ידע, הרבה חכמת חיים, וכולי וכולי. תעשה "העתק-הדבק" מהתשובה של חלמיש ותכניס אצלי".

אני רואה שאתם מתואמים להפליא.

חלמיש: "זו תוצאה מעבודה של הרבה שנים. הרבה פעמים הרב ביכמן מבין את מה שכתבתי יותר טוב ממני".

ביכמן: "גם הרב חלמיש מוצא בציורים שלי דברים שבכלל לא שמתי לב אליהם. לפעמים זה קצת מעצבן, אבל ברוב ככל המקרים הרב חלמיש הוא פרטנר ראוי, שגם יודע לפרגן, ולפעמים סתם מתקשר לעודד ולא רק לבקר, וזה בהחלט נחמד".

אהיה יותר בוטה: האם הקומיקסים לא עוצרים את התפתחות הקריאה של הילדים? האם הם לא "סרט מצוייר שמתחפש לספר"?

חלמיש: שאלה יפה מאד ואני חייב להחמיא לך על הניסוח המעולה, אתה באמת עוד תעשה מזה כסף יום אחד, אם כי לא בהכרח בכיוון שחשבת עליו, אבל התשובה היא שלא. להיפך. הורים רבים מספרים לי שהקומיקס של ביכמן גרם לזאטוט ולתינוקת שלהם להתחיל לקרוא. בכלל, בספרים של ביכמן, כמו שהוא כבר הזכיר ברמז, הציור לא מחליף את הטקסט ולא מתיימר לעשות את זה. אם תספור מילים תגלה דבר מפתיע: בקומיקסים של הרב ביכמן יש יותר מילים פר-עמוד, מכל ספר ילדים אחר, כולל ספרים לא מצויירים. הספרים של הרב ביכמן יוצאים דחוסים במלל, והציורים המעולים רק מושכים את הילדים לקרוא את כל הטקסט הארוך, שבלי הציורים הם לא היו אפילו חולמים לעשות את זה".

ביכמן: "וזה כמובן בזכותו של הרב חלמיש שכותב את הטקסטים הארוכים והחכמים הללו".

חלמיש: "אני לא צריך להמציא שום דבר. אני רואה את הציורים של הרב ביכמן והטקסט עולה מאליו ונכתב מעצמו. זה הכח של הציורים הביכמניים, שהם מושכים את המוח ומעודדים אותו לפעולה. כמובן בזכות סייעתא דשמיא והמון עבודה, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה. אני רואה ילדים בני 10 שבקיאים בכל עבודות בית המקדש בזכות הציורים הביכמניים המעולים, המושקעים מזן אל זן. בכלל, ידידי הרב ביכמן עובד אחרת: במקום לחשוב איך לגמור ציור במינימום זמן, הוא בדרך כלל חושב הפוך – מה עוד אפשר להוסיף, אילו עוד גוונים ועוד תוספות אפשר להוסיף. לפעמים אני מבקש ממנו לצייר פרה, והוא מצייר עדר שלם של פרות, ושוורים, ועגלים, ורועה, ובית כנסת שבו מתפלל הרועה מנחה-מעריב, וישיבה שבה לומדים בניו של הרועה, אני מניח שהרעיון מובן".

ביכמן: "כאן המקום לשבח את חלמיש. הוא תולה הכל בי, אבל בעצם כשהוא רואה ציור מוגמר הוא מעיר לתומו, ובשיא העדינות והאגביות, שגם ככה זה מעולה אבל אולי, ורק אולי, אם היה פה גם איזה עץ, ומאחורה עוד כמה אנשים, וגם איזה בית כנסת ברקע, זה היה ממש אבל ממש מושלם. אתה כבר מבין שעם כזה פרטנר נחמד אין לך ברירה ואתה מוצא את עצמך מצייר עוד ועוד ועוד ומוסיף פרטים עד אישון הבוקר ועד בכלל".

 

מילה אחרונה לסיום.

ביכמן: "אני רוצה להמליץ להורים לשבת עם הילדים הקטנים ולקרוא איתם ביחד. לא לקנות לילדים ספר ולשכוח מהם. זו חוויה משפחתית נעימה ותורמת לכולם – הן להורים והן לילדים. נסו ותהנו. מאד".

חלמיש: "ואני ממליץ להורים לרוץ ולחטוף את הספר החדש והאחרון של הרב ביכמן, "אלישמע ואפרים במדבר סיני". לא בא כבושם הזה. בכנות גמורה. ספר שמתאר בפרוטרוט את כל חיי עם ישראל במדבר סיני – המן, השליו, הבאר, מלחמת עמלק, ועוד – והכל בציורים נעימים וחווייתיים שגורמים לילדים לקבל סופרמרקט שלם של כל טוב – ידע תורני, מידות טובות, וחוויה ספרותית משובחת – והכל בספר אחד, שקיים גם בכריכה רכה במחיר מסובסד של עשרה שקלים בלבד".

תודה רבה לכם.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.