שברתי את גינס!

יחיאל פליישמן, התארח בסעודת השבת הגדולה ביותר, שזכתה להיכנס לשיאי גינס. זה לא הפריע לו, כמעט, להרוס אותה. ולמרות זאת, בסופה זכה לתגלית מופלאה. הפרטים המלאים בטור שלפניכם:

והרי לכם וידוי : מעולם, לא שברתי שיא בחיי. אם כבר שברתי משהו היה זה כוס צלחת או אפילו לב שבור. לכן, כאשר בשבת האחרונה ניתנה לי ההזדמנות להשתתף בשבירת שיא ועוד שיא גינס- לא יכולתי לסרב. הרגשתי שתהיה זאת החמצה גדולה אם לא אהפוך עולמות בכדי להיות חלק מהאירוע . בינינו, הרי ממרום 38 שנות קיומי, זאת ודאי, ההזדמנות הראשונה והאחרונה, לשבור שיא של פעם בחיים.

הדיווחים שהגיעו מהצעדה התל אביבית המפורסמת, במהלך יום השישי, שהתערבבו להם עם גל השמועות על חטיפת הנערים, הגבירו אצלי את החשק לברוח ולצלול לתוך איזו חוויה רוחנית גרנדיוזית, ויאמר לזכותי(או לחובתי), שאני דיי טוב בהדחקה ובריחה ממצבים. ועם תחושות אלו נכנסתי יחד עם רעייתי לתוך השבת העוצמתית הזאת בלב ליבה של תל אביב, הבוהמיינית והחילונית למראה.

את הרתיעה הטבעית והידועה שלי מאירועים המוניים, הצלחתי להמתיק קמעה, בעזרת קשריי הטובים עם מפיק האירוע (הנה שניאור קיבלת פרסומת סמויה), אחי הצעיר ש"סידר" לנו כניסה לאירוע דרך השער האחורי ומנע מאיתנו המתנה ארוכה בחום התל אביבי, בתור הארוך שהשתרך מחוץ למתחם האירוע בנמל תל אביב.

האירוע נפתח בתפילת קבלת שבת המונית אל מול הים והשמש השוקעת בניצוחו של הרב הראשי לתל אביב הרב לאו, שתמיד מעורר בי יראת כבוד ומחשבות על כך שכמה חבל שהוא לא נשיא המדינה. אולי, בעוד שבע שנים נהיה יותר ראויים. מיד בתום התפילה נכנס הקהל הגדול ותפס את מקומותיו בתור האנגר 11 העצום בגודלו שמארח בדרך כלל לאירועים שונים לגמרי .

רבה של קפריסין הרב זאב רסקין, איש גדול בכל המובנים, ניהל את האירוע כשהוא עומד על במה גדולה במרכז האולם ומניף אל על ולצדדיו שלטי ענק (בסגנון השלטים המונפים בזירות האגרוף, להבדיל), המסבירים לקהל העצום מה ואיך לעשות באותו הרגע, כמו שירת "שלום עליכם" ו"אשת חייל" ושלט המכריז על תחילת ה"קידוש" בכדי שהמרוחקים שלא שומעים את ההוראות יוכלו לפחות לראותם בלבד. את השירה האדירה והעוצמתית של שלום עליכם ואשת חיל, ניתן היה ממש להרגיש באוויר ואת התרוממות הרוח וההתרגשות של הקהל, קשה היה לפספס, ובייחוד, את פניו של ראש העיר רון חולדאי, שהגיע היישר מאירוע שונה לגמרי.

במהלך האירוע, הסתבר, שכמעט והרסתי את שבירת השיא במו ידי, כאשר ערכתי קידוש לשולחן שלי, בנפרד, דקה לפני כולם. את גודל החטא הבנתי כאשר אחד המארגנים שעט לכיווני וגער בי שאני עוד עלול לקלקל את השיא. הכללים של גינס היו שהקידוש והארוחה אמורים להתבצע על ידי כל המשתתפים בדיוק באותו הזמן וכדי לשבור את השיא העולמי אפילו המנה הראשונה צריכה להיות מוגשת תוך פחות מ 5 דקות.

מזל שנציג חברת גינס "מיסטר פאטל" ההודי, לא ראה אותי אחרת עוד השיא עוד היה נהרס באשמתי. מילא התווית שדבקה בי עם השנים כהורס מסיבות ידוע, אבל לקלקל שיא גינס למעל 2,000 משתתפים? זה כבר חמור מדי, אפילו בשבילי.

וכך נמשכה לה הסעודה אל תוך הלילה, דגי סלמון, רצועות בקר ויין משובח בליווי שירת עושה שלום במרומיו ואדון עולם . הרב נחמיה וילהלם מבנגקוק, פתח שולחן תאילנדי עם מאות ממקורביו והיו חלק מהצעירים שטענו כי האירוע הזכיר להם את אווירת ליל הסדר בקטמנדו שבנפאל.

בשלב מסוים הסתקרנתי למראה התור העצום שהשתרך באחת מפינות האולם ואז התברר לי כי מכל שולחן נבחר נציג שתפקידו לגשת לנציג גינס שיושב לו כבר למשעה באחד מהחדרים הפינתיים ולהצהיר על כמות הסועדים בשולחן שלו. על הנציג היה גם להצהיר על כך שכל הסועדים בשולחן עשו קידוש, אכלו ובירכו יחד כחלק מתנאי השיא שייקבע.

01:00 בלילה .זמן קביעת השיא. "מיסטר פאטל" ההודי, נציג שיאי גינס, הלום ומתנדנד מיין ישראלי כשר למהדרין עולה על הדוכן ומכריז בהתרגשות לשמחת כולם על השיא החדש שנקבע לארוחת שבת הגדולה ביותר – 2226 סועדים !!

התעודה ניתנת לצעיר מטעם ארגון "שבת בתל אביב" לקול תשואות הקהל. ברגע זה, ניגשתי לנציג החבד"י אותו אחד שעמל וארגן את האירוע זמן רב שלפליאתי הרבה עמד בפינה, ושאלתי אותו מדוע הוא לא עולה לבמה כדי לקבל את התעודה. לשאלתי הוא ענה : "התעודה מגינס ממש לא מעניינת אותי .הרבי רצה שכמה שיותר יהודים יעשו קידוש וישתתפו בסעודות שבת. אז אני את שלי השבת כבר עשיתי".

אכן גאווה יהודית.

שבת שלום!

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הייתי ממליץ למגיב הראשון לתיקון נפשו על הוצאת לעז על מקדשי שבת שיתחיל ללמוד הלכות שבת ויתחיל לשמור שבת בעצמו, אדוני: פלטין שלך לא כבשת! הכי טוב לשתוק ולכה"פ להמליץ טוב בעד כל אחד מישראל! טוב שעשית ונשארת אנונימי! מתפלל עליך שלא תשאר כך.

    מיענקל למגיב הראשון האנונימי |
    הגב
  2. חילול שבת לתפארת.
    מצמרר כמה אפשר להיות מטורף בשם הדת.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  3. כתיבה יפה וקולחת. מעבירה את התחושות של האוירה שם גם למי שלא השתתף.

    מוטי |
    הגב