שוויון בנטל: מה חושבים על כך אנשי השוק – כתבה צבעונית ומרתקת

שעת צהריים חמה והשמש במרכז הרקיע, עקשנית במיוחד. פסיפס אדם מרתק מקיף אותנו מכל עבר, ומגוון של דעות ומחשבות עושה דרכו בהמולה עליזה ותוססת.

נחושות מתמיד, יצאנו למשש את הדופק הלאומי ועד כמה מהלכי הנבחרים באמת משקפים את המון העם. שוק מחנה יהודה היה הבחירה הטבעית ביותר לבדיקת שטח של מצב האומה. הסתובבנו בין אלו שמובילים את דעת הקהל ("הדג הזה מעולה לטיגון"), ששומעים את דעתו ("אני דווקא חשבתי לאפות אותו") ומחליטים בשבילו ("טיגון. קחי, נו, לא תתחרטי").

ניסינו לבחון האם העם היושב בציון, בעצם, בשוק המוכר ביותר בציון, מרגיש שהממשלה היא אכן ממשלתו, כזו המובילה אותו בצעד בטוח לעבר היעדים שהציבה.
תהינו על קנקניהם, ירקותיהם ופירותיהם, ובין בחירת אפרסק או נקטרינה, בחנו ובדקנו – האם יש עתיד לשוויון בנטל, האם מי שיתנגד עלול להסתכן בקנס או אף כלא, והאם יש מאוכזבים מהבחירות האחרונות. אלו הן השאלות שעמדו בבסיס מחקרנו, וסקר השוק תפס תאוצה, בין ריחות הדגים והשום, ניסו בעלי הבסטות להשמיע ולמכור את דעתם ודעותיהם, לאו דווקא למרבה במחיר.

אדום העגבניות הבוהקות החוויר למול שלל הדעות הצבעוניות, וגוון החציל העמוק, לא העמיק כמוהם. לחברי השוק תיאוריה מנומקת לגבי הווה העם ועתידו, ואם הם לא היו עסוקים כל כך במקח וממכר וצעקות מחרישות אוזניים, יתכן שהם, הם היו היושבים בכנסת ודנים על עתידנו ומדינתנו. יתכן גם, שהמצב היה טוב יותר.

באופן מפתיע, לעומת ההתלהמות ומיתרי הקול האדירים המאפיינים אותם, גישתם לחיים, לאחר ולשונה, מכבדת ומקבלת, עדינה ומתחשבת. ובעיקר, חותרת לשיח רציני ובונה של כל חלקי העם היהודי – לתפארת מדינת ישראל.

לוחם מהנשמה

ראשונים פגשנו בחבורת המפצחים שניהלה דיון פנימי סוער. החלטנו לתפוס את הגל והקיצוני מימין שהזדהה בשם אבירם, התנדב לספק את הסחורה.

חרדים בצבא? תרחיש הגיוני?
"דמיונות" הוא קובע. "צה"ל לא מסוגל לגייס את החרדים. מדובר בבועה שנועדה להתפוצץ ונועדה לקרב את הגאולה, להביא את המשיח, שנתעורר לחזור בתשובה, שנלמד תורה באמת. לא לטייל בכל מיני מקומות. מי שבישיבה, שישב ללמוד באמת. ומי שלא, ברור שילך להתגייס. צה"ל לא ערוך לקלוט את כל החרדים שיש. המערך של צה"ל, אני יכול להגיד לך בתור בנאדם שהיה בצבא, שחייל צריך להיות לוחם מהנשמה. חייב לרצות את זה! הצבא צריך להגיע למציאות כזו שמי שרוצה לשרת בו, ירגיש שזו זכות לשרת בצה"ל. תמיד יהיו מורעלים", הוא משוכנע, "ותמיד יהיו אלו שירצו לתרום. הבאז התקשורתי בא לכסות על דברים אפלים. לפיד העלה את סוגיית השוויון בנטל כדי להוכיח את עצמו ולהראות בסדר בעיני בוחריו".
• ובאופן כללי, האם אתה חושב שהחרדים עכשיו במצבם, תורמים למדינה?
"אני חושב שהם צריכים לתת את הדין אם הם לא יושבים ללמוד".

• במקרה של גיוס המוני, כיצד זה יקרה?
"נראה לי שהכול יתפוצץ ויחזרו לאותה נקודה. צה"ל לא ערוך לקלוט חרדים. זה לא מציאותי.רוחנית, הסוגיה הזו קיימת בשביל להחזיר אותנו בתשובה" הוא חוזר ומדגיש.

• ומה לדעתך יקרה בעוד חמישים שנה, כאשר הדמוגרפיה פועלת לטובת החרדים. האם נשקפת לנו סכנה ביטחונית?
"תמיד יהיה גם את זה וגם את זה. אם יש מישהו יושב ולומד, הוא לא צריך לשרת בצה"ל. שיבדקו כל מקרה לגופו. בכל מקרה, אין דבר כזה פיחות בגיוס! צריך להעלות את המודעות מזה המצווה הזו לשרת בצה"ל (עפ"ל…) דרך מערכת החינוך. שיבינו שיש מציאות כזו של גיוס.

• ומי יכול קדם רעיון כזה? אנחנו תוהות לא בלי חיוך…
"בממשלה הנוכחית זה אבוד. ואני לא יודע להצביע על דמות חרדית כזו" הוא מודה לבסוף.

• אם היית צריך לבחור היום, היית בוחר לאותה מפלגה?
"לא. אני מאוכזב. אמנם, עשיתי את מה שמרא דאתרא (לא גילה איזה אתרא…) רוצה, זה הכול. לא מעבר לזה. ביאיר לפיד וחבורתו אני רואה כישלון. אין להם שנה להחזיק מעמד. לצערי, חבל שהם עושים את זה. הם הורסים לעצמם. וביבי יותר גרוע מהם".
אז הוא מערער על סמכותנו המקצועית: "חבל, הייתן שואלות אותי איפה שירתי בצבא. בתור דמות של לוחם, למה אני חושב כך וכך…" הוא לא מחכה לתגובה וממשיך, "קודם כל, אני מגולני. אנחנו חמישה אחים. כולם שירתו ביחידות מובחרות. כולם דתיים וכולם חושבים שחרדים לא צריכים להתגייס. חשוב מאוד שיישבו ללמוד תורה. זה חלק מהעגלה של עם ישראל. לוחם, אם הוא לא מגיע מהנשמה, הוא לא יכול להיות לוחם. כשיגיע למקרה האמת, למלחמה (ח"ו), הוא יתפוס את הדברים ויברח. ומי לנו להבין, שהרב מרדכי אליהו זצ"ל 'דגל התורה', שאיחד בין כולם, הבהיר שיש מציאות כזו, בה אנשים שלא מבינים את העשייה שלהם בזכות לימוד התורה. ואם הם לא יושבים ללמוד תורה, חד משמעית, מקומם בצבא".

תמונה1

יחי "המלך"!

מרחוק כבר הבחנו באיש חבוש הכתר, רוני ברק. הקונה הוותיק, ודאי מזהה כבר במי המדובר. המלך מממלכת החלבה. הוא מגיש טעימות חלבה לעוברים ושבים, צועק קריאות "מלכותיות" לעבר העוברים, בתקווה שמהטעימה יעברו לקנייה. הוא נענה בקלות לראיון, אך מזהיר מראש: אין לי זמן. משנתו סדורה. הוא די שמח שהגענו, שאלנו והתענינו. תוך כדי הגשת חלבה ומבט סוקר סביבה, הוא מחלק לנו טעימות מדעתו "הגיע הזמן אחרי 60 שנה, שכל אחד יתרום למדינה. מספיק עם כל ההפקרות. מספיק עם הבטלה. הגיוס הכללי יהיה ויקרה. לאט, לאט, צעד אחר צעד. אי אפשר שהעולם יתהפך בבת אחת. 62 שנה סבלנו מהחרדים, אז ייקח עוד שנה, ויסתדר".
שאלה שנזרקת מצדנו, נשארת תלויה, והוא תוהה: "למה את מדברת מהר"?
היי, טענת שאתה ממהר (לאן, בדיוק?), אך למלך החלבה והדעה, מותר לשכוח. הוא מסיט יד בביטול, וממשיך לכעוס על החרדים. נראה שהערנו אריה מתרדמתו. "הלוואי שיכניסו את כולם לכלא. לא יכול לראות את הבטלנים, שלא עושים כלום" הוא זורק בעצבים ומבטו משוטט על פני הקהל.

• אתה מאוכזב מהבחירות האחרונות? שאלנו בעדינות, היית בוחר, עכשיו, אחרת?
"אני כל החיים שלי ליכוד! לא משנה מה". ענה בהשלמה מלכותית.

עזבנו את הכתר, והמשכנו לחפש את נתיני העם.
המל

 

סמ"פ מתנחל ומ"פ ערבי-נוצרי

מצאנו, זוג נתינות, שתי חיילות, הגר וגל משקיו"ת חינוך בצה"ל, החלטנו להתייחס גם לדעתן.

• שוויון בנטל? אפשרי? מציאותי? כדאי?
גל: "מקווה מאוד שזה יקרה".
הגר: "אני, באופן אישי, איני חושבת שזה כדאי. צריך להתאים את השירות לאמונה שלהם. עליהם לעשות שירות. גם אם לא צבאי, אז שירות לאומי או התנדבות, לתרום באיזו שהיא דרך".

• מבחינתכן, עכשיו הם לא תורמים? שאלנו, מופתעות.
הגר: "תורמים לפי אמונתם".
גל: "אני חושבת שזהו צבא העם וכולם צריכים להתגייס. אם דרוזים מתגייסים, אז גם חרדים!"

• איך אתן רואות את זה קורה?
שתיהן עונות, כמעט ביחד, "צריך להתאים את השירות. כמו, למשל, הגדס"ר הבדואי, או כפיר-נצח יהודה".

• אבל הנה, הגדודים קיימים, אך לא מתגייסים לשם כמויות ובדרך כלל מדובר בבחורים שהתקשו בעולם הישיבות?
"נכון, אבל יש לבנות תכניות מתאימות. צריך לבחון מי דתי, מי חרדי. מי יכול או לא יכול לעשות שירות. ולמצוא תחלופה אחרת בשבילו. שלוש שנים שבהם יקבל את אותה משכורת ואת אותם תנאים כמו בשירות צבאי". הגר ממשיכה נחושה וחדה, נראה שיש לה תאוריה שלימה על העניין, "וכן, יש להטיל סנקציות למי שיסרב גיוס! כל עוד אני וגל נכנסות לכלא במידה ואיננו מתייצבות בבסיס, אין סיבה שחרדי, בן ישיבה, לא יכנס לכלא על אי התייצבות. צריך לתת לרבנים להגיד את הדברים ולהעביר אותם לבני הישיבות, הכול מתוך כבוד הדדי והבנת שורש הבעיה".

הגר משתתקת לרגע, וגל מנצלת את ההזדמנות, "הפתרון צריך לבוא מהעם. דו שיח של הבנה והכלה. בסוף רואים שהפערים הם ביננו לבין עצמנו. אם אנו נבין אחד את השני אז גם הנציגים יעשו את זה בדרך הנכונה".
הגר מסכמת בחיוך, "אני עובדת עם סמ"פ מתנחל חזק מאוד באמונתו, והמ"פ נוצרי ערבי. אני יודעת בדיוק על מה מדובר. ניתן לשרת אחד עם השני, בתנאי שיש הבנה וכבוד לאחר".
הן ממשיכות בדרכן ואנו לדרכנו.

שלילת זכויות

נכנסנו למעדנייה. ריח החמוצים מתערבב עם ניחוח הדג מלוח. לרגע הופתענו, נדמה היה כי פגשנו את ביבי. מתברר שמשה, סתם דומה לו. ישבו שם, בפאנל המכובד, שלושה; האדון בכר, אלברט ומשה. אנשים מבוגרים, אחד בפנסיה, שמחים לענות ולפרוס את משנתם.
הקביעה כללית וחד משמעית: "החרדים לצה"ל!"
כשאנו מבקשות קצת הנחות והכוונות, הם מפרטים את תובנותיהם.

דברו של אלברט: "בני הישיבות חייבים להתגייס. אם לא צבא אז לפחות משהו אחר. זה לא עניין של כפייה. אנשים צריכים להרגיש בעצמם שהם צריכים לתרום. ואם הם אינם מרגישים כך, שיישבו בישיבה (!!). ערכי הצבא מתאימים לחרדים שרוצים להתגייס, ואלה שבאמת רוצים לשבת וללמוד יהיו בקבוצה נפרדת ומיוחדת. לא יתכן שהם לא יתחייבו ורק יקבלו זכויות".
הנאום לאומה של האדון בכר, מלא במסר:
"אני טוען" כך הוא מתחיל, "שזה מאוד פשוט. ביום יש עשרים וארבע שעות. שמונה שעות לישון, שמונה שעות ללמוד ושמונה שעות לעבוד (מסתבר שהחרדים מלאכים…שתיה, אכילה וכו' לא נכללים אצלם ביום יום הרגיל). ולא חייב להיות צבא! ניתן לשרת בבית חולים, לסעוד זקנים, להתנדב למשמר האזרחי, יש מיליון דברים! אין סיבה שהילדים שלי ילכו לצבא והם לא ישרתו ולו במשהו. ואם הם לא רוצים, אז ננדה אותם".
משה מתערב: "אני לא נותן להם שום זכויות. רוצה ללמוד? לך תעבוד ותלמד."
כשאנו מעיזות לשאול: אילו זכויות תשללו מהם?
הם עונים בשלושה קולות: "קצבאות".

דעת חברי הפאנל איתנה. שלילת זכויות וכסף יגרום לחרדים לוותר על ערכיהם. מאידך, כליאה המונית היא ממש לא הפתרון.
בכר מדגיש: "לא ניתן לא להתחייב ולקבל רק זכויות"! לדעתו.

אנחנו עוברים לברר, את דעתם על הממשלה. לאדון בכר, יש תמיד מה להוסיף, "ביבי, תמיד הייתי מאמין לו. אבל הוא רמאי מספר אחת! לא ישר", כשאנו מעירות כי כל הפוליטיקאים הם פחות או יותר כך, הוא משיב: "יש ויש. צריך שיהיו מדות. מי שמתאים היום לעמוד בראשות הממשלה, זה שר הביטחון, בוגי יעלון, אדם ישר שיודע מה הוא רוצה".
בכר אמנם מתאים לטיפוס החילוני האותנטי, אך בסוף השיחה הוא נזכר להשוויץ בנכדיו החרדיים, הגרים בניו יורק. אנו מרגישות בבית, ונפרדות.
השלישיה 2

השלישיה 3

השלישיה

העם רוצה "ירוק" עכשיו!

רצינו לבדוק את הנושא גם מהצד הירוק הירוק הזה, ומוכר החסלט ממש הזמין אותנו, על מנת שנתחקר גם אותו. אם בודקים את הדופק, גם הוא רוצה להיות בין כוחות ההצלה ולהביע דעה. אם כבר דיברנו על שוויון – אז גם לו מגיע.

• חרדים בצבא? הגיוני?

"עזבי את המושג חרדים לא חרדים", הוא נכנס ישר לעניין, "הקמנו מדינה וכל אחד שחי בה צריך לשרת אותה. אני עשיתי צבא, הבן שלי עשה צבא וגם הנכד שלי יעשה צבא. אחר כך שיהיה סופר סת"ם חרדי. ערכי הצבא, אינם מתנגשים עם ערכי החרדים, וגם הבן שלי שירת עם בינשי"ם בסגנון חרדי והכל היה בסדר. כל העניין זה, שהרבנים שלהם צריכים לדבר איתם, ליצור דו שיח והכל יראה אחרת".

• אם היו בחירות היית בוחר אחרת?

"אני בוחר בבן שלי, בלוס אנג'לס"! הוא צוחק, אך קשה לפספס את הכאב שחולף בעיניו.
הירוק השני, שעד עתה התחבא בין עלי החסה והכרוב ושמר על זכות השתיקה, החליט להיות דעתן ואפילו להפתיע בסטארט אפ חדשני. הרעיון שלו ודאי יקפיץ כמה משגיחי כשרות ממקומם ואולי אף יצרף מובטלים למעגל המסתובב הזה ויגרום לירידה תלולה במספר החרדים המפרנסים, אך הוא בהחלט כיוון לחשיבה.

"אני הייתי לוקח את כל החרדים, נותן להם במקום שלוש שנים, ארבע שנים כדי להיכנס לצה"ל כמשגיחי כשרות. את הכסף נעביר לישיבות. במקום שמשגיח ייקח 15,000 ₪, הוא יעבוד מטעם צה"ל והמדינה תרוויח".
וכשהקשינו על הדרשן וטענו: אבל בחור צריך ללמוד קודם הלכות ודינים כדי להיות משגיח?
הוא ענה בהחלטיות: "שילמד עד גיל 20 ויתגייס מאוחר יותר!"
יאיר לפיד, לטיפולך.

חסלט 2 חסלט

הם חזרו למיין את הירוק (לא דולרים, ירק) ואנו המשכנו למיין מרואיינים.

חיפשנו קצת פלפל ומלח, כדי לתבל את הממצאים ולכן נכנסנו בשערי השוק העיראקי לכיוון חנות התבלינים 'אורגנו'. אולם שם, מסתבר, מסרבים לערב פוליטיקה באורז ופפריקה, מקוות שההמון, סליחה, הכמון, לא נעלב.

 

קומנדו תפילין

לשלומי הירקן יש גם מה להגיד, המינוס שלו, קצר ומבולגן…
"טוב מאוד! שיעשו צבא". הוא עונה ישיר ונמרץ, "מה השאלות האלה? מה אני ראש ממשלה?? תדעו שאי אפשר לשכנע אותם. הם רוצים ללמוד תורה!"
הוא חושב קצת ואז יורה בקול מתלהם: "אני רוצה לראות איזה רב ייתן להם להתגייס! הרבנים, איתם צריך לדבר! שיקימו יחידות נפרדות לחרדים! אני אומר – קומנדו תפילין! בבחירות, כולם רמאים. לא בוחר!"
אתם הבנתם?!

 

פירות, ירקות ומנחם בגין

מרחוק כבר ניתן להבחין בתמונה שתופסת את כול הקיר. פורטרט רציני של מנחם בגין ממלא את כל ישות החנות ובעיקר את האדם שבתוכה – אברהם לוי.
אברהם מתון. דבריו נאמרים בכובד ראש כראוי לכבוד האיש שעל הקיר.

"החרדים", הוא מבהיר, "יכולים להשתלב בצבא, אבל לא בצורה גורפת כמו שרוצה הממשלה. יש לעשות זאת בהדרגה, כל שנה עוד קצת לשלב. את העילויים, שישאירו בישיבה. העם צריך רבנים שהם תלמידי חכמים. אבל השאר, צריכים לעשות צבא, כמוני – גם הם". מורשתו עומדת לו חיה מול עיניו והוא חש בצורך להסביר, "אני דתי. אל תראו אותי ככה, מתפלל ועושה הכול. הבן שלי קצין בצבא והולך עם כיפה. אין הגיון שהבן שלי ישרת שם, והחרדי יישב פה, יאכל וישתה על חשבוננו. אני רוצה, בהדרגה, שוויון לכולנו. לא בצורה מתלהמת כמו זו שנוקט שר האוצר לפיד. צריך להגיע לעמק השווה. שהם יתגייסו מרצון. ואני הייתי משכנע אותם לכך באמצעות הרבנים".

שוב שתיקה קלה, אברהם בורר בקפידה את הדובדבנים הטריים, וגם את מילותיו.
"אני, את רוב שירותי עשיתי בסדיר, בסיני, בזמן מלחמת ההתשה. הייתי קצין במג"ב ואיש צבא קבע שנים. ברור שצה"ל לא יכול לעמוד בפני גיוס המוני. אף מדינה בעולם, לא יכולה להכניס 30-40 אלף איש לכלא. הכול צריך להיעשות בנחת ובהדרגה".

אנו שואלות על הממשלה והעומד בראשה, והאכזבה ניכרת בבירור על פניו: "אני מאוכזב מאוד מהבחירות האחרונות. וודאי שהייתי בוחר היום מישהו אחר". כשאנו רומזות על הסמל התלוי ושואלות בעדינות, האם עדיין, הוא יישאר? הוא נזעק, "בגין היה ראש ממשלה. אל תשוו אותו לאף אחד אחר! בגין הוא הראש ממשלה האחד והיחיד. וזו הדמות שהייתי רוצה לראות בכנסת!". לאחר שהוא נרגע, הוא מוסיף "אני איש ימין ומאוכזב מאוד. ביבי הוא לא ראש ממשלה בעיני. אם לפיד מאיים עליו עם ה"שוויון בנטל" והוא נכנע, זה לא מקובל. לא יתכן שאחד כמו לפיד שיומיים בפוליטיקה ינהל מדינה! פשוט, לא מקובל!" הוא מתקומם.

אנו מתחילות לסגת, והוא מביע משאלה-אזהרה: "כשתפרסמו את הכתבה, אני בטוח שמלשכתו של ביבי יבואו אליי".
בהבטחה שיעדכן, גם אותנו, אנו ממשיכות.

בגין 2

האיש החושב

הגענו לכוון היציאה מהשוק הפתוח, ואז ראינו אותו. החלטנו שזה האדם הנכון כדי לסיים את הכתבה. אחד שנראה הכלאה בין אחד מאנ"ש לאיש שוק ותיק. פנינו אליו וביקשנו את רשותו ודעתו לתועלת הסקר.

האיש החושב והמבין, זאב, גרם גם לנו להתראיין – בשבילו. לאחר חקירה צולבת, היכן יפורסמו הדברים, הוא נאות לענות. לשאלה אחת בלבד.

• חרדים – בצבא?
זאב מגחך: "הלוואי, אבל לא יקרה. הממשלה לא יכולה להילחם איתם. החרדים יותר חזקים."
הוא מפסיק לרגע, שוקל מילים וגם קילו אפרסקים לקונה שמתעניין בנו או יותר נכון במצלמה שרצה אחרינו. "הן מהתשקורת", זאב מתנדב להסביר לקונה, "הרי כל מה שאגיד הן יכתבו הפוך…" אנו ממהרות להכחיש. מדובר בתקשורת אחרת!

זאב מתרצה וממשיך: "תראו, תרחיש הכנסת חרדים לבתי הסוהר אינו הגיוני. לפגוע בהם אי אפשר", הוא מעדיף לדבר בהכללה, "אולי לפגוע בהם כלכלית?" הוא חוכך בדעתו, "בעצם, גם ככה פוגעים בהם ומנתקים להם את החמצן לישיבות".

כשאנו מעיזות לשאול: היכן לקצץ? בקצבאות? הוא נזעק: "קצבאות ילדים? לא! כי אם כך, מה עם הערבים??" אולם תוך כדי הדברים מחליף קריצה עם סוחר הבסטה הערבי שלשמאלו. הערבי לא נשאר חייב, צוחק ואומר: "אנחנו עושים שירות לאומי".

אנו מחזירות את זאב לרצינות המתבקשת ושואלות: האם כדאי להקים יחידות מיוחדות לחרדיים?
ואל תדאגו, יש לו משנה סדורה בעניין, "חרדים צריכים לעשות שירות לאומי. הרי גם ככה החרדיים מתנדבים הרבה; זק"א, מד"א, הצלה…יש בזה דברים טובים. אז שיתנו שנה וחצי- שנתיים בהתנדבות. גם אני שירתי ביחידה מובחרת" הוא מספר על עצמו, "ובאתי מבית חרדי מאוד", ואכן נראה שהסוגיה קרובה ללבו. "תבינו, מי שדתי, הוא דתי גם בצבא. מי שלפני כן היה מקולקל, הצבא לא יקלקל אותו יותר".

אתה מאוכזב מהבחירות האחרונות?
"כן", הוא עונה בהחלטיות, "מי שבחרתי בו לא הצליח", קולו יורד.
"היום הייתי בוחר יאיר לפיד", הוא מחייך וקצת מפתיע.
למרות הכול? אנו תוהות.
"אני מסכים עם כולם. העיקר לא ביבי" הוא מצהיר, אך מיד נמלך בדעתו, "האמת, הייתי מצביע שלי יחימוביץ'. בעיני," הוא מדגיש, "ביבי הוא האיש המושחת במדינה!" ובהכרזה זו הוא פונה לקהל הקונים שהתקבצו ואנו מבינות שתם זמננו.

נפרדנו לשלום.
האיש החושב 2

 

טעונות בתובנות ובהבנה, שהם לא מבינים אותנו, הציבור החרדי, את חשיבות התורה ולימודה, את תרומתה הייחודית והבלעדית לשמירה על חיינו הפיזיים וכמובן הרוחניים, ושאנחנו פשוט לא משדרים על אותו התדר, אנו עוזבות את מרכז השוק ההומה, העמוס באנשי העם וברור לנו – העם הזה לא מכיר אותנו, את דרכנו ואת אמונתו. הוא לא מבין מה חשוב כל כך ולמה. הוא מאמין בדרכו שלו והיא כוללת אמונה לא קטנה בהשתדלותו של האדם.

ה"שוויון בנטל" הציף את הריחוק והניכור חוצה המגזרים ומציב דרישה קיומית כמעט, לשיח אמתי ובונה. שיח שיקרב את הקוטביות ויבהיר את הדורש ביאור, שיח שיחבר ויצור עם אחד שהשלם שבו עולה על סך חלקיו. כאיש אחד בלב אחד. כי בסופו של דבר, כולנו בניו של ק-ל אחד, יחיד ומיוחד.

תמונות – ציפי שאער

9 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. איזה מזל שאתם רק מוכרי ירקות
    מעניין מה היה קורה אם הייתם הופכים לטייסים

    חבצלת |
    הגב
  2. וואו יש לי רגשות מעורבים ממש גוף ונשמה!!

    מצד אחד(גוף) נשפכו כאן מילים ספרותיות וסגנון הכתיבה ממש טעים, כתבה שלא נראתה מזמן ואולי אף פעם לא.
    אך מצד שני(נשמה) קשה מאד נפשית לקרוא את הכתבה ולהביט בדעותיהם של אנשים שהיו צריכים לדבר אחרת.

    בקיצור די נמאס ללעוס את הנושא ובאמת שכבר אין לו טעם,
    חרדים בצבא או לא, זאת כבר לא השאלה..
    על זה המחלוקות גברו יותר מגרגירי החול שבחוף גורדון

    איזה שפל להגיע לרמה כזאת שאנשי מחנה יהודה ידברו כנגד לומדי התורה ב-ו-ש-ה!!!!!!
    אם היה לי כל צד שהוא שהמשיח אולי מתעכב קצת הרגע הפרחתם לי אותו, הוא מגיע ובגדול
    אלה הם אנשי מחנה יהודה?!?! לא נראה לי ולמה ?
    פשוט כולם אבל כולם בלי יוצא מן הכלל (היהודים) הם ילדים של חכמים מהדור הקודם ואם לא ילדים אז נכדים.
    איך אין לכם בושה כך לצאת על אבא/סבא שלכם שאולי חלקם עדין יושבים בבית המדרש ולומדים
    הרי לא מדובר פה ברחוב שינקין או באחד משדרות פלורנטין זה "מחנה יהודה"!! למען השם
    הלו מה קרה לכם שכחתם מאפוא באתם מאיזה בית גדלתם כשאני הייתי קטן לדוד שלי היה חנות מאד מפורסמת בשוק וכשהיינו באים לבקר היו בעלי הבאסטות מתפארים בזה שהילדים/נכדים שלהם הלכו לישיבות
    אתם אנשי השוק שמתרברבים באמונתכם וידועים באהבתכם לקב"ה התהפכתם לרגע או שמא קרץ לכם משהו אחר

    תפסיקו להיגרר אחרי אווילים שחושבים שהמציאו את הגלגל..

    התורה הייתה כאן, היא נמצאת עכשיו, ותישאר לעולם!.!.!.!

    אל תשכחו אנחנו יהודים

    אביב שמש |
    הגב
  3. כתבה שכמעט שברה אותי.
    כתבה יפיפיה ומושקעת, אך כאברך לא יכלתי שלא להזדעזע, באמת חשבתי עד עכשיו שה"עמך ישראל" באמת עם לומדי התורה ולא כמו שטוענים הפוליטיקאים של יש עתיד, אבל מסתבר שבאמת העם לא איתנו, עצוב מאד, לא שזה משנה משהו, ואדרבה מחזק את דרכינו שכן כידוע "דעת בעלי בתים היפך דעת תורה", אבל מכל מקום אתה מרגיש עכשיו בודד משהו…

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  4. כתבה מחכימה, האמת שא"א להסביר לעיוור איך נראה צבע אדום, מי שלא מרגיש את מעלת התורה, לא יכול להבין וודאי שיהיה בעד

    ג'קו |
    הגב
  5. כתבות כאלו מחזקות את עמדתי.

    העם היהודי כבר מפוצל. החילוניות הקימה את העם הישראלי, שהולך ומנתק את כל קשריו עם העם היהודי.
    צריך להבין את זה !

    חזי |
    הגב