שיניתי את דעתי לגבי שי פירון / הרב דרוקמן

תגידו שאני הפכפך, משנה דעות, לא יציב, ייתכן. אבל, מה אעשה וקשה לי להתווכח עם עובדות.
ואני אומר לכם ששיניתי את דעתי: שר החינוך שי פירון (ולמרות שדעתי עליו השתנתה לטובה כפי שיבואר להלן, עדיין, קשה לי לקרא לו רב) – פשוט צודק:
זה מחדל, זה לא בסדר, שאצל החרדים לא נכנסה תכנית הליב"ה של משרד החינוך. טורו של רבה של ק. מוצקין

תגידו שאני הפכפך, משנה דעות, לא יציב, ייתכן. אבל, מה אעשה וקשה לי להתווכח עם עובדות.
ואני אומר לכם ששיניתי את דעתי: שר החינוך שי פירון (ולמרות שדעתי עליו השתנתה לטובה כפי שיבואר להלן, עדיין, קשה לי לקרא לו רב) – פשוט צודק:
זה מחדל, זה לא בסדר, שאצל החרדים לא נכנסה תכנית הליב"ה של משרד החינוך.
ואפרש שיחתי; אילו במוסדות החרדים הייתה נכנסת תכנית הליב"ה, היו לומדים גם קצת זאולוגיה. טוף, מזה זואולוגיה אתם לא יודעים, כי אתם נבערים מדעת, אין אצלכם לימודי ליב"ה. אז אסביר בקצרה: 'זאולגיה' זה ענף במדעי החיים העוסק בחקר בעלי החיים. הזואולוגיה חוקרת את מבנה גופם של בעלי חיים, את אורחות חייהם, דרכי גידולם והתרבותם ואת היחסים בינם לבין סביבת חייהם' ובינם לבין בעלי חיים אחרים.

בלי זאולוגיה אינך יכול להבין , למשל, את דברי רש"י "שהאומות נמשלו לפרים אילים וכבשים". אינך מסוגל להבין את דברי דוד המלך בתהילים "כי סבבוני כלבים", ובכלל למעלה מעשרים פעמים מוזכר הכלב בפסוקים ואגב, כמעט תמיד בהקשר בזוי.
אבל, בשורה התחתונה, מה משמעות 'כלב' אינכם יודעים, וזה בגלל שאתם נלחמים בשי פירון, וגם בגלל שבבני ברק יש אולי חתולים, אבל די קשה להיתקל באיזה כלב אורגינאלי.

הנה כי כן, חלק ניכר מקוראיי החביבים יושבים ושוכנים להם לבטח בקהילות-קדישא בבני ברק, במודיעין עלית ובירושלים. אני בעוניי, מתגורר בעיר חילונית, ולא אחת אני נתקל ברחבי הגן הציבורי הסמוך לביתי, בדו-שיח המתנהל בחשיבות יתירה וברצינות תהומית, בין מהלכי על שתיים למהלכי על ארבע, היינו הכלבים.
"ארצה!!" מנחית בעל הכלב פקודה על פיקודו. זה האחרון, לאלתר מצווה ועושה ומתיישב על הארץ כמו ילד טוב. "באנה!" נשמע קולו התקיף של האדון, והכלב מקשקש בחדווה בזנבו וחיש מהר מתגפף סביב רגלו (האחורית) של בעליו.

משום, מה אף פעם לא יצא לי לשמוע, שמישהו פונה לכלבו קצת בנימוס הלכאורה מתבקש. באמת לאן נעלמו הגינונים: אנא, במטותא מינייכו, שבה נא, לך נא, שקה נא . בבקשה, יתקרב כבודו אלי". לא, הכל, בום בום בום, שפה של פקודות והוראות נוקשות. כאן נעלם הנימוס המעונב, אפילו כאשר בעל הכלב הינו אינטליגנט, משהו כמו מוסיקאי מחונן חבר במועדון רוטרי משתתף בלהקת בלט. הכלב מתנחל על פסנתר הכנף בסלון ביתו, אבל בעל הבית לא מדבר עמו בלקסיקון המעודן של מנויי התזמורת הפילהרמונית,. באמת, לאן נעלמו, הנימוסים, לאן? מה פשר השפה הבוטה הלזו?

הנה, אתם רואים? אינכם מכירים את התופעה, כי לא למדתם ליב"ה. כי אילו הייתם לומדים זאולגיה במסגרת הליב"ה, הייתם מודעים למשל, לעובדה, כי הכלב מזהה לפי שפת הגוף שלנו האם אנחנו מפחדים ממנו. זה יכול להיות כלב אינטליגנטי, מזה אינטליגנטי, לא סתם: בוגר אוניברסיטת הנגב, עונד סרט כחול של שלום עכשיו לצווארו, כזה חמוד, פשוט חבל"ז. אבל איך שהוא רק מרגיש שאתה מתחיל לרעוד ממנו – הבחורצ'יק מתחיל לנבוח, ותאמינו לי, ואין חכם כבעל ניסיון, שהוא מסוגל אף ליותר מזה. יש מהחוקרים שאומרים, שבשעה שבני אדם מפחדים, הבלוטות בגוף האדם מפרישות חומר מסויים, והכלב שלנו בחוש הריח המפותח שלו מאבחן ומרגיש את זה, ואז הוא מתחיל להשתולל.

איי, אילו היינו לומדים זואולוגיה כמו שמתחנן בפנינו שי פירון, לא היינו מעלים בדעתנו אף בהווה אמינא למסור את רמת הגולן לסורים כמחווה של 'שלום'. אגב, אוי לנו, ואבוי לחיינו במצב הצפון של עתה, אילו רמת הגולן הייתה כיום בשליטת הכלבים למיניהם.
אבל מה שמפליא, שגם האינטליגנטים, שבמפורש כן למדו ליב"ה, כמו נתניהו, ליברמן ועוד ועוד, רק עתה ולאחרונה ירד להם האסימון כי הרוצח אבו מאזן אינו אלא כלב, וכלב אינו יכול להיות ולא שייך שיהיה פרטנר לשלום.

אז בשביל מה צריכים ליב"ה, אם גם יוצאי הליב"ה לא יודעים את מה שהסבתות שלנו בירושלים ידעו, כי אוייבי ישראל מבני ישמעאל מבינים רק שפה אחת: כדור בראש, והדא הוא.

אסור להתגרות באומות העולם, מגלים לנו את אמריקה שולפי הפשקווילים שהיו טמונים בבוידעם של אובער לאנד באונגרן מאז תקופת פראנץ יוזף. איי, אילו למדו זאולגיה היו יודעים כי עם בני ישמעאל יש שפה אחת: "גרש את בן האמה הזו ואת בנה" (ואני מתכוון לאויבי ישראל שביניהם). ואם אינך מטפל באותו כלב דו רגלי בשפה תקיפה, או אז – זו גופא אינה אלא התגרות. כי אם אתה מתחיל לפתח אצלו ציפיות אודות 'שיחות שלום' פשרות מו"מ מדיני – כאן ועכשיו, הוא מזהה שאתה בעצם מפחד ממנו, ירא ממנו או מנציגיו הלא רשמיים ה"יש שופטים בירושלים" הסוככים עליו בכל מיני ניסוחים ופתלתולים משפטיים. הדיבור עם הכלב הזה, כדבר איש אל רעהו – זו לכשעצמו היא התגרות – כי הוא מבחין בחולשה שלך, וזה מעלה לו את המוטיבציה להיכנס בך מה שיותר.

ה'כלב' הישמעאלי שונא ישראל, מעריך אותך ואפילו מעריף עליך תשבחות, רק אם אתה מדבר עמו בשפה שלו. אם אתה ג'נטלמן, הוא יתייחס אליך בבוז ובזלזול, בכך אתה בעצם מזמין את פיגוע הדריסה הבא.

כשהוא נתקל ב'בטונדות' – חומת מגן סביב טרמפיאדת גוש עציון, וסביב תחנות אוטובוס בעכו, זה מעלה לו את הריר בשפתיים, וגורם לו לזלזל עוד יותר ביאהוד . עדיף היה אילו הוא ימ"ש היה זה שחוטף איזה 'בטונדה' קטנה בראשו, ובכך היה מתקיים ה"השכם להורגו".

אמרנו שגם משכילי הליב"ה איבדו את הצפון ואת המצפן. מי לנו גדול מה'כבוד הנשיא' הטרי חביב הימין, זה שהאבא שלו, פרופ' יוסף יואל ריבלין ע"ה, הוציא פרופסוראט על מחקר הזן הישמעאלי ועל הקוראן הערבי. הלך הבן, וזחל על ארבע בהביעו התנצלות על מה שאירע לפני עשרות שנים בכפר קאסם. נכון, מה שהיה שם זה לא היה כל כך בסדר. הרגו ערבים חפים מפשע.

אבל סוף כל סוף החיילים שהרגו בכפר קאסם באו על תקן של לוחמים שמגנים על הארץ ועל יושביה. קורה, ועל-דרך "מי שרוחץ כלים גם שובר כלים" כפי שאומר הפתגם העממי, והחיילים נכשלו. אבל הם לא באו כטובחים, הם לא רצחו 22 ילדים רכים כפי שעשה הפארטנר לשלום אבו מאזן הידיד של צפורה לבני-שפיצר. אז לבוא כעת ולגחון על הקרקע ולבקש סליחה, וזאת, לאחר ששימון פרס כבר עשה זו בעבר – משמעות הדברים שגם בוגר ליב"ה לא קולט מה שהסבתות שלנו כבר הספיקו לשכוח, שהתנהגות כזו אך מעלה את המוטיבציה של הכלבים– לטבוח בנו, לדקור אותנו, גם בעיר העברית הראשונה הלא היא חברון, וגם בעיר העברית הראשונה של הרצל וחולדאי – תל אביב, ישמור ה' ויציל.

אם לא נשכיל, לסלק נוכח העיניים שלנו, את דוברי החוק הנאורים הישובים ברוב חשיבות עצמית ב'היכלי הצדק', וממעמקי כורסאות העור מקשים על אזרח, חייל, איש בטחון, להגיב בצורה אימפולסיבית, כן במפורש בצורה אימפולסיבית נגד כלבים מרצחים אלה – אנו נמשיך לשקוע במדמנה הזו.

אם הנ"ל ישכילו כי שוטרי 'מג"ב', צריכים להיות כ'מגב' לסמרטוטי ריצפה, ולא ההיפך – לא היינו חווים ביזיונות שפי שהם מנת חלקו בימים טרופים אלה, כאשר חיילי מג"ב מייראת אבירי החוק הם אלה שעל תקן סמרטוטים, הם אלה שמשמשים לכלבים ופטרוניהם כסמרטוט לספונג'ה.

אם השבת, פרשת חיי שרה – סיפור רכישת מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו, נעלה לחברון עיר הקודש, ושוב ניתקל בפרצופים האריים אשר בהכרח מזכירים את דמויות הנאצים, 'אנרכיסטים' בלשון עם זו, המסתובבים גאים ברחובות קריה ומגנים בגופן ומצלמותיהם על עדת הכלבים רוצחי חברון וחלחול, אם ניתן לאלה להלך חופשי – חבל על מהלכי הסרק וסיבובי המנוע במצב 'נוטרל' של כל הפוליטיקאים, ומושכי העט.

ב'שבת חברון' זכור נזכור, את קדושי חברון דשנת תרפ"ט, נזכור ולא נשכח את אותם קדושים הי"ד, שבמשך שנות דור היו 'סאחב' עם שכניהם הערבים, ובבוא היום, תפס בן ישמעאל את שכנו היהודי, תלה אותו כשרגליו למעלה וראשו למטה, והבעיר פרימוס תחת לראשו.

הכר את חבריך מוגני הבג"צ והחוק הישראלי.

ובעניין זה, אין לנו אלא להעתיק את דבריו הנוקבים של הגה"ק האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל:

"…ואם חלילה תיתן עליך 'שופט איש נכרי', או כזה אשר ' לא אחיך הוא' בתורה ומצוות, יפסוק וישפוט שאסור לך לשבת בארץ ישראל השייכת לערבים המסכנים אשר גרשו אותם מכאן, וצריך להחזיר את כל הערביים הללו ולא לנגוע בכל מה שלהם הוא, ואז לא נצטרך להמתין לבני ישמעאל שיאמרו כן, מאחר שהשופט הישראלי מזרע ישראל יפסוק כן ביתר תוקף, והרי הוא בוש בישיבתו בארץ ישראל, והוא הוא שאומר על ישראל 'ליסטים אתם שכבשתם את הארץ.'.. (ולעומת זו) השופטים יודעי דת ודין תורתנו הקדושה לא יעוותו המשפטים…והם אשר יגנו על העם ..וידרשו טובתם".

תכליס; הגיע הזמן, ועתה העת, ללמוד זאולגיה, ולחקור את מדעי החיים של הכלבים, גם של מהלכי על שתיים עגולי המשקפיים וגם של מהלכי על ארבע. כשנכיר את האויב, רק אז נדע לפעול בהתאם. וטרם אכלה דבריי, לא אשכח חלילה לבקש את סליחתם, של הכלבים המקוריים, המוכרים לנו עוד מיציאת מצרים "לא יחרץ כלב לשונו", שמא ואולי בדבריי הנ"ל פגעתי בכבודם.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מאמר חזק, אבל אפילו בהומור אסור להסכים עם שי פירון, וקל וחומר לא לכתוב זאת בכותרת המאמר.

    יהודה |
    הגב