שירת הבקשות: כיסופים לגאולה / יעקב גבריאלי

כיסופים וגעגועים לגאולה, מקבצים את בני עדות המזרח בערבי החורף הארוכים, כדי לשורר לכבוד הקב"ה ברוב עם. יעקב גבריאלי, מספר על מנהג קדום זה:

ביהדות ספרד והמזרח, נהגו לקיים "שירת בקשות", בעונת החורף החל מחצות ליל עד נץ החמה. אך כיום כדי להתאים את האירוע לקהל גדול יותר, הוא מתחיל מיד לאחר סעודת השבת ועד לאחר חצות.

הדרך המקובלת לאמירת הפיוט היא כפתיח לתפילה, כבקשת סליחה או אמירת תיקון חצות אך כאן שירת הבקשות והפיוטים נאמרים ושרים אותם גם לשם שירה. אומנם שמה של השירה היא "בקשה" אך בניגוד לתיקון חצות, הדרך בה נאמרת השירה הוא תרבותי.

שירת הבקשות היא בעצם מקבץ של מספר פיוטים, אשר משתנה בהתאם לקהילה בה השירה נאמרת. כיום, שירת הבקשות הוא אירוע השיא של חובבי הפיוטים בבני עדות המזרח, ולא רק. אנשים מכל החוגים, עדות ומגזרים נוהגים להתאסף אל מקום שבו מתרחשת השירה. השירה הפיוטית, הזמן והאווירה הפכו לחלק בלתי נפרד מהוית קהילות אלה בזמן החורף.

השירה מתקיימת בבית כנסת או במקום המיועד לכך, כדי לקבץ קהל גדול אשר משפיע בעת השירה כאשר בניגוד לתפילה בה החזן הוא המוביל העיקרי וכמעט יחיד, כאן יש משקל להרמוניה בה הפיוט מבוצע והקהל הופך לחלק בלתי נפרד מהשירה.
אומנם שירת הבקשות נאמרת ברוב עם אך בשונה משירה בציבור, שירת הבקשות מקובעת בכללים וסדר מאוד אחיד כאשר מחולק בין האורחים ספרי הבקשות והקהל עוקב אחרי הסדר, משקל הבתים והסולם שמצוין במחזור הפיוטים.

הסיבה שבה שירת הבקשות נערכת דווקא בחורף הוא מפני שבחורף הלילות ארוכים ומתאימים לזמן הארוך אשר הזמן שירת הפיוטים נמשכת. זמן זה לא נבחר באקראי. מילות הפיוטים הם תחינות ובקשות מאת ה' יתברך על אורך הגלות והכיסופים לארץ ישראל. כאשר הזמן בין חצות לעלות השחר הוא זמן של עת רצון בו אין מחסומים ומפריעים בין אדם לקונו אלא זה רגע אישי וטהור, בו כל אחד יכול לקבל השראה ולבקש את הדבר המיוחד לו. ע"פ הקבלה זמן זה מיוחד ומסוגל לתחינות ובקשות. ואכן, יש הסבורים ששירת הבקשות החלה בזמן האריז"ל, משום ששירה זו נהוגה באשמורת ליל וזהו מן המסוגל ויש בו סודות גדולים שכך דרכו של האר"י.

את הפיוטים חיברו גדולי הפייטנים והמקובלים, כדוגמת ר' ישראל נג'ארה, ר' יהודה הלוי ור' שלמה אבן גבירול. אפשר לומר שאחד הדברים המרכזיים בשירת הפיוטים הוא המקאם- סולם תבניתי וממוספר על פי שמות ואשר שומר על האומנות של שירת הפיוט. לעיתים, יש זליגה בין מקאם למשנהו, אך השירה מתעלה ומדויקת בניגוד למילים, בהם מוסיפים, מדי פעם, הברות חסרות משמעות כדי להישאר על תבנית הסולם וכך להביע את רגש הניגון גם כאשר אינו עולה בקנה מידה עם תמליל הפיוט ומשקליו.

למרות שכביכול שירת הבקשות היא אומנות לאנשי מקצוע ושירה, היא פונה דווקא אל הקהל הפשוט, מפני שאירוע זה נועד כדי להגיע אל רוממות הנפש וכששירה נשמעת ברוב עם היא מקבלת משמעות עמוקה וייחודית.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.