שלום עליכם – זוגיות לאור פרשת השבוע

מתנות בנישואין

פרשתנו מעוטרת בברכה המשולשת בתורה הלא היא ברכת כהנים: "יברכך ה' וישמרך… יאר ה' פניו אליו ויחונך… ישא ה' פניו אליך".
על הברכה השלישית מובא בחז"ל (ברכות כ:): "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך: אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: ישא ה' פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה". כלומר, מדין תורה מחויבים בברכת המזון רק אם שבעים מהאכילה, אולם בני ישראל החמירו על עצמם וכבר מכזית מברכים ברכת המזון, ועל כך נושא הקב"ה להם פנים.
וצריך להבין: מה נשיאת פנים היא זאת לה' יתברך בזה שהם מדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה עד שמחמת כך נושא הקב"ה פנים לישראל? והביאור: דרכו של עולם, כשמקבל אדם מתנה מאדם חשוב, אף שאין זו אלא מתנה פעוטת ערך בכל זאת נודעת לה חשיבות מרובה מפאת חשיבותו של הנותן. בני ישראל נושאים פניהם לה' יתברך בזה שעל אף נתינתו המועטת הרי מתנתו חשובה בעיניהם עד כדי לברך עליה, לפי שחביב ויקר עליהם הנותן. לפיכך גם ה' יתברך נושא להם פניו ומקבל את עבודתם הפעוטה כשהוא מודיע לה חשיבות מרובה, לפי שהיא נעשית על ידי בני אדם על אף מיעוט יכולתם וקוצר השגתם. זוהי בחינת מידה כנגד מידה.
אם נקח את הדברים ללימוד לחיי הנישואין נראה כי למדנו מדברים אלו שאין חשיבות המתנה נמדדת לפי מחירה, אלא לפי תשומת הלב אשר היא מבטאת – כי עיקר שמחתה של האשה היא שיודעת שבעלה חושב עליה ואכפת לו ממנה ומתחביביה.
כך מצאנו גם בתורה. נאמר (ויקרא ב, א): "ונפש כי תקריב קרבן מנחה". ובילקוט שמעוני (פ' ויקרא רמז תמז) מובא: "אמר רבי יצחק, מה נשתנה מנחה שנאמר בה 'נפש'? אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה? עני. מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו לפני". דהיינו, מנחת העני, קטנה ופשוטה היא, אבל מכיון שיש בה 'נפש', חביבה היא לפני הקב"ה. כי הקב"ה אוהב בעיקר את פנימיות הנפש. לא משנה לו הרבה או מעט, העיקר הכוונה שבלב, ומה עומד מאחורי המעשה – גם לבן הזוג שלנו לא תמיד משנה איזו מתנה נקנה לו. מה שחשוב לו יותר זה שעם המתנה נצרף גם את ה'נשמה' שלנו. שירגיש שחשבנו עליו, שזכרנו אותו. ואז, גם מתנה קטנה – לגדולה תיחשב לנו…
סיפור: ערב פסח, מרן הסטייפלר בעל ה"קהילות יעקב" זצ"ל נסע עם יהודי נוסף לפתח תקוה לקיים מצות פדיון שבויים. בדרך חזרה, פנה הסטייפלר ליהודי ואמר לו שהוא שכח משהו. שאלו היהודי מה שכח, ואמר לו הרב שעדיין לא קנה מתנה לחג הפסח לרעייתו, והיה כבר ערב פסח בצהריים, וכל החנויות היו סגורות, למעט חנות אחת של 'כלי בית'. נכנס הסטייפלר לחנות וקנה שם "מגרדת" [פומפיה], אמר לו היהודי: "זה מה שהרב מביא לרעייתו מתנה, הרי היא תשליך לרב את זה חזרה…" אמר לו הסטייפלר זצ"ל: "נכון, אתה צודק, אבל אף על פי כן היא תרגיש שמחה בלב – בעלי חשב עלי"!
טיפ ל"רוכשים":
כשקונים דבר מה לבית, ובמיוחד אם זה דברי מאכל, צריך להוציא מלקסיקון המילים שלנו את הביטוי העגום: "קניתי לךְ". מדוע?
א) אם זה מתנה לאשה, אזי לבטח היא תשמח מכך, וכשהיא שמחה – אתה גם כן שמח, ונמצא שלא "קנית לה", קנית גם לעצמך!
ב) אם זה דברי מאכל לבית, מה פשר המילים: "קניתי לך"? וכי הבעל לא אוכל? הן אוכל הוא גם אוכל… למה לומר: "לךְ"? הרי זה לא רק "לךְ" – זה "לכם"! [ואפשר לפעמים לשמוע את האישה אומרת: "אתה אמרת 'קניתי לךְ'?! בינתיים, אכלת יותר מכולם גם יחד…"].
ג) בבית שיש בו שותפות הדדית, למילה כזו אין מקום! אין "לךְ", ואין "לי", יש רק "לנו". אנחנו יחד, בהכל, וגם מה שקניתי "לךְ" זה לנו! [אם כי זה לא סותר שצריך לקנות לאישה מתנות אישיות שיהיו מיועדות אך ורק לה. וכשמדובר במתנה אישית לאישה ולא לבית, ניתן לומר "קניתי לך". א) זה באמת עבורה. ב) זה מגדיל את עוצמת המתנה – "בעלי קנה לי…"].
שנזכה כולנו לברכה האמורה – "ישא ה' פניו אליך"!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.