שלושה ימים ברומניה: מנדי ריזל מסכם טיול

על גדות הדנובה ועל גבול סרביה, מצא מנדי ריזל את מה שלבו חפץ: צימרים חלומיים הנותנים שקט ורוגע אמיתי. ואפילו יש וויפיי. אז מה צריך יותר מזה?

בשנים האחרונות סימנתי את רומניה כיעד. היה ברור לי שאבקר בה, במוקדם או במאוחר – ולא רק משום שסבי נולד בה. יותר מידי בני משפחה וחברים ביקרו בה – והחלטתי שגם זמני הגיע.

היעד הקודם שלי, קפריסין, נכבש סוף סוף בחורף – באיחור של שנים, ובמחיר של 80 ₪ לכרטיס הלוך ושוב.

לפני כמה שבועות נברתי באינטרנט, כמו כל יהודי טוב שעובד קשה ומחפש – בעידן המרשתת והאפשרויות הבלתי מוגבלות – יעד זול לחופשה שתנקה את הראש. התוצאות באתר הטיסות האהוב עלי הצביע שוב ושוב על רומניה, כיעד הזול ביותר לתאריכים שביקשתי. ואם בורא עולם רוצה שזו תהיה המדינה ה-30 שאבקר בה, מי אני שאחלוק עליו?

המחיר הראשוני היה 350 ₪ לכרטיס (אבל עלה מעט, כי הייתי חייב לשלם עוד עשרות שקלים לכל צד עבור בחירה של מקום. חובה) וסופו של דבר שהגעתי למחיר של 1,000 ₪ לכרטיסי טיסה הלוך ושוב לי ולרעייתי. לא יקר בכלל, אבל יש מחירים זולים יותר, למי שמכיר את התחום.

רגע לפני שנמשיך: התאכזבתי מאוד מחברת 'וויז אייר' שבה טסנו, נוכח העובדה שאין מענה אנושי בארץ, או באמצעות המייל, לבעיות שצצו והייתי חייב לפתור בין הזמנת הכרטיסים ועד הטיסה.

 

ארץ ה"פאצ'ה פיצ'ה"

 היעד: קאריובה, העיר החמישית בגודלה במדינת הפאצ'ה-פיצ'ה. למזלי, כאשר אני רוכש כרטיס טיסה, אני בודק את אזור העיר המיועדת באמצעות 'גוגל מפס', ויקפדיה וכו'. וכך מצאתי שהעיר משעממת למדי וכי במרחק של כ-100 ק"מ וצפונה משם, נמצא הגבול עם סרביה. למעשה מדובר בנהר הדנובה הענקי שחוצץ בין המדינות, ולאורכו מוטלים ומלונות פשוטים עד עלובים.

באתר בוקינג המעולה נכנסתי למלון אחר מלון, וירטואלית כמובן, עד שמצאתי צימרים חלומיים שהשביעו את רצוני. הם היו במרחק של כמעט 3 שעות נסיעה – אבל אני וכך גם אשתי, מאוד אוהבים את הנסיעות בחו"ל. תנו לי רכב ידני, עם מוזיקה טובה, מקומות שאפשר לעצור בהם לקפה שחור על הדרך – ואסע גם 10 שעות רצוף. אגב, כבר עשיתי מסלול כזה בעבר, מברטיסלבה שבסלובקיה ועד לעיירת החוף אומג שבקרואטיה – כשבדרך חצינו 2 מדינות: אוסטריה וסלובניה.

הדרך עד ליעד, במכונית שכורה במחיר של 200 ₪ ל-3 ימים שהשגתי דרך האינטרנט, הייתה בדיוק כפי שאני אוהב: מעבר בין כפרים מזרח-אירופאיים מיושנים למדי או מיושנים מאוד – כל אחד לגופו – ונסיעה לאורך הדנובה היפה. בעבר חשבתי שרומניה מפותחת יותר, אבל לפחות בנסיעה הזו ראיתי שיש לרומנים עוד הרבה להיכן לשאוף: פולין והונגריה, לשם השוואה, מפותחות ממנה.

היעד, Dream Tricule, נמצא באמצע שומקום, מרחק של 40 ק"מ מהעיר הקרובה – אם כי יש כמה כפרים זעירים קרובים יותר. מדובר ב-4 צימרים מעץ, צבועים לבן, בתחתית הר שחציו דשא ירוק וחציו יער עבות. ממול: הדנובה היפה פרוס למלוא רוחב העין ובגדה השנייה ניצבת לה עיר סרבית קטנה.

בתוך הצימר, הכול עשוי עץ וחומרים טבעיים – ואין זכר למודרניזציה – כולל מסך ומקרר ומזגן. במתחם יש Wifi.

אז החוסר במסך – ניחא, הרי יש נוף והמטרה היא ליהנות מהשקט.

מקרר? את זה, תכל'ס, לא בדקתי באתר – כי היה לי ברור שיש בכל צימר – אבל אחד כזה, ציבורי, נמצא במרחק של כ-20 מטר מהחדר. לאורך 2 ימי שהותנו במקום לא היו אורחים נוספים, כמעט, כך שהמתחם כולו היה לשירותנו.

מזגן? הבריזה שם כל כך טובה, כולל בקיץ, שלא הרגשנו בחסרונו. אם כי הייתי שמח יותר לו היה אחד כזה.

במתחם האירוח – שהוקם אך לפני חודשים ספורים – תמצאו מצרך נדיר, בטח כשמדובר בעיתונאי המתגורר בעוטף עזה: המון המון שקט, ניתוק מהעולם, למעט ציוצים מרגיעים של בעלי כנף בצבעים ומינים שונים ופרפרי ענק שנוחתים בשקט על המרבד הירוק והפרחים. יש שם גם מגרש ספורט – עם כדורגל, כדורי טניס ומחבטים, נדנדות וכסאות נוח, גיגית ענק שמשמשת כבריכה לעת הצורך ואפילו תצפית עם משקפת ענק – שדרכה תוכלו לראות את הלבן שבעיניים של הסרבים.

 

לרשותכם: חוף רחצה פרטי

מעבר לכביש הראשי שחוצץ בין המקום לבין הנהר, תוכלו לרדת למזח וחוף רחצה פרטי. המים שם עכורים, כך שצריכים להיות רומנים כדי להיכנס אליהם. במזח תמצאו גם סירת משוטים רעועה למדי, אבל היזהרו מלהיסחף בזרם. מניסיון מר.

המארחת, וזו נקודה חשובה, הייתה נדיבה וקשובה מאוד.

החיסרון היחיד שם הייתה הנגישות: המתחם משופע מידי, ואם אתם בונים להגיע לשם עם פעוטות, זה עשוי להיות קשה.

והמחיר: בדיחה. 80 יורו, שהם כ-340 ₪, ל-2 לילות. איפה בארץ הייתם מוצאים מחיר כזה, ללילה אחד? אולי במלון כוכב אחד בעתלית תחתית.

גם אם נוסיף את מחיר הכרטיסים והמכונית והדלק, זה עדיין היה שווה כל שקל. ובמחיר של חופשת סופ"ש במלון ארבעה כוכבים בישראל ביולי-אוגוסט.

***

בחצי היום האחרון חזרנו לקאריובה ושמחנו שויתרנו עליה לאורך מרבית השהות. היא מלאה בבנייני מגורים סובייטים, עם אנשים נחמדים שרבים מהם נראים כאילו יצאו משנות ה-80, בלבושיהם.

למעט סמטה או שתיים בסגנון אירופי, עם ארכיטקטורה נחמדה שמנסה לחקות את פריז או וינה, לא באמת תמצאו בה עניין. בקניון היחיד שמצאנו במרכז העיר, המקום שמושך אליו את הישראלים, לא היה Wifi חופשי והחנות הענקית (לא זוכר את שמה, יא אללה), שבה תמצאו שלל מתנות לילדים ועוד ועוד, הייתה ללא מיזוג. והיה שם חם. ולא נעים. כמו בכל מדינה, יש דברים טובים יותר וטובים פחות.

***

אני לא אוהב לחזור שוב למדינות שביקרתי בהן. אבל לרומניה עוד אשוב, אי"ה, אני בטוח. היא השאירה בי טעם של עוד.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.