שמונה נרות שמונה הארות – תובנה זוגית לאור החנוכה

הרב ליאור סיבי במאמר לאור נרות החנוכה – שמונה נרות – שמונה הארות

ימי החנוכה – שמונה נרות – שמונה הארות

ימי החנוכה – ימים נפלאים הם. בכל בית יהודי דולקים הנרות בעוז ומספרים את סיפור הנס, מחממים את הלב ומאירים את הנשמה. כנגד שמונת הנרות נעסוק במאמרנו זה בשמונה הארות, אשר ההליכה לאורם יש בה כדי לרומם את חיי נישואינו:
 מפורסמת ההלכה: "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק" (שו"ע או"ח סימן תרעא סעיף א). אין העני יכול לבוא בטענה; 'אין לי כסף לקנות נרות, מצטער'…
אכן, גם אם אין לבני הזוג את כלי העבודה הנדרשים לבניית הבית, הרי שאינם יכולים לפטור עצמם בטענה זו ולהניח לביתם להיות כספינה טרופה בלב ים. עליהם לעשות הכל בכדי לקבל עזרה וידע מקצועי בעזרתו יוכלו להקים מעון לשכינה ומקום מבטחים לעצמם.
 את נרות החנוכה מדליקים על פי הכלל של "מוסיף והולך" (שם סעיף ב). גם את חיי הנישואין שלנו צריכים אנו לבנות על פי כלל זה. אי אפשר אחרי עשרות שנות נישואין להסתפק בקשר המתאים לזוגות צעירים. ואם כי זוגיות היא דבר שנבנה, אך כמו שבית אבנים לא יעמוד על תילו מעצמו, כך לא יגיעו בני הזוג לקומה גבוהה בבניין ביתם אם לא יבנוהו בכוחות עצמם. ואם בתחילה הסתפקו בהעמדת אבן ליום, הרי שכעבור זמן עליהם להוסיף עליה עוד ועוד. כך יתמידו עדי העמדת בית מפואר, או אז יוכלו הם ליהנות מפרי עמל ידיהם.
 המקום שנקבע להדלקת נרות החנוכה הוא "על פתח ביתו מבחוץ" (שם סעיף ה). טמון כאן קו מנחה: אין להסתפק בכך שבתוך ביתנו מרצד לו בנעימה אור הזוגיות הטובה. מחובתנו להפיץ אור זה גם 'בחוץ', שיגיע גם לאלו שלא זכו להתחמם לאורו.
ואם אין ביכולתנו לקיים זאת בעצמנו, הרי שנסייע בכל דרך אפשרית לאלו העושים זאת. ולכל הפחות, למען השכינה הק', נישא תפילה שישכון השלום בבית כולם, כי בבית יהודי המואר באור יקרות זה – משכין הקב"ה שכינתו.
 זמן ההדלקה הוא מיד עם סוף שקיעת החמה (סימן תרעב סעיף א). בכך רומזים לנו נרות החנוכה, שאף על פי שבחוץ שקעה החמה והחושך מכסה את הארץ, הרי כשיהודי רואה זאת, אין הוא נבהל. אדרבה, יודע הוא, כי בעוד רגע קט יעלה אור הנרות ויגרש את העלטה.
גם בבית היהודי, אין לו לאדם להיבהל אם בזמן מסוים שולט החושך בביתו, אלא עליו להתחזק באמונה תמימה כי ממש בעוד זמן קצר ישלח לו הקב"ה אור נפלא שיניס כל חושך וימלא את ביתו באהבה.
 אדם ששכח ולא הדליק בזמן הראוי להדלקה, יכול להדליק כל הלילה (שם סעיף ב). גם מי שפספס וימים רבים – ואפילו שנים רבות – לא עשה שום דבר משמעותי עבור בניין ביתו הפרטי, עדיין לא מאוחר. כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן. תמיד ניתן לקום ולהחליט ש'מהיום יהיה אחרת', וודאי הוא שעל החלטה שכזו ישלח הקב"ה עזרה רבה משמיים.
 "כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה" (סימן תרעג סעיף א). הכל כשר בכדי להשיג את המטרה הנעלה; הדלקת הנר ופרסום הנס. גם להשגת האושר בבית נעשה הכל, ובכל צורה, ולו בכדי שנזכה לעוד קצת שלום ושלווה [למעט, כמובן, את אותן דרכים שאינן מקובלות או שאינן תואמות את רוח והשקפת התורה הק'].
 מצות נר חנוכה ניתנה גם לנשים, לפי שאף הן היו באותו הנס (סימן תרעה סעיף ג). כשמדובר בעבודת חיי הנישואין, אין האישה יכולה לטעון; 'לא פעלתי שום פעולת קידושין, הגבר הוא היוזם. ואם כן, גם חובת ההשקעה בבניית הבית לא מוטלת עלי'…
כשם שנס חנוכה נעשה על ידי הנשים, גם חלק נכבד מתהליך העמדת בית ישראל נתון הוא בידי הנשים. כמה שירצה האיש לבנות ולהקים, אם לא תעמוד אשתו לימינו – שום בית לא יקום. על כן, שניהם יחד ישנסו מותניהם ויעסקו במלאכת הקודש; בניית בית בישראל.
 "מי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר שבת, יקנה נר שבת מפני שלום ביתו" (סימן תרעח סעיף א). אכן, עם כל החשיבות שנתנה ההלכה למצות נר חנוכה, אך אם אין ידו משגת לקנות גם נר חנוכה וגם נר שבת, יקנה נר שבת. ומדוע?
כי אם יקנה שמן לנר חנוכה, אמנם קיים הוא פרסום הנס, אך בני ביתו ישבו בחושך, "ובמקום שאין נר אין שלום" (רש"י שבת כה: ד"ה הדלקת נר בשבת), וכבר כתב השל"ה (דרך חיים תוכחת מוסר אות כז): "כל מה שאדם יוכל לבקש סיבות לתווך השלום – יעשה".