תושבים בעוטף עזה על המנהרות: "הונאה גדולה"

"נוצר שבר עמוק מאוד בין התושבים פה לשלטון המדינה הכולל, הצבא והפוליטיקה. נשבר לנו האמון כי שיקרו לנו" ■ כך נהפוך ל"צוק איתן" באמת: דרושה ועדת חקירה כלכלית-חברתית-ביטחונית

עניינים ביטחוניים, אזרחיים, כלכליים וחברתיים נדרשים לחקירה ולטיפול מיד לאחר המלחמה. לא ועדת חקירה שנועדה לסמן דמות אשם, לערוף ראש ולזרוק קורבן הרגעה לעם – אלא מערך, אפשר כמה מערכים, שיובילו חקירה יסודית כאשר עיניהם נשואות קדימה, לשנים הבאות. מערכי חקירה והמלצות שלאחריהם יבוא טיפול, ביצוע ויישום שמרגע לרגע מתבררים כקריטיים לעתידנו כאן. הנה מעט מהתובנות המחייבות התייחסות, כפי שנאספו בשיחות עם גורמים בכירים ומרכזיים בתחומים המדוברים. "עיקר העיקרים: שנהיה באמת 'צוק איתן'", אמר אחד מהם.

ההתמודדות עם מלחמת המנהרות

בהנחה סבירה שזהו איום שהוכח כקיים בגבולות עזה וסביר שקיים ויתקיים עוד יותר בגבול הצפון, שכן גם החיזבאללה, כמו החמאס, לומד היטב את החוזקות שלנו-שלהם וגם את החולשות שלנו-שלהם. סביר שגם שאחרים לומדים ומתכוננים, ומנהרות כאלה אולי יגיעו ללב יישובים גם מגבולות הרשות הפלסטינאית.

הבעיה: איום המנהרות היה ידוע היטב, אז למה התעלמו ממנו? כן, בפועל הממשלות, השרים, הצבא, השב"כ והח"כים שהיה בידיהם דוח ביקורת מעורר תהיות – אכן התעלמו. מדי פעם אמנם נשלחו מסרים והועלה הנושא, אבל זה נועד להיות הגנה לקראת ועדת החקירה העתידית.

אולי יש פתרון, אולי אין. אין תשובה כי לא הייתה התייחסות אמיתית. דוח מבקר המדינה 57 ב' שפורסם ב-2005, כלל את הפרק "ההתמודדות עם הלוחמה התת-קרקעית הפלסטינית". נושא שנחקר לאורך זמן ונכתב על ידי אלוף (מיל') מנדי אור, הממונה על ביקורת מערכת הביטחון במשרד המבקר. ניתוח, בהיר, ברור, אמיץ, חד ומפחיד, שחלק ממנו הוסתר מהציבור בהחלטת הצנזורה הצבאית ובאישור הוועדה לביקורת המדינה. בין השורות, בשפה יבשה, מתאר הדוח מלחמות אגו, סמכויות, כבוד וכוח בלב מערכת הביטחון. פטפטת ברמה הכי גבוהה, מתובלת במונחים צבאיים. זה אמר שההוא, ההוא אמר שזה לא הוא. הנה אחד מהמשפטים בדוח: "בביקורת עלה כישלון מתמשך בטיפול בבעיית המנהרות עד מועד סיום הביקורת בדצמבר 2005, עקב התמודדות לקויה עם האיום בשלושת התחומים שנבדקו – תפיסת ההפעלה, המאמץ הטכנולוגי והתמודדות המודיעין עם האיום – כל אחד בפני עצמו ובאופן הכולל…" נוכח מצב דברים זה, כתב אור, "יש לנקוט את הצעדים העיקריים הבאים…". 9 שנים מאז – דבר לא קרה.

בפברואר השנה ירד מבקר המדינה הנוכחי יוסף שפירא לסיור במנהרה שנחפרה מעזה ונחשפה זמן מה לפני כן בשטח אחד היישובים. זה קרה במסגרת תוכנית העבודה השנתית וההחלטה לבצע דוח מעקב לדוח המנהרות הקודם. המערך הביטחוני במשרד המבקר, הפעם בראשות תת אלוף (מיל') יוסי ביינהורן, עובד במרץ ובהיקפי עניין רחבים. אבל – זה בהחלט לא מספיק ולא מספק.

"היה כאן אחד מתרגילי ההונאה הגדולים בהיסטוריה", אומרים כמה מאנשי עוטף עזה שמגדירים עצמם "שוכני המנהרות". "אם מה שעשו עלינו הוא דוגמה, אז זה אומר שאם מחר תהיה דליפה נגיד בכור בדימונה והממשלה או הצבא יחליטו לא לדווח, לא להזהיר ולא להודיע לתושבי הסביבה – לא משיקולים ביטחוניים ולא כדי שלא ליצור פאניקה – אלא רק כדי להגן על הפצצה והכור – אז זה אותו דבר". עמיתו אומר בכעס: "עשו לנו פה דליפת צ'רנוביל". "אנחנו לא אומרים שיש פתרונות, אנחנו גם לא יודעים בביטחון שאין. אבל כשאתם, מערכת הביטחון והממשלה, יודעים שאין פתרונות ובכל זאת אתם מורידים את ההגנה הצבאית על היישובים בעוטף עזה – אז אני אפילו לא רוצה לומר את המילה בגידה, אבל זה מה שאני, אנחנו, כולנו מרגישים".

לפני עשרות שנים פעל הגמ"ר, הגנה מרחבית. תושבי קיבוצים, לוחמים בשירות הצבאי שלהם, הוקצו ליחידת ההגנה חודש בשנה במסגרת שירות מילואים בקו הקדמי ברצועה. במהלך השנים, כשהמציאות הביטחונית החריפה וסידור הגמ"ר לא נתן מענה מספק, הוחלט שאת קו ההגנה יתפסו יחידות סדירות של לוחמים – גבעתי, נח"ל, צנחנים, גולני וגם שריון. בתקופה האחרונה החל הכרסום באבטחה. בטיעון של "מצוקת כוח אדם" הוזז מתקן הביטחון השוטף, למרות דאגת התושבים שחטפו טילים. ואז, רק לפני כמה שבועות ובטענה של "מגבלות תקציביות וירידה ברמת האיום", הודיעו לתושבי עוטף עזה שלמעט סמוכי גדר, שהיום כבר מכונים "שוכני המנהרות", יבוטלו ויקוצצו תפקידי רכזי הביטחון ."זאת רמת שאננות שמזכירה את יום כיפור…", הם אומרים.

התייחסות רחבה לירי תלול מסלול

ללא קשר להצלחה הגדולה, המכריעה, של כיפת ברזל, המדינה חייבת להפנים ולתרגם למעשה את המודעות הנוגעת לרמת היכולות העתידיות, המתפתחות והמפותחות של האויבים. אין כבר ספק: היכולות, ההכנה, התכנון והביצוע של החמאס הרבה יותר רחבות ומדויקות ממה שחשבנו. גם של חיזבאללה, התאום מהצפון. יותר מזה, גם הם, במימון בלתי מוגבל של ידידים, לומדים היטב מה יש לנו ומה אין לנו. האם יכולת ההגנה הרחבה של ישראל נותנת מענה הולם? בכל הגבולות? האם יש, האם אפשרי בכלל מענה כולל? ואם לא – מה אז? האם ואיך צריך ליידע ציבור שאין לו מענה הגנה?

עיקר העיקרים: המלחמה הבאה תהיה שונה מהנוכחית, כפי שהנוכחית שונה מכל אחת מקודמותיה. קשה, חכמה, נחושה וטכנולוגית הרבה יותר. מטרת הבדיקה-החקירה הנדרשת היא שבמלחמה הבאה לא נילחם את המלחמה הקודמת.

יחס חללים

"קשה, אבל חייבים לדבר על זה", אומר קצין בכיר לשעבר. עד לכתיבת שורות אלו יש לצד הישראלי 56 הרוגים קצינים וחיילים, זאת כשצה"ל נכנס רק למעטפת החיצונית של הרצועה. מול הקורבנות הללו יש לאויב כמה מאות חיילים לוחמים הרוגים. בטח שאין נוסחה שאומרת כמה אויבים לוחמים צריכים להיפגע בתמורה למספר החללים שלנו, אבל ספק רב אם יחס כזה התקיים במערכות הקודמות. הנחת היסוד היא שזה לא נובע מהיכולת הצבאית, וככל הנראה גם לא משום שהלוחמים שלהם "שמחים" למות על חרבו של מוחמד. המערכת המדינית, הממשלה, הקבינט, צריכה לבוא חשבון עם עצמה, עד כמה ואם בכלל הייתה לה יד בזה, בהגבלת הצבא, בהתחשבות יתרה בשאלה מה יגיד העולם. אפשר שזו הדרך, אפשר שלא. בכל מקרה זה חייב להתברר.

פריפריה

בשנות ה-50' הוקמו 27 עיירות פיתוח. בודדות הצליחו לצאת מההגדרה ההיא.

בקרוב תחגוג ישראל את יום העצמאות ה-67, אבל 21 יישובים, בנגב ובגליל, נותרו תחת הגדרת ה"פיתוח" ההיא ההיא, על כל המשתמע מכך. מצב סוציואקונומי נמוך, אפליה, הזדקנות, בריחת צעירים, אבטלה… תושבי היישובים הללו, שמצויים בלב המתקפה, בין אם מצפון ובין אם מדרום, לא מספיקים להתאושש בין מערכה, למבצע ולמלחמה. המשך המצב הזה לא רק יבריח את צעירי הפיתוח משירות צבאי ומהארץ, אלא גם ייבש את הדרום והצפון מהתיישבות יהודית. הגיע הזמן.

עצמאיים

כלכלה לא יכולה להתבסס רק על גבירים, יורשים, ברוקרים ומשקיעי חוץ שמקימים מפעלים, וגם לא רק על אנשי התעשייה הגדולה והבינונית, מתקדמת או מסורתית. עסקים קטנים וזעירים הם תשתית עתידית של כלכלה בריאה וצמיחה. לשם כך יש לגבש יחסים חדשים ומתוקנים עם מגזר העצמאיים, לעתות מלחמה ובעיקר לימי השקט שבין לבין. ולא מדובר רק על תיקון היחסים עם הביטוח הלאומי, מס הכנסה, פנסיה, וכו'.

השבת האמון

"כולם מדברים היום על הרחבת גזרת האיום מ-40 ק"מ ל-60 ק"מ מהגדר, אבל לא מבינים שנוצר כאן סגמנט חדש שלא היה מוכר לפני קצת יותר מ-20 ימים. אלה יישובים סמוכי גדר ששוכנים מעל למנהרות תופת, 1,000-2,000 מטר מהגדר. אנחנו רוצים להודיע, בינתיים בשקט ובבוא העת נעשה את זה בגלוי – שהאמון הופר. נוצר שבר עמוק מאוד בין התושבים לשלטון המדינה הכולל, הצבא והפוליטיקה. קודם כול על שלא יידעו אותנו על גודל הסכנה. אנחנו מבינים שלצבא היה מודיעין, אבל הוא לא ידע איפה פירי המנהרות בצד שלנו. היה צריך לפחות ליידע, לשמוע, לאבטח מפני פתיחת רצפת חדר האוכל, למשל, ויציאה של מחבלים חמושים אלינו. משבר האמון מביא לספק גדול אם ביום שלמחרת הפסקת האש אנחנו לא ממשיכים לסכן את חיינו. אנחנו, שהוכחנו שנים של עמידה איתנה חסונה ואמיצה מאין כמותה, מקום המדינה ואחרי 12 שנים של ירי קסאמים. נשבר האמון כי שיקרו אותנו", אומר לנו אחד מאנשי עוטף עזה.

חברו ממנהיגי האזור מוסיף: "זה יותר חמור מלשבת על הר געש פעיל כי שם לפחות יוצא עשן לפני הלבה. במנהרות הם יוצאים ישר עם נשק ומחסלים… שום פיצוי כספי, שיהיה גבוה ונדיב ככל שיהיה, יבנו את בתינו בזהב וישבצו ביהלומים – לא יחזירו את המשפחות למקום שבו המציאות בלתי אנושית".

תקציב הביטחון

המלחמה קשה, קצינים וחיילים מסכנים חייהם יום-יום, שעה-שעה – ועושים זאת במסירות אין קץ. ברור שהתקציב יעלה. ברור שיש צורך למלא את המחסנים, לשלם למילואים, לתגבר את פיתוח האמצעים – אבל אסור להתבלבל בין מימון המבצע הזה ובין הדרישה ההכרחית לטפל בכל הנושא התקציבי של מערכת הביטחון.

מערכת הביטחון כבר מנסה לקשור בין תקציבים לאיכות הפעילות המלחמתית. על המדינה להשגיח, אפילו ביתר שאת, שההוצאה הביטחונית לא תמשיך לפרוץ לממדים בלתי אפשריים, שמערך הביטחון לא יהיה הרבה יותר מדי שמן, עלום, כבד וחסר גמישות.

איום הסייבר מקטאר

מיליארדי דולרים השקיע אמיר קטאר תמים בן חאמד אל ת'אני, המוכר כיוזם של ערוץ אל ג'זירה הבינלאומי, בתשתיות סייבר. הוא מגייס כוחות וחברות וקונה ידע בכל העולם, בעיקר בארצות הברית. זה נועד להגנה על המדינה הזעירה שלו, בדרך של תקיפת האויב, קודם כול ערב הסעודית ובעתיד אולי גם איראן. אבל בינתיים הוא מוסר ידע, חומרה ותוכנות במאות מיליוני דולרים לחמאס בעזה – גם מטעמי חיבור דתי וגם למטרות ניסוי וטעייה במציאות של מלחמה. הלוחמה הפסיכולוגית שהציבור נתקל בה בימי המלחמה האלה היא הבעיה הקטנה. מתקפות על תשתיות מים, חשמל, טלפונים, ממשלה, תוכנות מחשבים, גם במערכות ביטחון – זו הסכנה הגדולה, וכבר עשו על זה כמה סרטים.

לא מכבר יצאה הודעה רשמית בישראל לפיה מערך לוחמת הסייבר של ישראל חיסל מאות ואלפי מתקפות סייבר. כמה גופים עסקיים עדיין מלקקים את החבלה ברשתות שלהם. האם ישראל ידעה את עומק מערכות הסייבר שהועברו מקטאר לחמאס? האם התכוננה לזה? לא בטוח. האם היה ידוע, למשל, שמערכות הרקטות מופעלות מרחוק על פי לוח זמנים מתוכנן? שציוד חכם מצוי במנהרות הטרור? זאת המלחמה העתידית.

מי יכול/ מסוגל/ ראוי להתעסק בסוגיות הללו?

הצבא יודע להפיק לקחים, גם השב"כ והמוסד. הם יעשו עבודת מטה טובה. הבעיה הגדולה היא בסדר גודל של מדינה: מערכות אזרחיות, תעשיות, כלכליות ,חברתיות, מוניציפאליות, ועוד ועוד. יש אינטרסים, יש מחלוקות אנושיות, כל אחד רואה את התחום הצר שלו, כל אחד מושך את השמיכה הקצרה אליו. בדיקה שכמוה יכולה מדינה לעשות אחת לדור מחייבת הסתכלות רחבה מאוד כדי שנכין את עצמנו למצב הבא, מתי שיהיה ואיפה שיהיה. זאת כשברור שהמחר הוא לא האתמול, שהאויב לומד מהר, טוב, חזק וממומן היטב.

מי יכול לעשות את זה? לא המטה לביטחון לאומי, לא מבקר המדינה, לא ועדת חוץ וביטחון, לא הוועדה לביקורת המדינה, בטח שלא הכנסת ולא גוף פנימי של מערכות הביטחון והממשלה. חייבת לקום ועדת ממלכתית, על פי חוק ועדות חקירה, שבראשה יעמדו אנשים אמינים, ישרים ומקובלים מכלל תחומי החיים – כאלה שמסוגלים לשבור תפיסות מקובלות, לערער פרדיגמות, שהוכיחו מחשבה פתוחה, אומץ אישי ועמידה בפני פיתויי אגו וכבוד.

"הסבירות שהפתרון הטכנולוגי המיוחל לאיום המנהרות יבוא מישראל גבוהה מאוד"

בחינת טכנולוגיות חדשות לאיתור של מנהרות נעשית בידי המרכז לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות (מפא"ת) שבמשרד הביטחון. מאז החל מבצע "צוק איתן", טוענים גורמים ביטחוניים בכירים כי מערכת הביטחון לא חסכה שקל בדרך למציאת מענה לאיום המנהרות: "בעשור האחרון מערכת הביטחון בדקה כמה וכמה פתרונות אפשריים לאיום. מחקרים מקיפים ותוכניות שנבחנו – נכשלו. זה לא פשוט. אין פה קסמים. לא מצאנו עדיין מדינה אחרת בעולם שפתרה את הבעיה הזאת", אמר בשיחה עם "גלובס" גורם ביטחוני בכיר.

במהלך השנים, ובעיקר במהלך שלושת השבועות האחרונים של לחימת מנהרות בעזה, הצטברו במערכת הביטחון פניות של יזמים, רעיונאים ואזרחים מן השורה לגבי פתרונות אפשריים לאיום המנהרות. חלק מהרעיונות גובלים בהזיה: "קיבלנו הצעות שלא רחוקות ממצב של הרתחת האדמה בעזה כדי למנוע כריית מנהרות". הדרך לפתרון לאיום המתרחב, שכנראה יאתגר את צה"ל ואת מערכת הביטחון גם בגבולות נוספים, כרוך במחקר יסודי של תווך קרקעי שעד כה נתפס בידי גיאולוגים כ"משעמם".

"מדובר בתווך בעומק של כמה עשרות בודדות של מטרים שלא גילו בו עניין כי אין שם מחצבים כמו נפט. אין אמצעים שיכולים לספק אינדיקציה אמינה על המתרחש בתווך הזה כי מדובר בשכבות קרקע מאוד לא מסודרות", אמר גורם ביטחוני.

גורמים ביטחוניים אמרו בימים האחרונים כי במהלך השנים האחרונות נעשו התייעצויות בין נציגי מפא"ת לבין מקביליהם במדינות כמו ארה"ב ודרום קוריאה, שנאבקות אף הן באיום של מנהרות. לטענת הגורמים בישראל, "הסבירות שהפתרון הטכנולוגי המיוחל לאיום הזה יבוא מישראל גבוהה מאוד. זה לא יקרה מחר בבוקר, מדובר בהליכי פיתוח ובחינה ממושכים, אבל עובדים על זה. אנחנו במרוץ וזה לוקח זמן, אבל אנחנו חושבים שנפצח את זה".

כשיימצא הפתרון הטכנולוגי שיוכל להשיב את האמון של תושבי רצועת עזה בביתם מבלי להטות בחרדה אוזן לרצפה, זה יעלה כסף, הרבה כסף. "מי שאמון על הנושא הזה אופטימי. בשנים האחרונות אנחנו גם רואים קצה חוט. כשנצליח אלה יהיו פתרונות יקרים. כשנגיע לפרויקט כזה השאלה התקציבית תעלה ותהיה כאן סוגיה של סדרי עדיפויות. לא היה בעבר מצב שבו הוגדר

צורך תקציבי בנושא המנהרות ומקבלי ההחלטות בלמו אותו בגלל שיקולי תקציב", טען הגורם הביטחוני הבכיר.

השבוע, בעיצומה של הלחימה המתמשכת בעזה מצא קצין בכיר בצה"ל את הצורך להבהיר שאיום המנהרות היה ברור, במלוא היקפו, לדרג המדיני. צה"ל ידע על רבות מבין המנהרות בזכות מידע מודיעיני מדויק שסיפקו שב"כ ואגף המודיעין. המידע הזה מסופק כל הזמן לכוחות צה"ל שמקיימים גם סריקות נרחבות בפאתי השכונות המזרחיות של עזה ומוביל את הכוחות לפירים של מנהרות.

כשברקע אופן הטיפול של ישראל באיום המנהרות כבר נתפס כמחדל שייחקר דקה אחרי המלחמה, התברר באמצע השבוע שעבר כי מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף שפירא, מתכוון לבדוק את היערכות מערכת הביטחון לאיום זה בעזה ובמקומות נוספים בגבולות ישראל. ההחלטה של המבקר לפתוח בבדיקה זו באה עוד טרם החלה הלחימה במסגרת "צוק איתן". את המשימה הוא הטיל על ראש האגף לביקורת על מערכת הביטחון במשרדו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.