תכונה רבתי לקראת מסע הקודש והשתטחות על ציון קדשו של מרן הסבא קדישא מראדושיץ זיע"א – 'קוקר' מגיש לכם הצצה מרתקת לדמות הצדיק המכונה "בעש"ט קטן"

תכונה רבה והתעוררות דקדושה בקרב קהל חסידי ואוהדי בית ראדושיץ לקראת מסע הקודש בראשות האדמו"ר מראדושיץ והאדמו"ר מקראלי ועוד אדמורי"ם רבים שליט"א להשתטח על ציון קדשו של הסבא קדישא הרב הקדוש המפורסם רבי ישכר דב מראדושיץ זי"ע בח"י סיון הק"ע יומא דהילולא  לרגל 371 שנה להסתלקותו. 

הסבא קדישא זי"ע שכונה ע"י צדיקי דורו "בעל שם קטן" נודע כאחד מצדיקי קמאי אשר האיר את העולם בקדושתו ובצדקתו, היה מגדולי בעלי המופת והמונים נהרו למעון קדשו להתברך ולהוושע מפיו וישועות רבות אף למעלה מדרך הטבע ראו במחיצתו.

לאחר פטירתו המשיכה הנהירה ההמונית לעבר ה"אוהל" שעל מקום קבורתו, והישועות והמופתים הרבים המשיכו כבחיים חיותו, כפי שהתבטא הס"ק טרם פטירתו שיבוא עת שיבקשו ממנו ישועה ולא יקבלו מענה ויוושעו כמקדם, ונכדו הרה"ק רבי הלל מראדושיץ זי"ע, הסביר שכוונתו היא שלאחר פטירתו יוושעו ע"י התפילה על קברו, ובפרט היה המקום הומה אדם, ואלפים ורבבות גדשו את האוהל, וסיפורי מופת רבים התהלכו על הישועות ביום זה.

לפני כשלושים שנה הוקם האוהל מחדש, ושוב הפך המקום מוקד משיכה לאלפי יהודים מכל קצוות תבל, העולים לפקוד את הציון ולשפוך צקון לחשם, לאורך כל ימות השנה, ובפרט ביום היארצייט המונים גודשים את המקום, להוושע בדבר ישועה ורחמים, ורבים מעידים על ישועות גלויות בזכות התפילה על הציון.

ועד עסקנים שע"י מוסדות ראדושיץ הפועל מזה כשלושים שנה להקים שם ושארית לשושילתא קדישתא הדין, התארגנו להכין את הנסיעה על הצד הטוב ביותר ובשיתוף עם ארגון דרכי שלמה אף הצליחו להוזיל את העליות הרבות, סדר המסע גובש ע"י העסקנים כשבתכנית נסיעה בת יומיים אפופת הוד קדומים השמועה עשתה לה כנפיים, ורבים מתדפקים לפתח העסקנים להצטרף למסע ולזכות להשתטח על ציון קדשו.

קבלו הצצה לדמותו הנשגבה;

תולדותיו של הסבא הקדישא מראדושיץ מקורן בהררי קודש,  נולד אביו רבי יצחק אשר שימש את המגיד הקדוש ממעזריטש זיע"א. מסופר כי המגיד ממעזריטש ביקש מאביו רבי יצחק להינשא לאשה מיוחסת, מבוגרת ולא נאה ובתמורה לכך הבטיח לו המגיד שיוולד לו בן שיאיר את העולם כולו בקדושתו.

וכך היה, כבר מקטנות נראו ברבי ישכר אותות בולטים ומובהקים של קדוש ופרוש, הוא הרבה בתעניות ובסיגופים ואת כל הזמן הקדיש ללימוד תורה יומם וליל.
עיקר עבודתו של רבי ישכר הייתה הטבילה במקווה, היו ימים שבהם טבל אף עשרות פעמים ולפעמים אף טבל בנהרות קפואים ומושלגים.
בהשפעת דודו החל לנסוע לצדיקי הדור ואף פעם התבטא שביקר אצל 120 צדיקים בעלי רוח הקודש (תקופתו הייתה תקופת הפאר הגדולה של החסידות, עת פריחת תלמידי רבי אלימלך מליז'ענסק המרובים), נסיעות רבות היו לו ועליהן סיפורים רבים ומופלאים, אך לרבו המובהק נחשב מרן הרה"ק "החוזה" מלובלין זיע"א.
"החוזה" החשיב מאוד את תלמידו זה וניסה אותו בניסיונות רבים וקשים, אך רבי ישכר עמד בכולן ולבסוף בירכו החוזה כך: "ה' יתברך יזמין לך כל-כך הרבה יהודים עד שיתלשו אותך מתורה ומתפילה".

בין שאר רבותיו אפשר למנות את: רבי משה לייב מסאסוב, רבי מנחם מנדל מרימנוב, המגיד מקוז'ניץ ואף אצל "היהודי הקדוש" מפשיסחא היה.בפשיסחא האגדית הסתיר עצמו כבטלן ואף כינוהו שם כ"בערל בטלן", אך "היהודי" חשף את קדושתו והתבטא "כי בשמים חשוב יותר "בערל בטלן" עם התהילים שלו יותר מכולנו עם פלפולינו החריפים".
לאחר הסתלקות חלק מרבותיו נסע רבי ישכר להסתופף תחת האילן הגדול מרן ה"אוהב ישראל" מאפטא זיע"א.

בהיות רבי ישכר כבן 60 (תרפ"ה) הסתלק רבו ה"אוהב ישראל" ורבי ישכר החל לנהל עדה מפוארה בישראל ושמה "ראדושיץ".
למרות שרוב תלמידי "החוזה" כבר ניהלו חצרות מפוארות מיד עם הכתרת רבי ישכר לאדמו"ר נהלו אל ראדושיץ רבבות של חסידים צמאים לדבר ה'.
אט אט החלו להישמע מופתים ועדויות של חסידים ששבתו בראדושיץ ושמעו כעושה ניסים התפרסם בכל עבר.

בספר "תפארת בית דוד" מסופר על דבר פלא מברכתו של הסבא הקדוש מראדושיץ:

"גם אם אפסה הפרוטה מבית רבנו אלעזר מנדל, לא היה בפניו כל מעצור מלשכור מלמד עבור ילדו דוד צבי שלמה (מרן הרדצ"ש מלעלוב זיע"א) בן השש, מפתו היה חוסך ומוסר עבור תלמוד תורה לבנו. ואם מלמד – היה זה מוכרח להיות משופרא דשופריי. לא נמצאו אז בירושלים חסידים שיוכלו לשמש כמלמד דרדקי ובלית ברירה, נעתר למסור את ילדו למלמד "מתנגד" מופלג בתורה ביראת שמים ובמידות תרומיות.

בולש היה הרב אחר תנועותיו של המלמד ומעשיו בשבע עיניים והיה עוקב אחר התפתחותו של ילדו והתקדמותו בלימודים.

יחד עם זאת, מבקש היה להציל מה מפיו על טיב הליכותיו של מלמדו.

הייתה זו אפוא, הפתעה גדולה עבור הצדיק ששמע מפי בנו כי בכל יום לפני הלימוד נוהג המלמד לגשת לחלון והוא ניצב שם דומם, צופה בחלל ועיניו דומעות כמרזבים…

בו ביום קרא הרב את המלמד לביתו והפציר בו להסביר לו את פשר בכייתו המוזרה יום-יום. והמלמד ניאות וסיפר: "לפני עשרות בשנים הייתי בבית הסבא קדישא מראדושיץ. יום אחד הייתי עד ראיה למעמד נשגב: ראיתי במו עיני אישה עגונה, שבאה לפני הסבא קדישא והתחננה לפניו כי יגלה לה את מקום הימצאו של בעלה, והנה שלח הרבי את משמשו החוצה וציווה עליו להכניס את הגוי הראשון שיפגוש על אם הדרך, וכשהכניס את הגוי איים עליו הרבי באיומים נוראיים כי יספר את האמת, מי הוא עד שנאלץ להודות שיהודי הנהו ובעל אשה זו, ולפי פקודת הרבי מראדוזיץ נתן לה מיד גט פיטורין ושחררה מכבלי עיגונה…

הייתי נסער כולי עד מעמקי נפשי מגילוי מרעיש כזה של רוח הקודש, של מופת גלוי.

החלטתי להתגנב לחדרו של הרבי ולהתחבר תחת מיטתו בכדי שאראה מה מעשהו בלילה, בלילה הרבי נכנס לחדרו, עלה על ערש יצועו ומיד הרגיש בו וקרא למשמשו להוציאני, תקפני פחד-מוות וקפצתי החוצה, פנה אליי הרבי בשאלה:'אברך, מה רצונך?' – 'יראת שמים!'-עניתי ברטט ובזיע.

'יהי רצון שבכל פעם שתתחיל ללמוד יתנוצצו בך הרהורי תשובה' – ברכני הסבא קדישא. מאז", סיים המלמד את סיפורו, "חלפו כבר ועברו עשרות בשנים וברכתו של הרבי הקדוש מראדושיץ עדיין שרירה וקיימת, לא עובר עלי יום שאיני עושה תשובה, ובו ברגע שאני עומד להתחיל ללמוד מתעוררים בלבי הרהורי תשובה ועייני זולגות מדמעות". 

מעשה נורא מסופר כמה יש להיזהר מעקיצתן עקיצת עקרב וקפידתן של צדיקים:

פעם אחת בא עז פנים אחד מטאמשוב, אשר נשא מסווה החסידות על פניו, אל הסבא קדישא מראדושיץ כדי לשחוק מהתנהגותו בקודש ועשה עצמו כאילו הוא מאנשי שלומו, ויהי בליל שבת-קודש קודם הקידוש והסבא קדישא הלך לטבול במקווה כדרכו בקודש וחסידים המתינו עד בואו אל הקודש, ובתוך כך הלך העז פנים מחוצף הנ"ל במרמה והוציא מחיקו בקבוק אחד חתום יפה כנהוג ובתוכו היו מי רגליים ממש רח"ל, והיה נראה במראיתו כמו בקבוק יין משובח וניגש ואמר למשמשים: "הבאתי צלוחית יין משובח מאוד עבור הרבי, ולכן ראוי שהסבא קדישא יקדש רק על יין זה.

בתוך כך חזר הצדיק מהמקווה, ויהי כאשר דרכו כפות רגליו על מפתן הבית הרגיש מיד ברוח הקודש תעלומות הנבל הזה, ולא צעד הלאה, ויצו למשמשו שייטול תיכף הבקבוק מהשולחן, וציוה לנענע אותו ולהוציאו להעמידו לחוץ בלי לשפוך תכולתו, וכך עשה.

אז אמר רבנו בקדשו בקול לאוזני אותו מחוצף: "כשם שאתה מנענע הבקבוק – כן ירעדו איברי העז פנים הלז עם בניו עד ז' דורות", הדבר יצא מפיו הקדוש והנה הבלייעל אחזתו רעדה ופלצות ולא יכול לעמוד והחל לרעוד בכל גופו ללא הפסק והשליכוהו החוצה בפקודת הצדיק, וכך נשאר במחלתו הרועדת כל ימיו – ולבד מזה עוד ירד מנכסיו והיה בזוי ומבוזה כל ימיו בחוסר כל, וכן נתקיים הברכה ב-ז' דורות אחריו רח"ל שהיו נקראים בשם המתנועעים.

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.