תלמיד הרב פינטו: המנגנון דואג להושיב חפים מפשע בכלא

אחד ממקורבי הרב פינטו המעורה בכל פרט ופרט בפרשה שהסעירה את המדינה חושף ל'קוקר' גילויים חדשים בפרשה שטילטלה את המשטרה. { דעה}

 

אדמו״ר הגה״צ הרב יאשיהו פינטו שליט״א, איש אשר פועל כל חייו למען הכלל, ובן לשושלת מפוארת של רבנים צדיקים

,בא לביתו קצין משטרה אחד מיני רבים להתברך ולהתייעץ אצלו. אותו קצין שהייתה לו הסמכה של רב, התקרב והתקרב במשך כמעט שני עשורים עד שכמעט והפך לבן משפחה. דברים אלו מובאים מתוך גרסתו של הקצין שהעיד במשטרה כי היה בקשר הדוק ויום יומי, שכלל, בין היתר, מאות שיחות עם בית האדמו"ר.

טענו עדים אשר היו נוכחים בחלק מן השיחות, כי השיחות מצדו של הקצין נסובו בעיקר סביב נושאים הכאובים לו, בעיות משפחתיות שהוא נאלץ להתמודד איתן ואשר דורשות ממנו משאבים רבים. האדמו״ר, אשר כל כולו חסד ונתינה והירתמות לנושאים בדיוק כאלו, ראה כנראה את הקריאה לעזרה שהיא מכוונת אליו, קריאה מאדם שהפך להיות במשך שנים האיש הקרוב לו ביותר.

רמת הקרבה הייתה להפליא, כל יום שיחות טלפוניות רבות, ועוד דוגמא מיני רבות שממחישה מעט את היחסים היא שבכל שבוע שהאדמו״ר היה מגיע לנמל התעופה באישון ליל, הקצין טרח מיוזמתו להתייצב שם וללוות את הרב, על מנת שלא יעבור שבוע בלי שיפגוש את רבו.

בד בבד קודם לתחילת הפרשה, האדמו״ר הרב פינטו היה עסוק בין היתר בהתמודדות עם ניסיון לפגוע במשפחתו בארצות הברית. תיק סבוך שהיה מצוי בחקירת האפ.בי.אי, וכך יצא שהרב תוך חקירת הפגיעה במשפחתו קיים עם סוכני האפ.בי.אי שיחות לפרטי פרטים, בפרט בנושאים כלכליים שנחקרו עקב הפרשה בארה"ב.

בערך כחצי שנה קודם לפרשת תלונתו של הקצין נגד הרב, עלה עניין בחקירת האפ.בי.אי הדורש ביצוע בישראל. אז, במעמד זה תוך פרטים אחרים, דיווח הרב לסוכני הבולשת הפדראלית על כך שיש לו בישראל אדם קרוב כאח שהוא אותו קצין. האמריקאים כדרכם התעכבו לברר יותר פרטים על הקצין, ואז מסר להם הרב, שבתוך היחסים המוגדרים משפחתיים יש גם יחסי עזרה וסיוע כלכלי, על בסיס סיוע משפחתי. האמריקאים מילאו על זה דו״ח.

"כל זה התרחש מעל חצי שנה מפרוץ פרשת ברכה".  כשפרצה הפרשה, שלחו האמריקאים את המידע שהיה בידם כחצי שנה קודם לכן, המאושש ומחזק את טענת האדמו"ר שהכספים הועברו כעזרה משפחתית. שהרי, עצם הדיווח לאמריקאים שולל כוונת עבירה ויסוד הנפשי. כמו כן, התייצבו שני עדים שהיו מודעים ונוכחים בשעת הסיוע לקצין, סיוע שניתן בתום לב בעבר. הפרקליטות אטמה אוזניה משמוע מאומה וראתה רק הרשעה, כשמצדו של הקצין, הוא קיבל קידום בתפקידו, דבר שהתרחש בסמוך מאד לפרוץ הפרשה המתוקשרת.

הפרשה, מתחילתה ועד ימים אלו, מאופיינת ברדיפה קשה ואכזרית שיש בה מוטיבים של עריצות, דיקטטורה, אכזריות, סילוף וחוסר אינטגריטי. לאדמו"ר הועמד תנאי שאם לא יקבל עליו הרב את עסקת הטיעון בו הוא מודה בכל, תועמד הרבנית לדין, חרף הכרת המערכת במצבה הבריאותי, שמנע ממנה מלכתחילה להיקרא לחקירה. רק בדיעבד, כשפורסמה ראיה בתיק, גם הובן לכל שאין כל עילת תביעה כנגדה, אך זאת תוך כדי שהוסתרו חומרי הראיות, ועד היום, נאלץ האדמו"ר לשאת בהשלכות.

מרגע שקיבלו לידם מסמך חתום לא ידעה הפרקליטות שובעה, והמשיכה לפעול במחשכים תוך שהיא נאחזת אך ורק בפרוצדורת עסקאות- טיעון ומכופפת למעשה את מרחב שיקול הדעת השיפוטי. לא זו אף זו, עשו כל שלאל ידם שלא יימסרו חומרי החקירה, באומרם כי משכבר ישנה עסקה החומר אינו רלוונטי. אך גם זה נעשה בתחכום רב וכך בכדי שהחומר אכך יוגדר פרוצדורלית כלא רלוונטי, הוסיפו סעיף בעסקה, לפיו לא יהיה ניתן לטעון בטיעונים לעונש מאומה מחומרי החקירה.

כתוצאה מהסדר הטיעון המתוחכם שעשו הפרקליטות והיועץ המשפטי שנחתם תוך איומים מפורשים, סידרו לעצמם את אותה פרוצדורה כך שחומר הראיות הפך להיות לא רלוונטי בעליל. לאחר ששופט קבע שעל פי סדר הדין הפלילי מדובר באבסורד והוא לא יכול לאפשר קיומו של תנאי מנוגד שכזה, הערימו הנוגעים בדבר על האדמו"ר ולמעשה גם על פסיקת המחוזי, ולבסוף הצליחו הסנגורים לקבל חלק מחומרי החקירה תחת חתימות והתחייבויות שאסור יהיה לסנגורים להציגו לרב ולמשפחתו, או לתקשורת.

טובי עורכי הדין בישראל משקבלו את החומר לאחר חודשים רבים מחתימת העסקה, מצאו שהחומר כולו ראיות מזכות ואין בו שמץ של עבירה. אז, ניסו הם בכל דרך לדבר על ליבה של הפרקליטות ובפרט לעומד בראשה, יהודה ויינשטין, אך הוא סירב לשמוע מאומה, משל היה אומר תפסתי טרף מכוח הפרוצדורה אל תוציאו לי את הטרף מהפה. כך, לא עזרו שום טענות שאין כאן צדק, וכתב האישום לוקה בעוות הדין אולי מהנוראיים ביותר שידעה המערכת.

הדיון הציבורי שחייב למצות את פשר ההתנהלות הוא כזה: האם ההירתמות המערכתית כנגד האדמו״ר נובעת מהעובדה הפשוטה, שהקצין היה חלק מהמערכת, בשר מבשרה, או קצת מעבר לזה? כלומר, האם ישנה אפשרות שלעיתים יש יחסים של אימה בין אחד לשני או לחילופין יד רוחצת יד?

או שמא, ההירתמות הנובעת כנגד האדמו"ר תוך סילוף העובדות איננו בהכרח אישי, אלא קשור למצב כללי נתון, שבו כל אזרח במדינת ישראל שיהין להשמיע את צדקתו, מסומן מיד והופך להיות חריג בכך שמערער על כנופיות שלטון החוק, והופך להיות אובייקט למעלליהם הרעים והמושחתים.

שתי האופציות מעלות קבס ותחושה קשה מאוד. עדויות חדות ומזעזעות מתפרסמות לאחרונה, גם בטלוויזיה, על מנגנון הפרקליטות המעכב ומסתיר ראיות, רק כדי להאשים בכל מחיר ולהושיב חפים מכל פשע בכלא. אפשרויות שגורמות לסימפטומים קשים מאוד בציבור הישראלי. אם נחזור לשתי האופציות, בעניין דנן האופציה השנייה לכאורה נראית יותר רלוונטית, ובעצם הרדיפה כנגד האדמו"ר אשר לא יודעת שובעה, גם כאשר מדובר באדם שבצערו הרב לקה בסרטן, המערכת מגוללת עליו אשמה ללא סיבה, רק מאמוציות שהם פיתחו לעצמם אשר תלושות מכל מציאות.

ומה הסיבה לכך? שהכל נובע מהעובדה שהרב פינטו מייצג פוטנציאלית אינדיבידואל ישראלי שעלול לפקפק בהם. עובדה זו מלמדת שהרדיפה היא ייצוגית ולא אישית, אלא כלפי כל אחד שזכה לחוש צדק מפותח. כל אחד שידם משגת, יהיה אשר יהיה שיראו בו פוטנציאל לפקפק ולנסות לבקש צדק מעבר למה שהם קבעו כנכון, עלול להיסחף למערבולת מרושעת וזדונית אשר לכאורה כבר לא קיימת בשום דמוקרטיה בעולם.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.