תפסיקו להרוס את הילדים! / חגית אמאייב

בדור בו הפסיכולוגיה המודרנית שמה את הילד במרכז חיי המשפחה, נדחים ההורים אל מעבר לקלעים, שם הם מנסים ככל יכולתם שלא לגרום טראומות ונזקים בלתי הפיכים לילדים

למקרא כותרת המאמר בוודאי מורמת גבה אחת או שתיים דבר המביע את מורת הרוח שבסופה נשאלת השאלה: למה תמיד מאשימים את ההורים בהרס הילד? ואכן בדור בו הפסיכולוגיה המודרנית שמה את הילד במרכז חיי המשפחה, נדחים ההורים אל מעבר לקלעים, שם הם מנסים ככל יכולתם לספק לילד את כל צרכיו מבלי לגרום ל"טראומות" לכל החיים. גישה זו ההופכת את הילד לקורבן תמידי שתמיד מצוי בסכנה לנזקים בלתי הפיכים (מעניין אם מישהו שמע פעם את דברי ר' נחמן מברסלב שקבע "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן"?) מצד הוריו מביאה את הילד לחוש שכל העולם מגיע לו ושהוא יכול לנהוג בנו, הוריו חסרי הביטחון (שחלילה לא נגרום לו לנזק) כאוות נפשו. אומנם תמיד כשהמפלצת מגיעה נראה שהיא משתלטת על כל חלקה טובה ולא מותירה מקום בלב לשום דבר אחר, ההיגיון לא ממש עובד וגם אם כן אז זה באופן משובש למדי, הנפש עסוקה בהלקאה עצמית אינסופית והילדים? יוצאים בסופו של יום מבולבלים ומהורהרים

יותר מכל ממחיש את עניין זה דוגמא של אישה שסיפרה לי על חולשתה לצעקות, כאשר ילדיה צורחים היא לחלוטין יוצאת מאיזון ובעיקר מדעתה ובשלב בו היא מאבדת שליטה היא נותנת מכה הגונה ואינסטינקטיבית, העיקר להפסיק את הרעש ואת כאב הראש הנוראי המתרקם לו במהירות האור. הבעיה מתחילה ברגע בו משתרר השקט, או אז מגיעה מפלצת הייסורים הנוקפת במצפונה וזורעת הרס וחורבן בנפשה על אופן התנהלותה ועל כך שהיא אמא גרועה שבוודאות הורסת את ילדיה.

לעיתים אנו שוכחים שהקב"ה שם כל ילד אצל ההורים המדוייקים אליהם הוא שייך ועל כן, כל אמא במהותה היא הטובה ביותר בעבור ילדיה ואף אחד לא מצפה ממנה להיות מושלמת מה גם שאינני שופטת אף הורה אך אני בהחלט באה לומר שייסורי המצפון הם חורבן החינוך וזאת משום שאז ההורה מרגיש צורך "לפצות" את הילד בדרכים שונות ומשונות מבלי לקחת בחשבון שפיצויים אמורים להינתן לאנשים פגועי טרור או תאונות דרכים ל"ע, בטח לא לילדים שבסה"כ ידעו שהם בדרך להוצאת ההורה מדעתו ובחרו להמשיך בפועלם. כאשר יש בנו צורך לתת פיצוי לילד אנו בעצם מעבירים לו את המסר שאנו בכלל לא יודעים מה נכון לו, מה שמהרהר את עולמו וביטחונו. הפסיכולוגיה של ימינו דאגה להעלות את חרדת ההורה לשלום ילדו גם על חשבון חינוכו וטובתו, כך שיוצא שאפילו הורה שיוצא לעבוד רוב היום שב לביתו כשייסורי מצפון ממלאים את ליבו על כך שהוא כלל לא נמצא שם בעבור ילדו, אך אם הוא ימצא שם מי יביא כסף הביתה?

חשוב לזכור שעלינו ההורים מוטלת המלאכה לעבוד על עצמנו ועל מידותינו אך גם לילדינו ישנה זכות הבחירה להחליט על מעשיהם ולמה כוונתי? כאשר ילד עושה דבר מה שקשה לנו לסבול ורגע לפני שאנו יוצאים מכלל שליטה חשוב שניתן את הבחירה לידיו: יש לך עכשיו שתי אפשרויות, האחת היא להפסיק את מעשיך בצורה נעימה ואז לומר מה בדיוק אתה רוצה ונשמח לשמוע אותך והאפשרות השנייה היא שאתה בוחר להמשיך אך לוקח בחשבון שיש לזה השלכות כי ברגע שאצא מכלל שליטה זה כבר לא יהיה נעים. עכשיו, לאחר שנתנו בידיו את זכות הבחירה והוא בחר להמשיך במעשיו אז הוא בעצם גם בחר לחטוף על הראש וכל המשתמע מכך, משהו בנוסח: "ביקשת, קיבלת!". ואז על מה ולמה שאתמלא בנקיפות מצפון הרסניות? אנו מתריעים מראש על הר געש שעומד להתפרץ וילדינו צריכים ללמוד לא לחצות את הגבול.

ובכדי שלא הוצף תיכף ומיד במיילים זועמים אבקש לבהיר: לא, אינני מעודדת אלימות מכל סוג שהוא, מה גם שאינני מאמינה שהכאה היא אפקטיבית מבחינה חינוכית, גם אינני חושבת שההורה צריך לשחרר רסן ולנהוג בפראות אך אני כן חושבת שאם רק נבין שכולנו בני אדם וככאלה אנו גם עשויים לעשות טעויות, אנושי ומועיל הרבה יותר יהיה לפנות אל הילד בשלב מאוחר יותר ולומר שאהבתנו אליו אינה תלויה בדבר אך לצד האהבה יש גבולות ולעיתים אף איבוד שליטה. וכפי שאני נוהגת לדקלם לילדיי בכל שלב (בעיקר מכיוון שסבלנות יתר אינה מהתכונות החזקות שלי): "גם כשכועסים תמיד אוהבים" ואכן בכל פעם שאני כועסת עליהם מיד הם שואלים: "אמא את כועסת?" ואני משיבה: "כמובן שאני כועסת" אז הם ממיסים את הכעס כשהם משיבים אלי את דבריי: "אבל את תמיד תמיד אוהבת".

ולסיכום, אנו ההורים אוהבים ומשתדלים ובטבעיות אף טועים אך בסופו של דבר אנחנו הדבר הטוב ביותר בעבור ילדינו.

 

חגית אמאייב, יועצת משפחתית ופסיכותרפיסטית חרדית מוכרת. מפתחת ערכות הייעוץ והעצמה המקצועיות לעבודה ביתית:

"בשניים" – לתיקון התקשורת, מניעת שחיקה והעצמה זוגית.

"בשניים ויותר" – להעצמת שולחן השבת ומציאת שפה משותפת ומחברת בין הורים לילדים בכל הגילאים.

"מה עובר עלי?!" – להעצמה רגשית ופתרון הפרעות דיכאון, חרדות ומשברים רגשיים.

כנסו לאתר הבית  "בשניים ויותר" או כיתבו לי למייל bshnaeem@gmail.com

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.