תקדים היסטורי בפרשת 'הגביר המעגן'

בפסק דין תקדימי ויוצא דופן אישר בית המשפט העליון קנס מצטבר שהגיע לעת עתה לכמיליון ש"ח על איל הון המסייע לבנו סרבן הגט לעגן את אשתו.

שלושת שופטי בית המשפט העליון גיבו פה אחד את מערכת בתי הדין הרבניים במלחמתם העקבית, הנחושה והבלתי מתפשרת בסרבני הגט.

סיפורה של העגונה נידון בשנים האחרונות בהליכים שונים בבית הדין הרבני ובבית המשפט העליון. המדובר בבני זוג שהתגוררו בארצות הברית. לפני כ-15 שנה, במהלך ביקור בישראל, לקתה האישה באירוע מוחי קשה והפכה לנכה ומוגבלת. דווקא אז, בעודה מוטלת על מיטת חוליה, נטש אותה הבעל ושב לארה"ב כשהוא מותיר אותה במצבה הקשה לגדל לבדה את שני ילדיהם ומסרב מאז לשחררה בגט מנישואיהם.

כבר לפני 6 שנים לאחר שהגישה האישה תביעת גירושין, פסק בית הדין הרבני האזורי בתל אביב בראשותו של הרב שלמה שטסמן כי הבעל חייב ליתן גט לאשתו, אולם הבעל סירב לקיים את פסק הדין.

לדברי האישה, אבי הבעל שהינו 'גביר' ואיל הון מאחת החסידויות בארה"ב – הוא זה שעומד מאחורי עיגונה. טענה זו נבדקה והוכחה בבית הדין כנכונה, בעקבות עדים שנחקרו בבית הדין וראיות שהובאו, בין השאר על ידי אגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, בראשות הרב אליהו מימון, שפעלו בארץ ובארצות הברית כדי לטפל בתיק.

לפני כארבע שנים, כאשר הגיעו הורי הבעל המעגן לביקור בישראל, הם זומנו לעדות בפני בית הדין הרבני בתל אביב ובמסגרת זו עוכבה יציאתם מהארץ. לאחר שבית הדין הרבני בתל אביב שוכנע כי אביו של סרבן הגט מסייע ותומך בבנו בעיגון האישה, החליט בית הדין לראשונה ובאופן תקדימי להטיל על האב סנקציות בגין בזיון בית המשפט אף שאינו בעל דין ישיר בהליך.

בית הדין מצא כי הסנקציה המתאימה היא מאסר של שלושים יום. אבי המעגן ערער על כך באמצעות עורכי דינו לבית הדין הרבני הגדול – שדחה את הערעור. בעקבות כך עתר האב לבג"ץ – ועתירתו נדחתה.

בעקבות 'ראיות' נוספות שהעלו עורכי דינו של אבי המעגן הוחזר הדיון אל בית הדין האזורי להשלמת בחינתן. בית הדין בדק את טענותיהם ודחה אותן, וקבע כי הסנקציה ההולמת, המידתית והאפקטיבית על האב המעגן היא הטלת קנס יומי בסך 5,000 שקלים ליום במקום המאסר שהוטל עליו, וכן עיקול על נכס בירושלים שבבעלותו.

גם על כך האב ערער לבית הדין הרבני הגדול אשר דחה את ערעורו. האב עתר לבית המשפט העליון ושב והעלה שורה ארוכה של טענות, בעיקר פרוצדורליות, בניסיון לקעקע את קביעת בית הדין הרבני. את עמדת בתי הדין הרבניים בבית המשפט העליון ייצג עו"ד ד"ר רפי רכס מהייעוץ המשפטי של בתי הדין ואת האישה ייצגו עו"ד פרופ' אביעד הכהן ועו"ד אסנת שרון.

אמש הוציא בית המשפט העליון פסק דין, בו שלושת השופטים יצחק עמית, דוד מינץ והשופטת יעל וילנר דחו את טענות האב המעגן אחת לאחת וקבעו כי "אין עילה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו, כמו כן בקביעה כי התגבשה באופן מובהק התשתית העובדתית המצדיקה הטלת סנקציה על המבקש".

השופטים ציינו גם כי הקנס שהוטל על האב המעגן בסך 5,000 שקלים עבור כל יום עגינות, הגיע לעת עתה לסכום המצטבר של 920 אלף שקלים עד מועד הגשה הבקשה.

השופט דוד מינץ כתב בפסק הדין: "אף כי תופעת סרבנות הגט אינה חדשה, נדמה שפרשה זו מגלה שיאים חדשים של פגיעה כואבת בחייה של אישה אשר לא שפר עליה גורלה, ובהיותה אם צעירה לשני ילדים קטינים ספגה אירוע מוחי קשה שלאחריו נותרה נכה ומוגבלת. אישה נטשה, מתנכר לה ומסרב לשחררה לחופשי מזה שנים.

בידי המבקש נתון המפתח – ואם לא המפתח אזי לפחות הפתח להביא לסיומה של הפרשה, אלא שהוא ממאן לעשות זאת פעם אחר פעם בחרי אף ובעזות מצח".

השופט יצחק עמית כתב בפסק הדין: "התרת עגונות מחייבת לעתים שימוש בכלים לא קונבנציונליים על מנת להפעיל לחץ על הבעל הסרבן. בית הדין הרבני שולח את ידו עד לקצה העולם על מנת לפתור בעיית עגונות ואף עלנו לתרום את חלקנו בתופעה, ולתור אחר כל תרופה שיש בה כדי להביא מזור למצוקה ו'עלובת נפש תושיע במהרה במינו' ".

עוד כתב השופט עמית: "על הדיינים הופעלו לחצים קשים, בדרכים ובאופנים ששופטים במערכת האזרחית אינם מורגלים בהם. כדי כך הגיעו הדברים, שבית הדין פנה למחלקה המשפטית בהנהלת בתי הדין הרבניים, כדי שזו תפנה ליועץ המשפטי לממשלה על-מנת שיבחן אם יש מקום לקיומה של חקירה פלילית. בשלב מסוים אף הורה בית הדין על הגשת תלונה במשטרה, לאחר שאב בית הדין קיבל פניה מ'אישיות נכבדה' שנועדה להבהיר כי המבקש זכאי ליחס מיוחד בהיותו 'גביר גדול'. אין צורך להאריך בדברים על חשיבות עצמאות ואי תלות הדיינים, ופסקי הדין שבפנינו ממחישים כי הדיין הרב שטסמן לא יירא ולא יחת מלשפוט דין אמת וצדק, בהתעלם מלחצים ורעשי רקע".

השופטים ביקרו חריפות את התנהלות פרקליטו של הגביר, עורך הדין אליעד שרגא וכתבו בעקבות הטענות כי "עו"ד שרגא מנע באופן מכוון ניסיון של אחיו של הבעל, ליזום קידום פתרון סרבנות הגט" כאשר "אסר על האח לשוחח עם באת-כוחה של המשיבה… מאז האח נרתע ולא פנה עוד אל המשיבה או אל אגף העגונות לשם מציאת פתרון", והוסיפו כי "הדבר מצביע בראש ובראשונה על כוונתם של המבקש ובאי כוחו, לפעול להנצחת עיגונה של המשיבה, תוך חיסול מידי של כל ניסיון מתעורר לסיום פרשת העגינות".

השופטת יעל וילנר ציינה: "תופעת ה'עגונות החיות' מסורבות הגט היא תופעה חברתית קשה ומעיבה הנובעת מניצול ציני של הוראות הדין הדתי בידי בני זוגן של נשים אלה, לשם סיפוק רצונות כלכליים או אישיים ולעתים אף משיקולי נקמנות גרידא. זאת תוך פגיעה אנושה בזכות של הנשים לחירות, פשוטו כמשמעו. מן הראוי לדידי, כי גם אנו בתי המשפט נשווה תמיד לנגד עיננו את חשיבות מיגורה של תופעת העגינות ונפעל כמיטב יכולתנו על מנת לאפשר לנשים העגונות לצאת לחופשי, לשוב וליטול את גורלן בידיהן ולממש הלכה למעשה את זכותן החוקית לחירות, כאמור בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואת ההכרה בערך האדם ובהיותו בן חורין".

מנהל בתי הדין הרבניים, הרב דוד מלכא, אמר בעקבות פסק הדין: "מערכת בתי הדין הרבניים תמשיך לפעול בנחישות ובדבקות במטרה ללא מורא כנגד סרבנות גט שלא כדין וכי פסקי הדין של בית הדין הרבני ושל בית המשפט העליון שיצא אמש מבהירים לציבור בישראל כי מערכת אכיפת החוק תפעל מעתה לא רק כנגד הבעלים המעגנים אלא גם כנגד מי שיתמוך ויסייע להם בכך".