אהרון הכהן ומנהיגות נשית

הראשונה שמשכה אותי לבדוק את מידת המנהיגות שבי היא חברתי–שותפתי-החילונית מחמד שלי שיחד ייסדנו את קהילת נפלאו״ת. היא אולי לא מודעת לכך אך בפעם הראשונה כשפגשתי באימא שלה – "מזמינת מרצים" ותיקה באירגון נשים ציוני שהוא אולי הגדול והוותיק כבר התחלתי להרגיש מהי מנהיגות וכיצד היא משפיעה על חיינו.

באותה פגישה מכוננת נדרשנו שנינו לסבלנות וסובלנות אחת כלפי רעותה. אמא של שלי היקרה רצתה לוודא שאני לא מ"החרדים ההם שזורקים אבנים על נשים לא צנועות" ואני רציתי שיאהבו אותי ויראו שאני נורמאלית עם סיפור אישי של הצלחה, כישלון וחוזר חלילה. ושהפאה והגרביונים שעוטים את ראשי וגופי לא מהווים סתירה לכך.

סוף דבר שאחרי שנה בה עברתי מסניף לסניף וסיפרתי את סיפורי צלחנו שתינו וכל קהל הנשים הרב עימו נפגשתי מידי שבוע את משוכת השוני. הצלחנו לראות מעבר ללבושים. מצאנו את המכנה המשותף ולא את הגורמים המפרידים. דילגנו בחן מעל נושאים הריגורל כמו התנחלויות, שמאל–ימין וצבא לחרדים ועסקנו באתגרים האמיתיים והנצחיים של חיינו כנשים. בשיחות הסלון בהן דיברנו על זוגיות, הורות, משפחה, קריירה ומימוש אישי, הצלחנו להתעלות ולעלות מעלה מעלה. ולגעת באמת האחת בלב רעותה.

פרשת 'בהעלותך את הנרות' מלמדת שאהרון הכהן, אחיו הגדול של משה 'איש האלוקים', המנהיג הנערץ ביותר שהיה לעם ישראל, מקבל תפקיד שנראה לכאורה שולי. בעוד עמיתיו מונו לנשיאי שבטים, הוא רק מיטיב את הנרות בבית המקדש. בעוד אחיו הקטן מנהיג את העם כולו ביום יום, הוא משמש כמדליק נרות.

בכלל, מדוע בחרה התורה במילה "בהעלותך" את הנרות ולא כתבה בהדליקך, בהבעירך, בהצתתך? אך המילה הזו משקפת גם את התפקיד המיוחד והנעלה של אהרון – להעלות עמו את האור הטמון בבני ישראל. אהרון הוא מנהיג מעצים וזו בעיניי גם מנהיגות נשית. מנהיגות נשית בעיני היא "להעלות" את הנרות בבית ובחוץ, היא היכולת "להתעלות" ולראות כל אחת כמנהיגה, לאהוב אותה כמות שהיא למרות ועל אף פגמי האופי (שלי ושלה). ובעיקר למצוא שהמשותף רב על המפריד בינינו. וזה בדיוק המסר שלנו בפרויקט 'נפלאו"ת' בו חברות נשים מכל המגזרים שמקבלות הכשרה כיצד להוביל, להנהיג, להטמיע את המושג אחדות ולא אחידות ולאחד פנימה והחוצה במטרה להביא שלום אהבה וגאולה.