לנכנס לרחבה המרכזית של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, המכונה 'הפורום', מזומנת הפתעה. אולי בעצם לא כך מפתיע. כי האוניברסיטה החליטה להציב שם עץ אשוח גדול, ולצידו חנוכיה.
מראהו של עץ האשוח, מרהיב. אורות מנצנצים בו, ופירות תלויים בין ענפיו. לעומתו, החנוכיה, שווה בגודלה לעץ, לא מפתיע, מראיה אפור ולא מרהיב. בצידי העץ והחנוכיה מוצבים רמקולים גדולים. הכול מוכן למחולות סביב עץ האשוח.
אמר לי עובד באוניברסיטה, שמראש תוכננה חגיגה בליל המולד, חגיגה משותפת ליום המולד ולחנוכה. הריקודים והמחולות, הכוללים שתיית בירה, תוכננו להתקיים מעשר בלילה עד שלוש לפנות בוקר. בינתיים, כך הוא חושב, החגיגה המשותפת הזו בוטלה. אבל הרמקולים עומדים שם, וצפויים מוזיקה ומחולות סביב עץ האשוח.
כך נראית האוניברסיטה היהודית הראשונה שהוקמה בעיר הקודש, בארץ הקודש. בתודעתם של מנהליה, ושל הסטודנטים, קיימת זהות ושותפות גורל מוחלטת בין חנוכה לחג המולד. עם הטיה לטובת חג המולד. הרי בכל זאת האשוח מרשים הרבה יותר.
פשיטת הרגל המוסרית, ורגשי נחיתות מרהיבים של מנהלי האוניברסיטה, מביאים לכך שלמרות שבאוניברסיטה לומדים, באופן יחסי, קומץ מזערי של סטודנטים נוצרים, הם החליטו להכיל את חג המולד בגדול. הסובלנות מרקיע שחקים.
המסר המעוות לכל סטודנט העובר שם, ואין מי שלא עובר שם, שאפשר להיות יהודי, אפשר להיות נוצרי, אפשר להיות שניהם, והכל בסדר. לכל סטודנט יהודי מוצבת הבחירה הליברלית – להיות יהודי או להיות נוצרי. הרי הכול אותו דבר. כולנו בני אותו אב. זה המסר של האוניברסיטה, המדשדשת במי אפסיים.
ההנהלה הרופסת של האוניברסיטה, חסרת חוט השדרה היהודי, מחוללת סביב האשוח, וחוגגת את חג המולד, בו נולד מי שבשמו ולמענו נרצחו מאות אלפי יהודים במיתות אכזריות. ההיסטוריה הנלמדת, אולי, באוניברסיטה, מלמדת על אינקוויזיציה, על מסעי צלב, על פוגרומים, על שפיכת דם עוללים ויונקים. על שריפות על המוקד, על מאות שנים של אכזריות חייתית, על שואה שהכנסיה הייתה שותפה לה.
ונשיא האוניברסיטה והמנהלים האחרים, עומדים וסוגדים לאותו האיש, חוגגים את יום הולדתו, ורוקדים על דמם של מאות אלפי יהודים. כך נראה החנוכה באוניברסיטה העברית בירושלים. היה נוצרי ויהודי בבואך. היה יותר נוצרי מיהודי בצאתך.
הרמקולים יהדהדו בשירה חגיגית סביב האשוח. הפורום כולו יצא בריקודים ובמחולות לאותו האיש. הבירה תישפך כמים. כמו הדם שנשפך אז. ויבוא נשיא האוניברסיטה וחבר מרעיו, וינאמו בגדלות השעה, בה הם סוגדים לאותו האיש.
איך אמר לי אותו עובד: מה, אתה לא יודע? נשיא האוניברסיטה הוא איש מרץ. מה אתה מצפה ממנו?
תגובות